לשנה טובה – סליחות, הרהורים וברכות
מאחר ואעדר מהארץ בתקופת כניסתה של שנה חדשה למנייניינו, ואשוב רק לקראת יום כיפור הבא עלינו לטובה (אחרי שביליתי יום כיפור באנקרה בשנה שעברה, למי שעדיין לא בוגד בו זכרונו הדלוח, גיליתי שאני לא יכול בלי השקט המחריד וההמתנה לסירנה של פתיחת המלחמה. טראומה של אנשים שנושקים לחמישים ויותר...) הרי זו הזדמנות לברך, מצד אחד, ולשתף אתכם בכמה מהגיגיי מהצד השני. סליחות: אם פגעתי, זלזלתי, צחקתי על מישהו מעבר לרמת המותר, התנשאתי, התייהרתי, והשווצתי הרי זו הזדמנות נאותה לבקש מאותם רגישים-סנסטיביים, התנצלות. נשבע לכם שרק על מנת לשמח, להצחיק, לגרום לחיוך או להסתיר על מחדליי, זה נעשה. הייתי בשבוע שעבר בטיול "ליל סליחות בירושלים". (הרבה יותר זול מהודו, עם מראות דומים, ריחות דומים רק הרבה יותר רועש, אבל לא זה הפורום). נמלאתי תדהמה לראות באחד מבתי הכנסת (בשכונה הבוכרית, סמוך ל-100 שערים) אלפי אנשים בשתיים בלילה, עומדים וצועקים סליחות לשמיים, שנייה אחרי שדרכו לי על הרגל ואפילו לא אמרו סליחה. המסקנה, אני מכוון נמוך, אולי אפגע גבוה... אז שוב סליחה, רק מאכפתיות ומרצון לשעשע, לרתק, ללמד, לחנך, ולמצוא חן, זה נעשה. הרהורים : וזה נובע ישירות מהאכפתיות. פגשתי אנשים שאמרו שהם לא נכנסים לפורום בגלל המלחמות. גם כמה מחברי הפורום עצמם, ה"מקררים" ומשכיני השלום, נבהלים כל פעם שעולות הטמפרטורות. רק מי שאיכפת לו - מגיב, מתעצבן, יורד כאסח, ונכנס לשרשור. האדישות, לעניות דעתי הרדודה, היא אם כל חטאת. אולי אם היו פה במדינה אנשים פחות אדישים כל העסק היה נראה אחרת. הכי קל זה להיות פסיבי, גם בשיחות הסלון של ימי שישי, וגם לקרוא בפורום ולהגיד, באמת הם צודקים, באמת זו גם טיפשות וגם רשעות מה שעושים (עם הביטחון, הנתיבים, חוקי המינהל , ותשלימו את החסר), אבל, כמו שכולנו יודעים, זה לא מספיק. ממספר "מלחמות הפורום" ניתן להחכים, כי גם אם הם כתובים בבוטות, או אולי ביהירות לפעמים, הרי הם של אנשים אכפתיים, חושבים, מנוסים ומוכשרים. מקרבות אחרים אפשר סתם ליהנות. אני לא סובל מלחמת שוורים, אבל יש שנהנים. לעומת זאת בקורס קצינים הייתי מוקף בשריונרים וכל פעם שהיה קצת שקט מדי לטעמי הייתי פולט משהו כמו: "זה נכון שהשוטים (סנטריונים) נדלקים כמו גוזניקים..". ואחרי זה מלחמת עולם ביו ה"מגחניקים" (פטונים) וה"שוטניקים". לפעמים זה היה נגמר בתגרה אמיתית, ואני, כולי 3 שנים מבוגר יותר, התגלגלתי מצחוק. גם בחיל האוויר מערך ה"בז" נלחם במערך ה"נץ" ועל הקרבות בין טייסות אחיות באותו בסיס כבר נכתב הרבה. (יצוין לטוב, בנושא הספציפי הזה, ספרה של מיכל שלו "מלאכי עליון"..) אז לאור כל זאת אחת לכמה זמן יתעורר הפורום לקרבות סביב אז"ם, ממ"ג (באקיי), גמ"ג (טרייק), דאונים, תעופה כללית, ססנה או זלין, טיסות גיהוץ או אירובטיקה, אגודת התעופה הכללית כמקדמת הספורט האווירי או כגילדה להגנת זכויות הטייס של השרוטים. כל זמן שזה מאכפתיות, אשרי וטוב לי, ודי לי. תודות: (הפרק הכי חשוב). אתם קהל נהדר (אנחנו). פגשתי אנשים מקסימים, אחרי 25 שנה של טיסות שכל מי שהכרתי היו אנשים שאני גררתי אותם לטוס פתאום אני משוחח עם עמיתים לאהבה גדולה. טסתי עם אנשים מהפורום (ומעוזבי הפורום...) והנאתי הייתה רבה, ולא שמרתי את זה בבטן. קיבלתי תגובות ששימחוני או שגרמו לי לחשוב (ולפעמים לבקש סליחה, כאמור לעיל), הרחבתי את שדות הנחיתה בארצנו הלחוצה שבהם גירדתי את המסלול (עין יהב וקריית-8 בזכות הפורום, והמישר בזכות האגודה, לא רע בשביל שנה). מצאתי קהל להרצאותיי וזה הרבה יותר זול מתשלום למטפל, ובכלל ובפרט, ואתם אפילו לא מעלים על דעתכם כמה החכמתי וכמה פעמים שלחתם אותי לקרוא בספרות... ברכות: שנה טובה. רק טוב ורק שמחה ועניין וטיסות בטוחות ושנדע לעמוד יחד וכל אחד בגזרות שנוחתות עלינו (בלי אזעקה..). בסוף האהבה מנצחת, ואם יש לנו משהו משותף, גדול וחזק למרות כל הגוונים, זו האהבה לתעופה, ובל נקל ראש בעניין. ולידידינו הסובלים בגולות הדוויות, תמשיכו לשתף אותנו בחוויות הטיסתיות, גם אם זה אוכל לנו את הלב לפרקים, כי זה מעניין וגם מציב לנו רף לאן אנחנו רוצים למשוך/לדחוף את התעופה בארץ. שנה-טובה
מאחר ואעדר מהארץ בתקופת כניסתה של שנה חדשה למנייניינו, ואשוב רק לקראת יום כיפור הבא עלינו לטובה (אחרי שביליתי יום כיפור באנקרה בשנה שעברה, למי שעדיין לא בוגד בו זכרונו הדלוח, גיליתי שאני לא יכול בלי השקט המחריד וההמתנה לסירנה של פתיחת המלחמה. טראומה של אנשים שנושקים לחמישים ויותר...) הרי זו הזדמנות לברך, מצד אחד, ולשתף אתכם בכמה מהגיגיי מהצד השני. סליחות: אם פגעתי, זלזלתי, צחקתי על מישהו מעבר לרמת המותר, התנשאתי, התייהרתי, והשווצתי הרי זו הזדמנות נאותה לבקש מאותם רגישים-סנסטיביים, התנצלות. נשבע לכם שרק על מנת לשמח, להצחיק, לגרום לחיוך או להסתיר על מחדליי, זה נעשה. הייתי בשבוע שעבר בטיול "ליל סליחות בירושלים". (הרבה יותר זול מהודו, עם מראות דומים, ריחות דומים רק הרבה יותר רועש, אבל לא זה הפורום). נמלאתי תדהמה לראות באחד מבתי הכנסת (בשכונה הבוכרית, סמוך ל-100 שערים) אלפי אנשים בשתיים בלילה, עומדים וצועקים סליחות לשמיים, שנייה אחרי שדרכו לי על הרגל ואפילו לא אמרו סליחה. המסקנה, אני מכוון נמוך, אולי אפגע גבוה... אז שוב סליחה, רק מאכפתיות ומרצון לשעשע, לרתק, ללמד, לחנך, ולמצוא חן, זה נעשה. הרהורים : וזה נובע ישירות מהאכפתיות. פגשתי אנשים שאמרו שהם לא נכנסים לפורום בגלל המלחמות. גם כמה מחברי הפורום עצמם, ה"מקררים" ומשכיני השלום, נבהלים כל פעם שעולות הטמפרטורות. רק מי שאיכפת לו - מגיב, מתעצבן, יורד כאסח, ונכנס לשרשור. האדישות, לעניות דעתי הרדודה, היא אם כל חטאת. אולי אם היו פה במדינה אנשים פחות אדישים כל העסק היה נראה אחרת. הכי קל זה להיות פסיבי, גם בשיחות הסלון של ימי שישי, וגם לקרוא בפורום ולהגיד, באמת הם צודקים, באמת זו גם טיפשות וגם רשעות מה שעושים (עם הביטחון, הנתיבים, חוקי המינהל , ותשלימו את החסר), אבל, כמו שכולנו יודעים, זה לא מספיק. ממספר "מלחמות הפורום" ניתן להחכים, כי גם אם הם כתובים בבוטות, או אולי ביהירות לפעמים, הרי הם של אנשים אכפתיים, חושבים, מנוסים ומוכשרים. מקרבות אחרים אפשר סתם ליהנות. אני לא סובל מלחמת שוורים, אבל יש שנהנים. לעומת זאת בקורס קצינים הייתי מוקף בשריונרים וכל פעם שהיה קצת שקט מדי לטעמי הייתי פולט משהו כמו: "זה נכון שהשוטים (סנטריונים) נדלקים כמו גוזניקים..". ואחרי זה מלחמת עולם ביו ה"מגחניקים" (פטונים) וה"שוטניקים". לפעמים זה היה נגמר בתגרה אמיתית, ואני, כולי 3 שנים מבוגר יותר, התגלגלתי מצחוק. גם בחיל האוויר מערך ה"בז" נלחם במערך ה"נץ" ועל הקרבות בין טייסות אחיות באותו בסיס כבר נכתב הרבה. (יצוין לטוב, בנושא הספציפי הזה, ספרה של מיכל שלו "מלאכי עליון"..) אז לאור כל זאת אחת לכמה זמן יתעורר הפורום לקרבות סביב אז"ם, ממ"ג (באקיי), גמ"ג (טרייק), דאונים, תעופה כללית, ססנה או זלין, טיסות גיהוץ או אירובטיקה, אגודת התעופה הכללית כמקדמת הספורט האווירי או כגילדה להגנת זכויות הטייס של השרוטים. כל זמן שזה מאכפתיות, אשרי וטוב לי, ודי לי. תודות: (הפרק הכי חשוב). אתם קהל נהדר (אנחנו). פגשתי אנשים מקסימים, אחרי 25 שנה של טיסות שכל מי שהכרתי היו אנשים שאני גררתי אותם לטוס פתאום אני משוחח עם עמיתים לאהבה גדולה. טסתי עם אנשים מהפורום (ומעוזבי הפורום...) והנאתי הייתה רבה, ולא שמרתי את זה בבטן. קיבלתי תגובות ששימחוני או שגרמו לי לחשוב (ולפעמים לבקש סליחה, כאמור לעיל), הרחבתי את שדות הנחיתה בארצנו הלחוצה שבהם גירדתי את המסלול (עין יהב וקריית-8 בזכות הפורום, והמישר בזכות האגודה, לא רע בשביל שנה). מצאתי קהל להרצאותיי וזה הרבה יותר זול מתשלום למטפל, ובכלל ובפרט, ואתם אפילו לא מעלים על דעתכם כמה החכמתי וכמה פעמים שלחתם אותי לקרוא בספרות... ברכות: שנה טובה. רק טוב ורק שמחה ועניין וטיסות בטוחות ושנדע לעמוד יחד וכל אחד בגזרות שנוחתות עלינו (בלי אזעקה..). בסוף האהבה מנצחת, ואם יש לנו משהו משותף, גדול וחזק למרות כל הגוונים, זו האהבה לתעופה, ובל נקל ראש בעניין. ולידידינו הסובלים בגולות הדוויות, תמשיכו לשתף אותנו בחוויות הטיסתיות, גם אם זה אוכל לנו את הלב לפרקים, כי זה מעניין וגם מציב לנו רף לאן אנחנו רוצים למשוך/לדחוף את התעופה בארץ. שנה-טובה
))