פיגוע

פיגוע

חושבת על הילדה הקטנה הזו, איך היא מרגישה עכשיו, מתארת לעצמי את כל פרטי האירוע שהיא חוותה הערב...
ונזכרת בכל מה שעברתי ודי, נמאס לי מהפחד הזה ומפיגועים.
 

פנינה21

New member
איזה ערב

אני יודעת שהיא תזכור את הפרצוף שלו עוד המון זמן
זה משהו שלא שוכחים

יותר מעשור אחרי אני עדיין לא הצלחתי לשכוח
את הפרט הזה מהסיפור שלי..
 
שלום דניאל

שמחה שהגבת. זה נותן תחושת ביטחון שיש פה מישהו מקצועי, אצלי ב"ה יש המון טוב אך גם יש דברים מורכבים.
 
עונה

הדברים הטובים הם החיים החדשים, ב"ה.
הדברים המורכבים הם העבר- פלאשבקים, תמונות, כאב, צורך...
 

פנינה21

New member
ככה ככה

אני בסדר כל עוד לא משגעים לי את השיגרה או קורה משהו.

הייתי בפגישה ראשונה עם פסכולוגית ברמב"ם במחלקה שמטפלת בכאלה שמשרד הבטחון שלח לטיפול.
הייתי צריכה לקחת את המדינה לבית משפט כדי לקבל את זה
למרות התיעוד של התמוטטות שלי מ-2008 - לאף אחד לא אכפת.

פיזית אני יחסית בסדר .רופא ממוחה אמר שאני צריכה להיות עם 30 אחוז נכות אבל למדינה יש זמן המון זמן.
זהו מנסה להיות עסוקה כל הזמן זה עוזר.
 
ראשית, לנו איכפת...

ואני שמח שאת מתחילה ללכת לטיפול ומקווה שהוא יהיה פורה. האם יש לך מגבלה של פגישות, או שזה פתוח?

מדברייך אני מבין שאת בתביעה מול משרד הבטחון. זו בוודאי הרגשה לא נעימה לתבוע את המדינה שלך. מה את מבקשת מבית המשפט לקבוע?
 

פנינה21

New member
תשובות

לשאלה הראשונה אין לי ממש מושג רשום על זה מנוי חודשי החידוש שלו כרגע נכפה על משרד הביטחון כי יש תביעה ויש לי עורכת דין אז אין להם ברירה.

יש לי מגבלה פיזית משמעותית שהולכת ומחמירה
ומגבלה נפשית שלא הייתה לפני הצבא
אני לא מבקשת הרבה אני רוצה לחיות בכבוד ולדעת שיש מישהו שזה התפקיד שלו לדאוג לזה.

אני אמשיך לעבוד גם אם תיהיה לי קצבה כל עוד אני יכולה
אני בסיום לימודים אז גם פה אני לא צריכה עזרה

אבל יש דברים שבמצבי עולים הון תועפות- אוטו מותאם זה עולה כמו 2 מכוניות

עשיתי את התפקיד שלי
עכשיו התור של המדינה ...

התחושה מאוד קשה
כל הזמן עבר ממחזור גיוס אחד לשני שאין לנו מדינה שתדאג לנו אז אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו - אוגדת התאלינדים קראנו לעצמנו...
 
ממה שכתבת אני מבין שהרגל עדיין לא בסדר

את כותבת שזה הולך ומחריף, האם קיבלת את כל הטיפולים הנכונים ונמצאת במעקב של מומחים לתחום הספציפי של הקשיים שלך? האם את יכולה לספר אילו התאמות את צריכה ברכב?

זו אכן הרגשה מאד קשה כשאת מרגישה שאין אף אחד שדואג לך ושנותרת לבד במערכה.
 

פנינה21

New member
הרגל הזאת לא תיהיה בסדר

עברתי כל טיפול אפשרי
אני עדיין בטיפולים אבל הטיפולים הם בעיקר כדי לנסות להרגיע את המצב קצת..
החודש אני מחדשת את הרישיון לקאנביס רפואי- חצי שנה אני עם זה- הרופאים כולם הסבירו שניסנו הכל ואין מה לעשות .

בעבר הלא מאוד רחוק מי שאובחן עם הבעיה הזאת ויתר על אותה גפה - היום הבינו שזה לא עוזר בכלום אז כבר לא עושים את זה..(אם תשאלו אותי בכל מקרה הבעיה עברה גם לידיים אז למה אני צריכה לצלוע כל היום הרגל לא עוזרת לי בנוכחות שלה).

חודשים מאוד ארוכים נייסתי להתעלם מסימנים של התפשטות הנזק העיצבי- לפני חודש בערך קיבלתי כוויה משמעותית ביד שמאל שקרתה בלי שהרגשתי יש לי צלקת די גדולה , זה היה מאוד מפחיד והכניס אותי לדכאון פשוט - לרגל אני כבר רגילה אבל מה אני עושה עכשיו כשזה מתפשט ?!

קשיים קבועים:
אני לא דורכת על הרגל היא קצת באוויר באופן קבוע - אני בנעליים גבוהות +חבישה אז לא רואים את זה ממש -יש לי הגבה של המדרס וזה עוזר להעלים את העניין ..
ומאז הכוויה אני צריכה לבדוק כל הזמן שאין לי פגיעות חדשות , ובימים האחרונים כשקריר אני מבינה פתאום שאני לא יודעת כשהידים שלי קופאות מקור , אני מניחה שאני לא יודעת גם כשהרגל קופאת מקור אבל אין לי תחושה חוץ מכאבים אז אני לא יודעת.

לגבי הרכב:
רשמו בטופס שאני צריכה דוושות הפוכות - ברגל ימין אין לי את התנועות שצריך בשביל לנהוג .

הנה דוגמה ממש מעכשיו מאיפה כל זה פוגש את הקושי הנפשי:
עכשיו אחת בלילה אני רוצה לישון אני צריכה לקום בחמש
אבל אני לא יכולה
כואבת לי הרגל מה שמביא את הזכרונות ולא מאפשר לי לישון
גיליתי שאני נרדמת הכי טוב סביב 3
והכי קל לי לקום סביב 11 בבוקר

הגעתי הביתה רעבה הצלחתי להכין לאכול אבל בשביל שאני אצליח לאכול ארוחת בוקר צריך לשטוף כלים אני לא יכולה לעמוד אפילו שנייה עכשיו
אז כרגיל אני שוטפת רק מה שחייבים כל הבית הפוך
לא יודעת כמה מובן שהחוסר יכולת הזה מוביל לדכאון


פשוט קשה לי עם הפער בין מה שהיה לפני כל זה למה שעכשיו..
 
מהן האבחנות שלך היום? כיצד הן מוגדרות?

וגם, האם וכיצד את קושרת בין האירוע שעברת במהלך השירות הצבאי לבין מה שקורה לך בגוף, האם אלו שני פנים של משהו אחד, או שאלו שני מצבים שונים שאינם קשורים זה בזה?

השורה שכתבת בסוף היא מאד חשובה בעיני, האם את יכולה להרחיב עליה? אני מתכוון לפער הזה שבין מה שהיה לבין מה שעכשיו.
 

פנינה21

New member
crps + האובדן תחושה בקצוות של הגוף

למרות שמחקרים לא הוכיחו את זה עדין אני חושבת שיש קשר מובהק בין הזמן שלקח לי לקבל טיפול וההתפתחות של ה-CRPS.אגב זה נורא בעייתי כי היינו צריכים 3 ועדות בשביל שירשמו כאב כרוני משהב"ט שונא את התסמונת הזאת כי היא פשוט משפיע על כל הגוף וברגע שרושמים את זה אין דרך לשלול קשר לשום דבר .
אני חושבת שזאת גם הסיבה להשפעה הנפשית- הייתי יותר מדי שעות בכאבים חזקים מדי .
אני יודעת שלא הייתה ברירה - בבלגן של אותו ערב לאף אחד לא היה זמן להתעסק בלפנות אנשים -יום למוחרת אני זוכרת שדבר ראשון שהבנתי במיון זה שהוא פשוט מוצף בגלל זה..


לפני הפציעה :
היינו רק שתי בנות שהצליחו לשרוד את הגיבוש בכלל-סיימתי אותו בוכה לקח לי יומיים להירגע זאת הייתה חוויה קשה מבחנתי יותר נפשית כי המצבים שהיו בסימולוציות היו זוועה-ובכל זאת הצלחתי לעבור אותו הובלתי את הצוות באחת המשימות, ולמרות שהייתי בסיפוח מחוץ למסלול עשיתי המון דברים הייתי אחראית על מלא דברים במקביל , כל הזמן צחקו עלי שאי אפשר לראות אותי הולכת ממקום למקום - כי תמיד הייתי בהתרוצצות ממקום למקום כדי לסגור דברים. הייתי מגיעה לחדר אחרונה כשכולן כבר ישנות ויוצאת כמעט כל בוקר ראשונה כי האזעקות מחילות כבר בכוננות של הבוקר ומישהו צריך לפתוח את החמ"ל ..
חוץ מזה הצבא היה וככה הגדרתי את זה לפני הגיוס- הפוגה מהספורט המקצועי- אני חגורה חומה בגודו , הייתי בנבחרת ריצה של בית ספר ..

עכשיו:
אני לא מסוגלת לרוץ כמעט כלום יכולתי חצי ק"מ אחרי השיקום - אני חושבת שעכשיו זה ירד בחצי
הגודו ירד מהפרק אני עדיין יותר חזקה מהרבה אנשים אבל זה פשוט מסוכן בשבילי עכשיו.
קשה לי עם זה
אני מתגעגעת לריצה מאוד (מצחיק אני לא סבלתי את זה פשוט הייתי טובה בזה אבל לא אהבתי את זה)
מפחיד אותי לדעת שהיכולת שלי לרוץ כל כך מוגבלת
לאט לאט גם השרירים שלי נעלמים ואני מתגעגעת לעצמי לאיך שנראתי , לאפשרות לא לדאוג כל הזמן מפציעות ממשקל , מתגעגת אפילו לאימונים המשוגעים לפני הגיוס ללהגיע הביתה מלאה בוץ.
ולתחושה הזאת שאני עושה משהו חשוב, שאני יודעת בסוף היום שמה שעשיתי עזר.
 
קודם כל, אני מקווה שתמצאי בתוכך..

את היכולת להיות משמעותית גם כיום, תוך הסתגלות למצב החדש. זה מאד חשוב בעיני גם אם קשה לביצוע. אני משוכנע שבתוכך קיימים אותם מאפיינים שקודם לכן הביאו אותך לאן שהביאו, וגם אם אינך יכולה להגיע ליכולת הפיזית שהיתה לך הרי שאותם כוחות עשויים לקחת אותך רחוק גם לכיוון אחר.

באופן הזה גם תוכלי ליצור רצף בין מי שהיית לבין מי שאת כיום, כי גם אם הגוף אינו אותו גוף הרי שהאופי הוא בוודאי אותו אופי (רק עם סבל).

מהבחינה הרפואית, האם הגעת את המומחים במחלה הזאת? האם קיבלת חוות דעת נוספות? (נדמה לי שבמכון רעות לשיקום יש מומחים לתחום הזה).
 

פנינה21

New member
תודה- לגבי רעות

שם הייתי בתקופת שיקום שלי
רוב הרופאים בארץ חוץ מרופא אחד ברעות ועוד כמה מומחים לא מכירים את הCRPS בכלל .
ראיתי עוד פרופסור אחד לחוות דעת לקראת הוועדה הרפואית וקיבלתי הערב שמות של עוד כמה אני אוספת המלצות ..

אגב יש לי שאלת תהייה קצת מוזרה:
גילוי נאות אני לומדת קצת (הרבה) פסיכולוגיה באוניברסיטה (רוב הקורסי בחירה במדעי החברה..)
ואני לא מפסיקה לחשוב על זה כמות מאפייני המאניה דפרסיה שאני מראה ..
הטראומה שלי או לפחות החלק הצבאי שלה מתנהגת קצת כמו מאניה דפרסיה:
פעם בכמה ימים המצב רוח שלי פשוט מתחלף ובהתאם כל השיגרה שלי אתמול ישנתי מעולה עשר שעות אחרי כמה ימים שישנתי ממש קצת אבל הייתה לי המון אנרגיה ..
אתמול באיזה שלב האנרגיה אזלה לחלוטין ונרדמתי ב-8 בערב.
היום קמתי במצב רוח של רגע צחוק רגע בכי
ועם צורך לזרוק דברים -מיינתי את כל הבגדים שלי היום
ועכשיו אני מתחילה להיות עייפה- מקווה להירדם ולישון שוב עד הבוקר כמו אתמול
זה מאוד מטריד אותי ..
יש לי יותר מדי ימים שהמקסימום שאני מצליחה לישון זה 3-4 שעות ולעומתם ימים של 16 שעות שינה .
ימים של יכולת לעשות הרבה וימים שאני לא יכולה ללמוד בכלל ..
מצבי רוח
מענין אותי לשמוע את דעתך?
 
המחלה העיקרית של סטודנטים לפסיכולוגיה היא

שהם מדביקים לעצמם אבחנות מפה ועד להודעה חדשה. זאת אומרת, כשלומדים את החומר זה נראה כאילו יש הרבה דברים מתאימים לנו אישית.

ובאמת יש הרבה דברים כאלה, כי אחרי הכל מדובר בתכונות אנושיות. אלא שזה תלוי במידה ובעוצמה ובמשך.

איני יודע אם מה שאת מתארת מתאים או לא לאבחנה של הפרעה דו-קוטבית, לשם כך יש לעשות אבחנה מדויקת יותר שכרוכה בפגישה אחת או יותר פנים מול פנים, ולפעמים אף במבחנים פסיכולוגיים שונים שמסייעים לדייק את האבחנה. זיכרי שלאבחנה הזאת יש גם אחות קטנה, והיא ההפרעה הציקלוטימית.

בכל מקרה, ענייני השינה אינם מספיקים כדי לאבחן, וזה תלוי מהם הגורמים המשפיעים על השינה - למשל, האם השינה היא תוצאה של דיכאון או לא, והאם הפעילות המרובה כוללת בתוכה מרכיבים של חוסר-שיפוט.

צר לי לאכזב אותך, אבל איני יכול לתת לך אבחנה מהימנה במקרה זה.

ודבר אחד אחרון, זה נחמד שאת לומדת פסיכולוגיה. וזה מראה שיש לךחלק פורה וסקרן ובריא.
 
למעלה