מקדישה לעצמי שיר

[איריסין]

מקדישה לעצמי שיר

לכבוד יום ההולדת של נמרוד.
את אותו השיר שהקדיש לי ערב גיוסו לצה"ל,
בתכנית רדיו אחרונה - משום שידע שאני אוהבת מאד
את השיר הזה.
זה אומר 1995.
אני לנוקס היא זמרת מופלאה, עם קול נהדר, שסרטוני השירים
שלה אקסטרווגנטיים, עוד מתקופת היוריתמיקס - הלהקה שלה
ושל אחיה.

מקווה שתיהנו גם אתם

 

[דניאל איגר]

מזכיר נשכחות וגם מרגש

הנשכחות הן אנני לנוקס ושנות ה-90, והמרגש הוא שאת קוראת לבנך בשמו (לראשונה כאן?), ושאת מקדישה לעצמך את שהוא הקדיש לך בעבר.

ומה שלומך בימים אלו?

 

[איריסין]

היי

- עונה באיחור רב

החיים אינטנסיביים מאד.
זה טוב, אני חושבת.

שמו של נמרוד כבר עלה כאן בעבר, אבל נכון שאני לא מרבה להשתמש כאן בשם.

נולד לי נכד חדש וזה אושר חדש.
אי אפשר (או שאני לא יכולה) לבוא לתינוק עם מטענים קודמים. יש בו משהו
כל כך נקי, כל כך טהור - - - שהכל חדש שם, על ידו, כשאני מחזיקה אותו.
חברי היקר ואחי לגורל, פרופ' מולי להד, קורא לזה "דבש ללב".
וזה פשוט כך.
אין כל משחה שיכולה לרפא או להקל על הלב הכואב שלנו והדבש הזה
כזה מתוק.

 

[דניאל איגר]

אהבתי את החיבור (המובלע) בין משחה לדבש

וזה טוב שיש גם ממה להנות בחיים, לראות את העתיד בדור חדש שקם.

 

[איריסין]

ההנאה היא רגעית

ההנאה מידית ואינה מביטה קדימה.
העתיד מפחיד.
אני מנסה לשכנע את ההורים לקחת את ילדיהם (נכדיי) ולרדת מהארץ.
יהיו מי שישפטו אותי על כך, בוודאי.
(הנימוקים החוזרים: גם בחו"ל אפשר למות מתאונות/רצח/כל מי סיבות, גם מחו"ל הוא יכול להחליט לבוא לשרת בארץ, גם בארץ הוא לא חייב ללכת לקרבי)
מבחינתי - אני האם האמיתית במשפט שלמה - מעדיפה שהנכדים יהיו רחוקים ממני ולא חשופים לחינוך כאן בארץ, לשרת את המדינה ולמות בעדה.