2 הסנט שלי:
בתור מי שמצוייה בתוך העולם הפסיכולוגי הרבה שנים, אני לגמרי יודעת איך כל הנושא של איפור נתפס על ידי אנשים - גם כאלה שאוהבים את זה וגם כאלה שאכן תופסים זאת כשטחי, כמצועצע, כמשהו שהוא מסיכה וסממן חיצוני "פלסטי" במקום לתת ל"טבעי שלך" לצאת החוצה באופן "אמיתי".
שמתי את כל המילים הללו במרכאות, מפני ש.... כולם צודקים!
לכל אדם ואדם (או אשה ואשה) יש "אישיוס" שקשורים לגוף, דימוי גוף וזה כולל כמובן גם פנים. גם הבחירה באיפור כתחביב, היא לא מקרית. יש הבדל בין לשים את האיפור על פנייך לבין ליצור קערה מחימר או לרקוד בלט... האיפור - משנה לך פיזית את הפנים...
זמרים ושחקנים - בעצם היותם על הבמה כל הזמן, חלק גדול מכל הבחירה במקצוע / עיסוק / תחביב הזה הוא כדי לקבל אהבה, הכרה, הוכחה למשמעותם והרבה על מנת לקבל בטחון ואישור שלא תמיד הם מוצאים בעצמם, פנימית וחיצונית.
האם ניתן להשוות איפור ומראות שונים ביום יום לאיפור לתחפושת של דמות כלשהי שהשחקן מציג? האם כשאני לובשת מחוך וגרביוני רשת, זה משול מבחינת האפקט והדימוי שאני מייצגת - להנחת ליפסטיק אדום אדום ואייליינר חזק ועבה = מישהי זנותית או זולה? האם לעומת זאת כשאני לובשת חליפה מחויטת, זה משול לדמות שמאופרת איפור בגוונים טבעיים וניודים = מישהי עדינה ו/או מכובדת?
אנחנו הרבה מאוד עסוקים במראה ובדימוי שלנו, כי זאת המעטפת שלנו. המעטפת שלנו יכולה להיות שלמה עם עצמה, קשה עם עצמה, מסובכת עם עצמה ועוד הרבה דברים וסוגי רגשות אחרים.
לא חושבת שיש הרבה חברות בפורום, שמתאפרת בין השאר לא סתם כי היא חושבת שזה "סתם יפה", אלא כי זה מעצים ומוציא החוצה את החלקים היפים שבה, כי זה עוזר לדימוי העצמי שלה, וכי פשוט יפה לה כשהיא רואה עצמה ככה מול המראה.
ישנם מקרים שבו האיפור מכסה על הרבה דברים מורכבים באישיות, שזו הדרך שאותה מתאפרת מוצאת לעצמה כמפלט, כמקור עזרה, כאפשרות לצאת מהבית ולהרגיש טוב...
כל הנאום הזה (כרגיל אצלי) נכתב כדי לומר שתגובות האנשים לעניין הזה בעצם מביעות איזו שהיא פנטזיה של כולם לרצות להיראות כל הזמן טבעיים ויפים כמו שאנחנו, ומרגע שאנחנו "פועלים מלאכותית" ומתאפרים, זה כבר לא נחשב למשהו טבעי אלא למשהו מלאכותי ושטחי. למה אנשים חושבים ככה? כי הם מקשרים איפור לזיוף. כי "כשאני אקום בבוקר איתך, את לא תיראי ככה מאופרת, ואז אני אראה את מי שאת באמת".... ואז, אם זה "זיוף" אז זה שטחי, מלאכותי ושוב - לא אמיתי.
לא חושבת שנצליח לשנות דעות אלה של אנשים. אני רק יכולה לספר מנסיוני, שלבן זוגי, לא פשוט עם כל ההתאפרות היום יומית שלי, הוא רוצה כשאני מגיעה הביתה שאוריד את "כל המאק הזה מהפרצוף" (ולא מהפנים... זו מילה בוטה יותר), מצד שני, הוא מבין עד כמה זה חשוב לי, והוא רואה ולומד, עד כמה לתחום הזה יש בשר ותוכן, ועד כמה זה תחביב. מצד שלישי, אני לא יכולה לומר שהוא לא צודק, כשלוקח לי כל בוקר שעה להתאפר ולהתארגן - וזה בהחלט מוגזם.
גם חבריי לעבודה, כולם מהתחום הטיפולי, לא רואים את כל הנושא כמוני, ורק 2 נשים מבין לא מעט - מתאפרות... וגם ה-2 האלה, הרבה פחות מתעסקות בזה, ולפעמים אני רואה שזה די מטריד אותן שאני תמיד רוצה לדבר על האיפור.
כפי שנטע כתבה, מאז שנחשפתי לפורום ויצרתי חברויות חזקות כאן, אני מרגישה שיש לי עם מי לחלוק ומי לשתף בנושא. לרוב רובם של האנשים סביב חיי - זה ממש נראה שטויות ומוגזם.
אני פשוט לא יכולה שלא לכתוב מגילות כשזה מגיע להבעת דעות שקשורות לאספקטים פסיכולוגיים...
מצטערת...
