ניווט ראשון ללא הגר
לאור התגובות (כלומר, האין תגובות) לשני דיווחיי האחרונים ("איינשטיין" ו"פרומו") שקלתי להיעלב, להיפגע, להתעצבן, אבל לא!!! כי: א. אולי מישהו ייפול באהבת הניווט ויצטרף לצוות השרוטים של תחרויות הניווט. משחר נעוריי ניחנתי בתכונת המיסיונר לענייני תעופה (ובצניעותי כי רבה אני רק יכול לרמוז שמספרם של אלו שנפלו ברשתי הוא דו ספרתי כבר מזמן) . ב. אולי מישהו מהמתחרים, המנווטים והטייסים ילמד ויבין עוד איזה טריק ואז ההתחרות תהיה יותר קשה, וכמובן יותר מהנה. ג. "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". אז אל תגיבו ידידיי האדישים חדלי האישים (אימפוטנטים בשפת המקצוענים), ותנו לדוח שלי לעבור תוך חצי יום לעמוד השני. ברור לי שלו הייתי מדווח שבכנף 15 התחלף סמל רכב ובגלל המסדר לאירוע סגרו את מסלול ההסעה לשלושים דקות הייתם נזעקים, אבל לא! אני אכתוב מה שאני רוצה ולא מה שאני חושב שאתם רוצים, "ירצו, יאכלו", כתב דן בן-עמוס המנוח. הקדמה שוביניסטית מובהקת: כשכתבתי את סדרת סיפוריי "לא צריך ביצים בשביל לטוס", ו"נשים עושות זאת טוב יותר", חלק מהתגובות (בעיקר של טייסות מפורסמות...) היו שבימינו כבר ההבדל והזלזול פסו מעולמנו התעופתי. אם כך, הכיצד שבכל חמשת תחרויות הניווט שהשתתפתי עד היום רק במטוסי היה ייצוג למין השולט?! אף לא טייסת או נווטת בתחרויות הניווט. כן, גם אני שמעתי את ההסבר עם המערה שאנחנו הגברים יצאנו לצוד ממוטות ופיתחנו יכולות ניווט בזמן שהן נשארו במערה ופיתחו יכולות תקשורתיות. קישקוש. זה היה מזמן, וכפי שכבר כתבתי, הרי שהגר יכולה ללמד את כולנו איך לצוד ממוטות או סתם לזהות עקבות של דינוזאורים מגובה 500 רגל. טיסה ללא הגר: ובכן, מטעמים שאין המקום לפרטם, נבצר מהגר לנווט איתי הפעם. כשספרתי על כך הגיב איזה טייס, עו"ד, בעל תפקיד בכיר באגודת התעופה, שעכשיו אין לי ברירה ועלי להתחיל ללמוד לנווט כמו שצריך. להיפך. עכשיו צריך להתחיל לנווט כמו טייס אוטומטי...ברם, אולם, למרות בטחוני העצמי, התחלתי להתבהל. הלוא בכל הניווטים מעולם לא הסתכלתי במצפן (איפה בדיוק הוא ממוקם בפנל?) כי הגר אמרה: "טוס לחמת גדר, טוס לאמירים, טוס לאנטנה ליד העיקול בכביש לשדה בוקר" ואני טסתי לשם. הביטה בצילום ואמרה "זה ממשית, זה מדרך עוז, זה עין בוקק, וכו'). בלי חישובי רוח, סחיפה (רק קצת לבדוק שאפשר גם כך ולראות שהנוסחאות של תמיר מתאימות), רק, "יש לך עוד 2 דקות וארבעים שניות", ואני פותח/סוגר מצערת, מרים/מוריד מדפים ומגיע, והנה, רגע האמת הגיע.... שלב ההכנות: אחרי מיפוי ומיון מסובכים (אפס מועמדים) בחרתי את עודד. בחור יסודי, טס בארה"ב, כותב דוחות מצוינים, היה החניך הראשון של מדריך ששולח עטו פה בפורום ושרד אותו, ועוד כהנה וכהנה תכונות טובות. שלחתי לו את כל החומר ללמוד, דאגתי שיירשם לאגודה, ואבן נגולה מעל ליבי. יומיים לפני התחרות דיווח על מחושים ומחלות שונות ששוב הדירו שינה מעיניי. ובינתיים בצעתי 10 טיסות על הנתיב משדה-דוב לכיוון מצפה רמון, 8 מהן בדאש 7 ו-2 בהרקולס (טיסה עיוורת בלי יכולת להסתכל החוצה), בכולן כנוסע שדבוק לחלון. סימנתי נקודות "חשודות". בינתיים צרפתי עוד שני נוסעים הלוך ושוב לתימן, כי כזכור לכם איני עומד בבכי המושבים הריקים הזועקים, וגם חברה נעימה ויפה עוד לא הזיקה לאיש (ככה לפחות חשבתי לתומי). הערת ביניים וגילוי נאות: גם עודד וגם שגיא היו איתי יחד במטוס בתקלת האלטרנטור בלילה בדרך מחיפה אז הוספתי את "אני, אחותי ואני" כסגולה בדוקה נגד עין הרע... המשך יבוא.
לאור התגובות (כלומר, האין תגובות) לשני דיווחיי האחרונים ("איינשטיין" ו"פרומו") שקלתי להיעלב, להיפגע, להתעצבן, אבל לא!!! כי: א. אולי מישהו ייפול באהבת הניווט ויצטרף לצוות השרוטים של תחרויות הניווט. משחר נעוריי ניחנתי בתכונת המיסיונר לענייני תעופה (ובצניעותי כי רבה אני רק יכול לרמוז שמספרם של אלו שנפלו ברשתי הוא דו ספרתי כבר מזמן) . ב. אולי מישהו מהמתחרים, המנווטים והטייסים ילמד ויבין עוד איזה טריק ואז ההתחרות תהיה יותר קשה, וכמובן יותר מהנה. ג. "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". אז אל תגיבו ידידיי האדישים חדלי האישים (אימפוטנטים בשפת המקצוענים), ותנו לדוח שלי לעבור תוך חצי יום לעמוד השני. ברור לי שלו הייתי מדווח שבכנף 15 התחלף סמל רכב ובגלל המסדר לאירוע סגרו את מסלול ההסעה לשלושים דקות הייתם נזעקים, אבל לא! אני אכתוב מה שאני רוצה ולא מה שאני חושב שאתם רוצים, "ירצו, יאכלו", כתב דן בן-עמוס המנוח. הקדמה שוביניסטית מובהקת: כשכתבתי את סדרת סיפוריי "לא צריך ביצים בשביל לטוס", ו"נשים עושות זאת טוב יותר", חלק מהתגובות (בעיקר של טייסות מפורסמות...) היו שבימינו כבר ההבדל והזלזול פסו מעולמנו התעופתי. אם כך, הכיצד שבכל חמשת תחרויות הניווט שהשתתפתי עד היום רק במטוסי היה ייצוג למין השולט?! אף לא טייסת או נווטת בתחרויות הניווט. כן, גם אני שמעתי את ההסבר עם המערה שאנחנו הגברים יצאנו לצוד ממוטות ופיתחנו יכולות ניווט בזמן שהן נשארו במערה ופיתחו יכולות תקשורתיות. קישקוש. זה היה מזמן, וכפי שכבר כתבתי, הרי שהגר יכולה ללמד את כולנו איך לצוד ממוטות או סתם לזהות עקבות של דינוזאורים מגובה 500 רגל. טיסה ללא הגר: ובכן, מטעמים שאין המקום לפרטם, נבצר מהגר לנווט איתי הפעם. כשספרתי על כך הגיב איזה טייס, עו"ד, בעל תפקיד בכיר באגודת התעופה, שעכשיו אין לי ברירה ועלי להתחיל ללמוד לנווט כמו שצריך. להיפך. עכשיו צריך להתחיל לנווט כמו טייס אוטומטי...ברם, אולם, למרות בטחוני העצמי, התחלתי להתבהל. הלוא בכל הניווטים מעולם לא הסתכלתי במצפן (איפה בדיוק הוא ממוקם בפנל?) כי הגר אמרה: "טוס לחמת גדר, טוס לאמירים, טוס לאנטנה ליד העיקול בכביש לשדה בוקר" ואני טסתי לשם. הביטה בצילום ואמרה "זה ממשית, זה מדרך עוז, זה עין בוקק, וכו'). בלי חישובי רוח, סחיפה (רק קצת לבדוק שאפשר גם כך ולראות שהנוסחאות של תמיר מתאימות), רק, "יש לך עוד 2 דקות וארבעים שניות", ואני פותח/סוגר מצערת, מרים/מוריד מדפים ומגיע, והנה, רגע האמת הגיע.... שלב ההכנות: אחרי מיפוי ומיון מסובכים (אפס מועמדים) בחרתי את עודד. בחור יסודי, טס בארה"ב, כותב דוחות מצוינים, היה החניך הראשון של מדריך ששולח עטו פה בפורום ושרד אותו, ועוד כהנה וכהנה תכונות טובות. שלחתי לו את כל החומר ללמוד, דאגתי שיירשם לאגודה, ואבן נגולה מעל ליבי. יומיים לפני התחרות דיווח על מחושים ומחלות שונות ששוב הדירו שינה מעיניי. ובינתיים בצעתי 10 טיסות על הנתיב משדה-דוב לכיוון מצפה רמון, 8 מהן בדאש 7 ו-2 בהרקולס (טיסה עיוורת בלי יכולת להסתכל החוצה), בכולן כנוסע שדבוק לחלון. סימנתי נקודות "חשודות". בינתיים צרפתי עוד שני נוסעים הלוך ושוב לתימן, כי כזכור לכם איני עומד בבכי המושבים הריקים הזועקים, וגם חברה נעימה ויפה עוד לא הזיקה לאיש (ככה לפחות חשבתי לתומי). הערת ביניים וגילוי נאות: גם עודד וגם שגיא היו איתי יחד במטוס בתקלת האלטרנטור בלילה בדרך מחיפה אז הוספתי את "אני, אחותי ואני" כסגולה בדוקה נגד עין הרע... המשך יבוא.
