מבקשת לשתף אותכם.

[ארנבי נבי1]

מבקשת לשתף אותכם.

בכל יום זיכרון אמי "גוררת" אותי לחיפה לטקס הזכרון בבי"ס של אחותי ז"ל ולאחר מכן בבית הקברות. זה נהיה כבד משנה לשנה. נימאס לי ומכביד עלי. אין מצב שלא אגיע עם אמי, היא בת 80, וגם אין מצב שאומר לה. פשוט רציתי לפרוק. אני בטוחה שלאחר 120 שנה, אני אפסיק להגיע עם כולם בימים המיועדים, אגיע לבד כשארגיש כך.

 

[דניאל איגר]

ברוכה הבאה לפורום

האם את יכולה לספר מה קרה לאחותך? וגם, האם ישנה דרך אחרת שבה היית מעדיפה לזכור ולהזכיר אותה?

ואולי תמצאי עניין גם בזה.

את מוזמנת לשוב ולבקר בפורום.

 

[ארנבי נבי1]

אחותי נהרגה בכביש החוף 1978.

קשה לי לדבר עליה עד היום, אני חיה עם זה כנראה בסדר.יום הזיכרון, ובמיוחד בבי"ס שלה, ניראה לי מיותר עבורי וקשה לי מאד. אני מרגישה כמו מי שמשתתפת בהצגה בעל כורחה. המשפחות השכולות לא צריכות את יום הזכרון, לדעתי הוא נועד לאחרים. זו התחושה שלי.

 

[דניאל איגר]

כן, זו תחושה של לא מעט משפחות

אם כי יש משפחות שמרגישות אחרת.
את כותבת שקשה לך לדבר עליה עד היום. האם תוכלי - אם תרצי - לספר בת כמה היית כשהיא נהרגה? וגם, מה את יודעת על הקושי הזה לדבר עליה?

 

[ארנבי נבי1]

היא היתה בת 14 במותה.

חיים שבוזבזו. כל הזמן אני מנסה לתאר לעצמי מה היתה יכולה להיות, ואיך היתה לי חברה טובה, ואיך היתה דודה לילדי.בגלל כל המחשבות האלה קשה לי לדבר עליה. מקום הקבורה גם לא תורם לי כלום - אבנים. אני לא רואה אותה שם.יום הזכרון וכל הטקסים האלה גורמים לי כאילו לאבל כפוי.

 

[דניאל איגר]

כאשר אדם אהוב אובד

העולם הופך דל יותר, ונדמה לי שאת זה את מספרת, שעולמך היה עשיר יותר אם היא היתה כאן.

אני לא יודע אם שמת לב, אבל שאלתי בת כמה את היית כשהיא נהרגה ואת ענית בת כמה היא היתה. כאילו גם משהו בך מת באותו יום.

אני "שמח" שאת מספרת מעט עליה ועל איך היא בתוכך. האם אי פעם הצלחת לדבר עליה באופן מלא יותר? למשל, עם בן הזוג שלך או ילדייך, או חברים קרובים, או איש מקצוע.

 

[ארנבי נבי1]

ממש לא שמתי לב. הדהמת אותי עכשו.

הייתי בת 20, ולגמרי לבד התמודדתי עם כל הסיפור. אבי היה עם אמי בבית חולים שבמשך שבמשך שנה עברה 60 ניתוחים בערך. אין לי יותר אחים, ואף אחד לא שם לב למצבי. הדחקתי שנים את המצב ואולי עד היום. לא כ"כ מדברת עליה, כמעט ולא. לא מסוגלת. גם עכשו אני כותבת וזולגות לי דמעות. אגב, סוף סוף הולכת כיום לשיחות עם פסיכולוגית מצויינת שעוזרת לי המון ויכול להיות שאקח אותה לכיוון הזה. תודה לך.

 

[דניאל איגר]

בבקשה. זה ממש מצויין שאת הולכת..

לפסיכולוגית. אני מתאר לעצמי שהדברים האלה יעלו שם במוקדם או במאוחר. בהצלחה, ואת מוזמנת להישאר איתנו.

 

[ארנבי נבי1]

כן, תודה.