יום קשה

[פנינה21]

יום קשה

הייתי בעבודה כל הבוקר -שמעתי על הפיגוע(מעבר לעובדות יש גם את מה שאמרו אחרי המשמרת -אתם רואים מה קורה כשמקצצים לנו ..) .. זה אותו מקום אותו קו אוטובוס ..אותה שעת בוקר.. אותה תחנה מרכזית.. בדיוק כמו אז..
כמו על אוטומט עשיתי טלפונים לאמא ולאחותי לראות שהיא הגיעה לבסיס בשלום..
אני חייבת להירגע להתאפס יש לי עוד משמרת היום והילדים לא יכולים לראות אותי ככה ..
מה עושים כשהזיכרונות שלי מופיעים פתאום בחדשות ?!

בא לי לנסוע הביתה (כן רגשית הבית עדיין בעפולה ולא בדירה בחיפה) לפגוש את כולם אני יודעת שרק זה ירגיע אותי קצת ..

 

[דניאל איגר]

עברו כמה שעות מאז...

האם את מרגישה יותר טוב?
ואיך היתה המשמרת עם הילדים?

תזכירי לנו בבקשה מה קרה בקו הזה, בשעה ההיא, אז..

 

[פנינה21]

...

עכשיו הגעתי ממשמרת לילה . כולם עסוקים בזה -קשה לנסות להיות הצד המרגיע כשאני כל כך לא רגועה..

הצלחתי לישון קצת ובערב כבר אכלתי אז כן זה קצת יותר טוב

אז ממש כמו אתמול בשעה 8:30 בבוקר אותו הקו נכנס לתחנה מרכזית בדרך למרכז לפניו ואחריו עמדו שני אוטובסים של קווי השכונות של עפולה שהיו עמוסי תלמידים .. מתברר שכולנו ראינו את המחבל ולא הבנו - לפחות לא בזמן כדי לנסות לעשות משהו.. שנייה לפני כשהבנתי שזה מי שכולם מחפשים רציתי להתקשר למשטרה אבל לא הספקתי - גם באירוע ההוא היה הרוג אחד .
אתמול הייתי צריכה להתאמץ מאוד כדי להצליח להמשיך את היום כי הכל הפך כל כך טרי פתאום..

התחנה המרכזית עברה אתמול אירוע רביעי.
אצלנו באירוע אחד אני ואחותי היינו אירוע לפני זה אמא הייתה ובאירוע הראשון אני ואבא נתקענו במרכז העיר בין המחסומים - כל הזכרונות האלה הפכו טריים אתמול .

 

[דניאל איגר]

האם את יכולה לספר לנו...

מה בדיוק את מרגישה ברגעים האלה שאת מתארת? האם את פשוט חוזרת ממש לאותן תחושות כמו אז בפיגועים הקודמים? או שזה מגוון אחר של רגשות ומחשבות.

 

[פנינה21]

שילוב ל ישן וחדש- *אולי קשה לקריאה*

מצד אחד יש את כל התחושות הישנות- הכל צף אני מאתמול פשוט בתוך סרט של כל מה שראיתי אי פעם-אני עם דמעות ואני לא יכולה להגיד לאנשים תשמעו אני פשוט לפחות חצי לא פה .. המוח שלי מדלג בין האירועים ואני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלנסות לשכנע את עצמי שזה יעבור .. - הפעם (אולי בגלל מיקום האירוע) זה היה מאוד חזק והרבה מעבר למה שקורה בדרך כלל במצבים כאלה . הפעם הקודמת שהגבתי עד כדי כך לאירוע מסוים הייתה לפני למעלה משנתיים(וזה שילוב של הישן והחדש ) ואז זה היה מפחד כי זה היה אחד לאחד אירוע שאמרתי שיקרה - מאבטחים לומדים לחפש את החורים האלה ואני אמרתי כמה חודשים בדיוק את זה - והגבתי בהיסטריה ממש כשזה קרה -עכשיו שאני חושבת על זה הגבתי גם מתוך תסכול.

אבל יש גם הרבה תחושות חדשות:
אני חושבת שה בא עם העבודה שלי פשוט..אני עובדת באבטחה ברצף כמה שנים כבר - זמן של עוד שירות צבאי .. יותר...
וזה כנראה משפיע
שילוב של תסכול , פחד-אבל שונה יש לי את הפחד שנובע מאותם אירועים קודמים אבל יש גם פחד נוסף -נלמד שנובע מהידיעה שבמציאות התפקיד הזה אם עושים אותו טוב הוא פשוט סכנת חיים.בסוף בסוף אחרי שמקלפים את כל המילים היפות כשקורה משהו מאבטח שעוצר מפגע לא יוצא מזה בדרך כלל בחיים - קשה להגיד את זה אבל מי שלא מסוגל לחיות עם זה זה לא המקצוע בשבילו ..
יותר מפעם אחת שמעתי את הדיון הזה מתחיל מאבטחים שמסבירים למאבטחים חדשים אם תבדוק טוב ותמצא הוא התפוצץ לך בעמדה ..זה נורא אבל נכון ..

ובסוף אחרי שאני מצליחה קצת להירגע יש את הרצון לעזור - בעיקר מתוך הידיעה שזה הדבר היחיד שעוזר לי להרגיש קצת יותר טוב - אז כן מחר בערב אני במשמרת של התנדבות במשטרה וכן בעפולה ..(אולי זה נובע מסוג הטיפול שעברתי אני לא יודעת ..)

*סליחה על עודף הכנות - וכן למי ששואל אני מתכוונת להמשיך במקצוע הנוכחי שלי *

 

[דניאל איגר]

כבר ידעת אילו שאלות יעלו אצלנו הקוראים...

למשל, איך את מבינה את זה שאת עובדת בעבודה שמפגישה אותך כל יום עם אותם דברים שמוציאים אותך מדעתך...

אבל, כפי שכבר דיברנו בעבר, כנראה שיש לך צורך "לגעת" בנושא הזה, שזו הדרך שלך להתמודד איתו ועם מה שקרה לך, ואולי דרכו את מנסה בעצם ובאופן פרדוקסלי - להבריא.

 

[פנינה21]

כנראה..

חבל רק שאף אחד לא ממש מבין את זה..

 

[השם אוהב אותי]

כ"כ מבינה אותך

אותי זה כ"כ מעצבן. מפעילה את מערכת הניתוק, שלא ארגיש יותר מידיי.

 

[דניאל איגר]

"מעצבן" זו תחושה של כעס?

האם זה מה שאת מבקשת לנתק? ואם תרגישי, מה זה יהיה?

 

[השם אוהב אותי]

עונה

כן, זה כעס. אך את מה שאני רוצה לנתק זה את הכאב שאני מרגישה על החייל שנרצח ועל כל הפיגועים הנוראיים האלו.
במקרה הזה לכעוס לא אכפת לי...