מחר, יום חמישי, 8.8, הוא יום השנה..

איריסין

New member
והיום ה-9.8 הוא יום נפילתו של

בני.
בשנת 2006 זה היה ט"ו באב, ובתאריך הזה גם ציינו שבע שנים מאז.

אז היום הוא לכאורה יום ככל הימים. רק כל פעם שנזכרים בתאריך חשים דקירה נוספת
על הדקירות הקיימות.
 

איריסין

New member
בהתחלה

בשלוש השנים הראשונות יום ההולדת היה מפגש עם חברים מהעבודה
עם פעילות מרכזת כמו הרצאה או מעגל הקשבה.
אבל בעבודה כולם החלפו ונותר גרעין מצומצם שלא המשיך את "המסורת"
והיום יום ההולדת הוא יום בלתי מצוין.
לעומת יום המוות שהוא האזכרה 'הגדולה', שמתחלקת אצלנו לשני חלקים:
הטקס הדתי - הצבאי בבית הקברות, וערב שירה באתר המיוחד שהוקם לזכרו.
יום ההולדת הוא יום של זיכרון שקט, לעומת יום המוות שהוא יום של 'טררם'.
 
מעניינת הבחירה בערב שירה

איך הגעתם לשירה? האם זה היה משהו שהוא אהב במיוחד? (הכוונה היא לשירה poetry או לשירה singing?)
 

איריסין

New member
גם הוא אהב

הכוונה היא לsinging
אבל אני תמיד גם קוראת משירתי.

אבל הsinging נבחר כי הוא נהרג בט"ו באב
ובעלי בחר לציין את היום הזה בשירי אהבה.

לי אין במיוחד חשק לשיר ביום הזה. לא שירי אהבה ולא שירי שנאה
 

איריסין

New member
עד השנה

זה היה כך.

השנה היה לי שותף 'בכיר' ומקסים: עומר נכדי. וליוויתי אותו בתהליך הזה.

הוא כמעט בן עשר ופתאום... הוא הכין מצגת לזכרו של אביו.
היה לו חשוב להציג אותה לקהל שהגיע.
הייתי איתו והרגשתי הכי-לא-בודדה שאפשר.

תודה, דני.
 
למרות החוליה החסרה ביניכם

נשמע שיש לכם קשר טוב.
אני מנחש שעומר לא זוכר את אביו באופן אישי אלא רק דרך אותן תמוונות ואותם סרטים שהוא ראה והראה במצגת. מה הוא בחר להראות? האם הוא גם סיפר משהו או רק הראה?
 

איריסין

New member
יש בינינו קשר מצוין

ונורא חשוב לי שיישאר כזה, וגם עם אמו שהיא כבת לי.
הוא עדיין לא בטוח בעצמו לפני קהל וייתכן שבמרוצת השנים גם יספר וידבר כאירועים כאלה.
הוא זוכר את האב שבתמונות, רק מהתמונות ומהסיפורים, כמו שקורה במקרים כאלה.
אביו נהרג כשהוא היה בן שנתיים וחצי, ובקשר מאד אינטליגנטי עם הסביבה והמחשבה כבר אז
שדבר לא ייזכר הייתה ועודנה מכמירת לב.

התמונות שבחר למצגת הן התמונות שלהם ביחד, בתקופת החיים שלהם המשותפת.
 
למעלה