טייס פחדן2
New member
המטס-טיול לירדן
הטיול לירדן לצערי אני כותב בעילום שם היות ונפל עלי אימתו של הפקיד הכל יכול שאהוד רמז עליו. אחרי מופע האימים שלו בהחלט יש מקום לפחד. אנחנו צועדים בברור לכוון של מדינת חושך בנוסח ברית המועצות לשעבר שלאזרחיה אין זכויות ואין חוקה וכל פקיד יכול לקבוע את גורלנו. אם הוא מסוגל להתעלל בתשעים טייסים שירדו ליוטבתה בדרך לירדן וריסק את הטיול שהושקע בו כשנה של עבודה ומאות אלפי שקלים הוצאה, ואין במדינה הזו גבר אחד שמסוגל לאיש אז באמת כדאי להיזהר. ומעשה שהיה כך היה. לפני כשנה הוחלט לחדש את הניסיון לערוך מסט-טיול אולטראלייטים לירדן. בעבר היה ניסיון לארגן טיול שכזה אבל בגלל פרוץ האינתיפדה הוחלט שזה לא הזמן. במהלך השנה האחרונה נוצר קשר עם מועדון הטייס המלכותי שמקום מושבו בעקבה בתוך שדה התעופה. מנהל ומקים המועדון אדם בשם סמיך מקורב למלך קיבל הוראה (והרבה כסף) להקים מרכז תעופה בעקבה שכולל את כל סוגי התעופה האזרחית. החל מהטסת בלון, מיקרולייט, אולטראלייט, צסנה, גיירוקופטר, וצניחות. הוקמו שני הנגרים ענקיים לתפארת הממלכה, עם חדרי משרדים, מטבח, אחזקה, לובי, והכל מפואר וממוזג כדבעי. הובאו למקום מספר כלי טייס. כיום המועדון בשלבי התבססות מבחינה מקצועית, כלי טייס וחברים. נערכו מספר פגישות עם האיש ונוצר קשר חם ולבבי בין מנהלי עמותת האזמים בישראל ובינו. האיש קיבל בהתלהבות את הרעיון והתחייב לקבל את כל האישורים הירדנים לכך. מבחינתו ביקור של כחמישים מטוסים ישראלים הינו מימוש הסכמי השלום בין הארצות ובהחלט קירוב לבבות בין טייסים באשר הם. הוא את שלו עשה. קיבל את כל האישורים ושיגר אותם אלינו. ושיהיה ברור, בירדן מטס כזה לא היה יוצא אל הפועל ללא אישורו וברכתו של המלך. הבעיה הסתבר לא היתה בשלטונות הירדנים אלא איך לא - בישראלים. היה צורך לקבל את אישור חיל אויר, מנהל התעופה האזרחית, והמחלקה לבטחון במשרד התחבורה, לארגן בדקדקנות את אופן הורדת חמישים מטוסים ליוטבתה ומשם לשדה התעופה באילת לצורך מעבר ביקורת גבולות והמראה לשדה תעופה של עקבה שם מקום מושבו של מועדון הטייס המלכותי שקיבל על עצמו לארח אותנו. לצורך המבצע נכתב ספר מבצע, נערכה פגישת הכנה עם כל הטייסים שקיבלו את ספר המבצע והכל היה מוכן ליציאה. שבוע קודם לכך, בוצע ניסיון על חם לראות שהכל בר ביצוע כולל הנתיבים בתוך ירדן, מקומות הנחיתה בתוך ואדי רם, מקום התידלוקים וכד' שני אולטראלייטים ביצעו את הטיסה כמובן באישור כל השלטונות שלנו כולל אישור המחלקה לבטחון במשרד התחבורה, והניסיון עבר בהצלחה מלאה. לטיול נרשמו כתשעים (90) טייסים שכל אחד לקח חופש ממקום עבודתו, שילם ממיטב כספו והשקיע זמן בלימוד החומר, בהכנת המטוס לטיול וכד'. לטיול-מטס צורפו כתב וצלם של הערוץ השני, במטרה לערוך כתבה מצולמת על ה"סנסציה" של חמישים מטוסים ישראלים שטסים בשמי ירדן. יום יומיים לפני היציאה החלו להתעורר "בעיות" במחלקה לביטחון של משרד התחבורה. הם ביקשו אישורים מהירדנים על הסדרי הביטחון של כלי הטייס, מי ישמור עליהם, כיצד הם יאובטחו בעקבה ובואדי רם ועוד ועוד... מר סמיך מקים ומנהל המועדון,(ולהזכירכם, האיש הינו שליח המלך וכל מה שהוא עשה ובודאי בנושא המטס היה באישור ובברכת המלך) שלח מכתב מפורט שענה על בקשותיו של מר דני שנער האחראי על הביטחון במשרד התחבורה. אבל זה לא הספיק. מר שנער ביקש נייר רשמי של הממלכה. הירדנים, סירבו לספק כל נייר נוסף מעבר למכתב המלא והמכובד של מר סמיך. בהמשך, אסביר מדוע הירדנים סירבו לתת ניר זה או אחר. נשאר עוד כיום או יומיים לטיול ונעשו מאמצים קדחתניים לספק לזה את מבוקשו מבלי לשבור את גאוותו של השני......... בבוקר הטיול אחרי שהיו בידנו כל האישורים הנחוצים של חיל אויר, מנהל התעופה האזרחית של שדה התעופה באילת ושל שדה התעופה בעקבה המראנו ליטבתה בתקווה שהנושא ה"ביטחוני" יסתדר. אף אחד מאיתנו לא הבין קודם ולא מבין היום את התעקשותו של מר שנער לא לאפשר את הטיול. הרי יום יום חוצים עשרות גיפים ומכוניות את מעבר הגבול לירדן ואין איש דורש מהירדנים הסדרי ביטחון לכל כלי רכב שמשוטט בשטח עצמאי!!!! גם על הגיפ/מכונית/משאית אפשר להעמיס חצי טון חומר נפץ ועם המספרים הישראלים להגיע לכל מקום במדינה. אז מה בדיוק העינין עם האולטראלייטים. ספטמבר-אילבן יעני-קדחת. ועכשיו לעיניין הירדני. הירדנים אמרו לנו בפשטות שיש הסכם שלום בין המדינות, יש הסכמי תעופה ויש חוקים ונהלים כיצד עוברים את הגבול עם כלי שייט, טייס, ברכב או ברגל ולא יתכן שכל פקיד כזה או אחר יכתיב להם מה לכתוב. פשוט אבל נכון. במילים שנאמרו למספר מצומצם של חברים הסתבר שהם גם נעלבו עמוקות מהדרישות שהוצבו להם. והם אמרו לנו מפורשות. מבחינתנו יש לכם את הרשות המלאה לטוס בירדן אבל אנחנו לא נספק כסתח לאף אחד. תפתרו את הבעיות שלכם מבלי להשליך את זה עלינו. פשוט נכון וצודק. וכך השארנו את המטוסים עגונים לקרקע של מנחת יוטבתה ויצאנו לדרך באוטובוס לא לפני שדאגנו לשני שומרים חמושים ששמרו כל הזמן עד שובנו מהטיול. לא אתאר לכם את פרטי הטיול היות וזה לא הנושא. כן אספר לכם שקיבלו את פנינו בחמימות ראויה לציון. מה שהובטח מבחינה ביטחונית קויים במלאו, והרגשנו מוגנים ורצויים. מבחינתנו הפסדנו טיול שאין ספק היה יכול להיות מרגש מאוד ומדהים ביותר. אבל גם מבחינת היחסים עם ירדן הפסדנו. מול הכתבות היום יומיות על ההרוגים והפצועים בעזה, ומול צילומי הענק בעיתונים הירדנים על הריסת בתים וחורבן, היה צץ ועולה גם הפן השפוי בהסכמי שלום בינינו לבין שכנינו הערבים. ואת זה בהחלט הפסדנו ברמה הלאומית. יש בינינו אנשי צבא, אנשי ממשל, אנשים בעלי תארים אקדמים, וסתם טייסים. אף אחד לא מבין מדוע סרב מר שנער לאשר לשדה אילת לתת לנו לצאת לדרכנו. אף אחד גם לא מבין מדוע המדינה נותנת לפקיד זה את הכוח להתעלל בנו הטייסים ואין פוצה פה ומצפצף. ודוגמאות נוספות לא חסרות. ובנוסף, מאיפה הפטרונות עלינו ועל כלי רכבנו/מטוסינו/כלי השייט שלנו. זכותה של מערכת הביטחון לפרסם התראה כזו או אחרת כמו זו שפורסמה לאחרונה לגבי המטיילים לטאבה וזכותנו האזרחים לשמוע או לא. אבל לעצור טיול למדינה שיש לנו איתה הסכמי שלום???? מעבר להסכמי שלום שנחתמו, הביצוע בשטח הינו בידי האנשים, על ידי יצירת מירקם יחסי אמון וחברות, על ידי יצירת נושאי עינין משותפים וכד' פה בהחלט המדינה היא זו שמשיגה לאחור את השלום עם שכנינו. והמדינה במקרה זה היתה מיוצגת על ידי מר דני שמער האחראי ל הביטחון במשרד התחבורה. נשאר רק לקוות שהכתבה שתשודר בערוץ השני תעלה ותציף את הנושא ברמה הלאומית. בברכה אחד הטייסים שמפחד.
הטיול לירדן לצערי אני כותב בעילום שם היות ונפל עלי אימתו של הפקיד הכל יכול שאהוד רמז עליו. אחרי מופע האימים שלו בהחלט יש מקום לפחד. אנחנו צועדים בברור לכוון של מדינת חושך בנוסח ברית המועצות לשעבר שלאזרחיה אין זכויות ואין חוקה וכל פקיד יכול לקבוע את גורלנו. אם הוא מסוגל להתעלל בתשעים טייסים שירדו ליוטבתה בדרך לירדן וריסק את הטיול שהושקע בו כשנה של עבודה ומאות אלפי שקלים הוצאה, ואין במדינה הזו גבר אחד שמסוגל לאיש אז באמת כדאי להיזהר. ומעשה שהיה כך היה. לפני כשנה הוחלט לחדש את הניסיון לערוך מסט-טיול אולטראלייטים לירדן. בעבר היה ניסיון לארגן טיול שכזה אבל בגלל פרוץ האינתיפדה הוחלט שזה לא הזמן. במהלך השנה האחרונה נוצר קשר עם מועדון הטייס המלכותי שמקום מושבו בעקבה בתוך שדה התעופה. מנהל ומקים המועדון אדם בשם סמיך מקורב למלך קיבל הוראה (והרבה כסף) להקים מרכז תעופה בעקבה שכולל את כל סוגי התעופה האזרחית. החל מהטסת בלון, מיקרולייט, אולטראלייט, צסנה, גיירוקופטר, וצניחות. הוקמו שני הנגרים ענקיים לתפארת הממלכה, עם חדרי משרדים, מטבח, אחזקה, לובי, והכל מפואר וממוזג כדבעי. הובאו למקום מספר כלי טייס. כיום המועדון בשלבי התבססות מבחינה מקצועית, כלי טייס וחברים. נערכו מספר פגישות עם האיש ונוצר קשר חם ולבבי בין מנהלי עמותת האזמים בישראל ובינו. האיש קיבל בהתלהבות את הרעיון והתחייב לקבל את כל האישורים הירדנים לכך. מבחינתו ביקור של כחמישים מטוסים ישראלים הינו מימוש הסכמי השלום בין הארצות ובהחלט קירוב לבבות בין טייסים באשר הם. הוא את שלו עשה. קיבל את כל האישורים ושיגר אותם אלינו. ושיהיה ברור, בירדן מטס כזה לא היה יוצא אל הפועל ללא אישורו וברכתו של המלך. הבעיה הסתבר לא היתה בשלטונות הירדנים אלא איך לא - בישראלים. היה צורך לקבל את אישור חיל אויר, מנהל התעופה האזרחית, והמחלקה לבטחון במשרד התחבורה, לארגן בדקדקנות את אופן הורדת חמישים מטוסים ליוטבתה ומשם לשדה התעופה באילת לצורך מעבר ביקורת גבולות והמראה לשדה תעופה של עקבה שם מקום מושבו של מועדון הטייס המלכותי שקיבל על עצמו לארח אותנו. לצורך המבצע נכתב ספר מבצע, נערכה פגישת הכנה עם כל הטייסים שקיבלו את ספר המבצע והכל היה מוכן ליציאה. שבוע קודם לכך, בוצע ניסיון על חם לראות שהכל בר ביצוע כולל הנתיבים בתוך ירדן, מקומות הנחיתה בתוך ואדי רם, מקום התידלוקים וכד' שני אולטראלייטים ביצעו את הטיסה כמובן באישור כל השלטונות שלנו כולל אישור המחלקה לבטחון במשרד התחבורה, והניסיון עבר בהצלחה מלאה. לטיול נרשמו כתשעים (90) טייסים שכל אחד לקח חופש ממקום עבודתו, שילם ממיטב כספו והשקיע זמן בלימוד החומר, בהכנת המטוס לטיול וכד'. לטיול-מטס צורפו כתב וצלם של הערוץ השני, במטרה לערוך כתבה מצולמת על ה"סנסציה" של חמישים מטוסים ישראלים שטסים בשמי ירדן. יום יומיים לפני היציאה החלו להתעורר "בעיות" במחלקה לביטחון של משרד התחבורה. הם ביקשו אישורים מהירדנים על הסדרי הביטחון של כלי הטייס, מי ישמור עליהם, כיצד הם יאובטחו בעקבה ובואדי רם ועוד ועוד... מר סמיך מקים ומנהל המועדון,(ולהזכירכם, האיש הינו שליח המלך וכל מה שהוא עשה ובודאי בנושא המטס היה באישור ובברכת המלך) שלח מכתב מפורט שענה על בקשותיו של מר דני שנער האחראי על הביטחון במשרד התחבורה. אבל זה לא הספיק. מר שנער ביקש נייר רשמי של הממלכה. הירדנים, סירבו לספק כל נייר נוסף מעבר למכתב המלא והמכובד של מר סמיך. בהמשך, אסביר מדוע הירדנים סירבו לתת ניר זה או אחר. נשאר עוד כיום או יומיים לטיול ונעשו מאמצים קדחתניים לספק לזה את מבוקשו מבלי לשבור את גאוותו של השני......... בבוקר הטיול אחרי שהיו בידנו כל האישורים הנחוצים של חיל אויר, מנהל התעופה האזרחית של שדה התעופה באילת ושל שדה התעופה בעקבה המראנו ליטבתה בתקווה שהנושא ה"ביטחוני" יסתדר. אף אחד מאיתנו לא הבין קודם ולא מבין היום את התעקשותו של מר שנער לא לאפשר את הטיול. הרי יום יום חוצים עשרות גיפים ומכוניות את מעבר הגבול לירדן ואין איש דורש מהירדנים הסדרי ביטחון לכל כלי רכב שמשוטט בשטח עצמאי!!!! גם על הגיפ/מכונית/משאית אפשר להעמיס חצי טון חומר נפץ ועם המספרים הישראלים להגיע לכל מקום במדינה. אז מה בדיוק העינין עם האולטראלייטים. ספטמבר-אילבן יעני-קדחת. ועכשיו לעיניין הירדני. הירדנים אמרו לנו בפשטות שיש הסכם שלום בין המדינות, יש הסכמי תעופה ויש חוקים ונהלים כיצד עוברים את הגבול עם כלי שייט, טייס, ברכב או ברגל ולא יתכן שכל פקיד כזה או אחר יכתיב להם מה לכתוב. פשוט אבל נכון. במילים שנאמרו למספר מצומצם של חברים הסתבר שהם גם נעלבו עמוקות מהדרישות שהוצבו להם. והם אמרו לנו מפורשות. מבחינתנו יש לכם את הרשות המלאה לטוס בירדן אבל אנחנו לא נספק כסתח לאף אחד. תפתרו את הבעיות שלכם מבלי להשליך את זה עלינו. פשוט נכון וצודק. וכך השארנו את המטוסים עגונים לקרקע של מנחת יוטבתה ויצאנו לדרך באוטובוס לא לפני שדאגנו לשני שומרים חמושים ששמרו כל הזמן עד שובנו מהטיול. לא אתאר לכם את פרטי הטיול היות וזה לא הנושא. כן אספר לכם שקיבלו את פנינו בחמימות ראויה לציון. מה שהובטח מבחינה ביטחונית קויים במלאו, והרגשנו מוגנים ורצויים. מבחינתנו הפסדנו טיול שאין ספק היה יכול להיות מרגש מאוד ומדהים ביותר. אבל גם מבחינת היחסים עם ירדן הפסדנו. מול הכתבות היום יומיות על ההרוגים והפצועים בעזה, ומול צילומי הענק בעיתונים הירדנים על הריסת בתים וחורבן, היה צץ ועולה גם הפן השפוי בהסכמי שלום בינינו לבין שכנינו הערבים. ואת זה בהחלט הפסדנו ברמה הלאומית. יש בינינו אנשי צבא, אנשי ממשל, אנשים בעלי תארים אקדמים, וסתם טייסים. אף אחד לא מבין מדוע סרב מר שנער לאשר לשדה אילת לתת לנו לצאת לדרכנו. אף אחד גם לא מבין מדוע המדינה נותנת לפקיד זה את הכוח להתעלל בנו הטייסים ואין פוצה פה ומצפצף. ודוגמאות נוספות לא חסרות. ובנוסף, מאיפה הפטרונות עלינו ועל כלי רכבנו/מטוסינו/כלי השייט שלנו. זכותה של מערכת הביטחון לפרסם התראה כזו או אחרת כמו זו שפורסמה לאחרונה לגבי המטיילים לטאבה וזכותנו האזרחים לשמוע או לא. אבל לעצור טיול למדינה שיש לנו איתה הסכמי שלום???? מעבר להסכמי שלום שנחתמו, הביצוע בשטח הינו בידי האנשים, על ידי יצירת מירקם יחסי אמון וחברות, על ידי יצירת נושאי עינין משותפים וכד' פה בהחלט המדינה היא זו שמשיגה לאחור את השלום עם שכנינו. והמדינה במקרה זה היתה מיוצגת על ידי מר דני שמער האחראי ל הביטחון במשרד התחבורה. נשאר רק לקוות שהכתבה שתשודר בערוץ השני תעלה ותציף את הנושא ברמה הלאומית. בברכה אחד הטייסים שמפחד.
