למה כולם רודפים אחרי רזון?

גלית 55555

New member
למה כולם רודפים אחרי רזון?

בזמן האחרון אני מביטה סביבי ולא מאמינה למראה עיני ולמשמע אוזניי : בכל טורי הרכילות מופיעות תמונות של סלבס שעושים דיאטות רצח וכל התגובות הן "תמשיכי כך כל הכבוד" כשמדובר בדיאטות בהן מרעיבים את עצמם למוות .
אני פותחת האח הגדול ורואה שם את עינב בובליל כולה חיוורת מתה לאכול ומכריחה את עצמה למלא את עצמה בנס קפה כל היום בכדי לא לאכול,כאשר בסוף היא נשברת וגונבת פסטה מהסיר ומיד לאחר מכן מענישה את עצמה ביום למחרת ולא מכניסה טיפת אוכל לפיה .
בשכונה שלי אני שומעת על נשים שבגיל 70 הולכות לניתוח קיצור קיבה כי רוצות "למצוא בן זוג"
ושכנות מספרות לי על דיאטה חדשה בה הן אוכלות אגוזים בלבד.
ואני שואלת את עצמי באמת ובתמים :מה הסיפור??!! מה הסגידה הזאת לרזון ? זה נשמע חולני מאוד . אנשים מרעיבים את עצמם בכדי להיות רזים .
ולמה תמיד מאשימים אדם שמן שהוא אוכל יותר מידי? אולי יש אנשים בדיוק כמו כולם כמו שיש אדם נמוך, גבוה ,מכוער או יפה אז ככה יש אדם עם חילוף חומרים מהיר יותר ויש כזה שפחות . למה אנשים שופטים בחומרה קיצונית בני אדם בעלי עודף משקל?אני לא רזה ,כל החיים נאבקדתי במשקל אבל זה שובר וקשה לפעמים . החברה מצפה ממני לרעוב ואני לא יכולה לעמוד בזה . מאיפה זה נובע אצל אנשים הסגידה לרזון?
 

Blue Rose

New member
היי גלית...

יש סיבות היסטוריות וחברתיות, אישיות וסביבתיות...אני מסכמת את זה ב- אופנה.
בכל מקום שתקראי בו- מגאזין, אתרי חדשות, בהמון תכניות טלויזיה...זה כל הזמן עולה.
אז זה מה שנתפס אצלנו בראש כנכון...
תוסיפי לזה את ה"אנטי-אופנה" של השומן והשמנים שמוסתרת בד"כ היטב בנושאי בריאות (כמו גם מרדף הרזון) והתוצאה היא שכווולם צריכים לרזות. אבל זה החלק הכי קטן...
יש לרב האנשים 2-6 ארוחות ביום (תלוי דיאטות)...בשביל זה עושם קניות, בישולים, מחשבה מראש ותכנון... זה תופס חלק נכבד מהיום....אז גם ככה חושבים הרבה על אוכל , תוסיפי לזה שקוראים על זה שומעים על זה ומדברים על זה....זה פשוט משתלט על סדר היום.
לא מבינה מדוע ולמה...אני חייבת להודות.... נושא המשקל הפך לכזה דומיננטי בשיח היומי....אבל זה מה יש.
לי מפריע הרבה יותר זה שאנשים גורמים לנזק לעצמם, ביודעין, והאנשים סביבם יעודדו אותם לעשות את זה- הכל בשם המטרה הקדושה של הרזון....הדוגמה שנתת של האח הגדול, החל מהבובלילית ועד ה..נו.. שנכנסה בהריון ועפה...והתגרשה ונכנסה לתכנית של הניתוחים...באמצע ירדה דראסטית במשקל....
בסופו של דבר הפכנו לעולם מהיר. אין זמן ...אז אם במבט אחד אפשר לשפוט אדם- זה הכי טוב. אם אפשר לרעה.. זה עוד יותר טוב...

החלק הטוב הוא שזה ש"כולם קופצים מהגג" לא אומר שאנחנו צריכים לעשות את זה....לפעמים יותר חשוב למצוא איפה ואיך טוב לנו מאשר איך טוב לאחרים שנהיה....

אבל פה צריך את היכולת להיות שונה....

רוזי! השונה.
 

nofi1456

New member
הגעתי מהראשי

את בעצמך אומרת "אני לא רזה, כל החיים נאבקתי במשקל"..
אז כשאת שואלת מאיפה נובעת הסגידה לרזון...תשאלי את עצמך קודם...מה גרם לך להאבק כל החיים במשקל?

למה מאשימים אדם שמן שהוא אוכל יותר מידי? כי להאשים את חילוף החומרים זה בולשיט. יש המון סוגים של ספורט ודיאטות.
יש שמן ויש שמן, וצריך להבדיל בניהם.
כשאני, למשל, רואה מישהו שמן...מה שעולה לי בראש זה עצלנות, חוסר אסטיות, אין פעילות רבה, הכל מתנהל כבד כזה....פשוט לא יפה.
לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שהוא מאוד שמן..תכלס אני אומרת.
היית רוצה לצאת עם מישהו שהדבר הראשון שעולה לך בראש זה "מממ...אין לו אנרגיות ומרץ..."?...
אין מה לצאת יפי נפש, חייבים להודות בזה שמראה זה רושם ראשוני והוא קובע..

ואני רוצה להבהיר שני דברים:
1.שמן הוא לא רק שמן. יש בו עוד המון דברים! נגיד..מישהו עם שיער מטונף ומבולגן ולא מגולח (בצורה המכוערת של זה)...גם יגעיל אותי..מינימום אסתטיקה זה הכרחי. אותו דבר לגבי מישהו שלא מתקלח...
2.אני ממש לא מעודדת הפרעות אכילה וכל אלה. יש גבול למה שאפשר לעשות כדי לרזות. ובאותה מידה - לא מעודדת קיצור קיבה..זה מעיד לדעתי על עצלנות.

ואגב, אני ממש לא שופטת אותך ולא מדברת ספציפית עלייך..אין לי מושג מה עברת ופעם ראשונה שאני פה בפורום אז באמת שדיברתי בכללי!

סופ"ש מדהים לכולם
תאכלו מה שבא לכם ותעשו רק מה שטוב לכם! בלי להיכנע ללחצים חברתיים
 

בז נדיר

New member
ממש לא כולם.

אנוכי לדוגמא.
ההעדפה המינית שלי היא עגלגלות. לא פרות, אולם לא נהנה מללטף עור ועצמות.
 
לדוד משה...

אז בניגוד אלייך אין לי בעייה: לא עם פרות, סוסים, תוכים וגם לא נשים שמנמנות ושמנמנות+השימוש שלך במילים ממש לא לעניין!!!
 
ההודעה שלך כוללת שתי שאלות

הראשונה למה סוגדים לרזון.
השניה, למה מאשימים אדם שמן שהוא אוכל יותר מידי.

התשובה שלי לשאלה הראשונה היא העניין הבריאותי. עודף משקל הוא בעיה בריאותית. יש קשר ברור בין סוכרת 2, מחלות לב, סרטן, אצלהימר, פרקינסון ועוד להשמנה. לכן חשוב לי להיות במשקל תקין.

התשובה לשאלה השניה היא שהרופאים הם אלו שהטיחו את האשמה הזאת בשמנים. על פי הרפואה, השמנה נובעת מגרגרנות (אכילת יתר) ועצלנות (פחות מידי ספורט) (gluttony and sloth). היינו, השמן בהתנהגותו ובחירתו הופך להיות שמן.

אולם יש היפוטזה אלטרנטיבית שטוענת שהרפואה טועה בענק. השמנה אינה עניין של בחירה. אדם בריא לא משמין ולא משנה כמה הוא אוכל. השמנה היא תקלה במנגנון ויסות המשקל ההורמונלי. לדוגמא תקלה בבלוטת התריס או תסמונת שחלות פוליציסטיות. התקלה הנפוצה ביותר שמובילה להשמנה נקראת עמידות לאינסולין. ומי שיצר את התקלה הזאת והפך את העולם כולו לעמיד לאינסולין זה כן, הרופאים בעצמם!!! בהמלצות התזונה שלהם מלפני 40 שנה ובפרמידת המזון השגויה.

לפני 40 שנה הרופאים המליצו לכולם להוציא מהתפריט את השומן. במקום השומן נכנסו הפחמימות. פחמימות מעלות את הגלוקוז (סוכר) בדם. כתוצאה מכך הגוף מפריש אינסולין כדי להוריד את הגלוקוז בדם. עם הזמן וככל שאוכלים יותר מתוק כך הגוף נהיה עמיד יותר ויותר לאינסולין. הוא זקוק ליותר ויותר אינסולין כדי להוריד את רמת הגלוקוז בדם. וכאן הפואנטה - אינסולין לא רק מוריד את הגלוקוז בדם, הוא גם הורמון אגירת השומן. ככל שיש יותר אינסולין בדם ככה אנו שמנים יותר ולהפך. אני מבטיח לכל אלו כאן בפורום שהם במשקל יתר, כי אם הם יעשו בדיקת אינסולין הרעבה הם יגלו שהוא בשמים. הם בעשירון/מאיון העליון תלוי באחוז השומן בגוף שלהם. ככל שהאדם יותר שמן, כך ימדד לו אינסולין גבוה יותר. ואכן, מאז המלצות התזונה לפני 40 שנה העולם הלך והשמין, נהיה חולה ורעב. אפילו חתולים וכלבים שאוכלים מזון עם תירס משמינים. גם תינוקות משמינים כי כבר בבטן של האמא הם מפוצצים באינסולין.

אז שאת כותבת כך "אני לא רזה ,כל החיים נאבקדתי במשקל אבל זה שובר וקשה לפעמים . החברה מצפה ממני לרעוב ואני לא יכולה לעמוד בזה " שום דבר מזה לא היה באשמתך. לא יכולת לעשות כלום. אם הלכת לדיאטנית היא נתנה לך תפריט דל קלוריות ודל שומנים שכולו פחמימות. אז גם האינסולין היה בשמים וגם נשארת רעב וזה לא יכל היה לעבוד. לצערי, מנהלת הפורום לא אוהבת שאני כותב על פתרונות תזונתיים ומי שרוצה לשמוע על כאלו שתפנה אלי בפרטי.

אסיים בבקשת הסליחה המפורסמת של פיטר עתיה, רופא מנתח. ביהירות גיל הנעורים שלו, הוא לא חש חמלה כלפי אישה סוכרתית שהיה צריך לכרות לה את הרגל כתוצאה מנמק (בעיה נפוצה אצל חולי סוכרת). הסיבה שהוא לא חש אליה חמלה הייתה כי הוא חשב שהיא לא דאגה לעצמה (אכלה יותר מידי והתעמלה פחות מידי). הוא עצמו עשה המון ספורט. הוא היה שחיין מרתון (שוחה עשרות קילומטרים) ורכב מאות קילומטרים ביום. הוא גם עשה אימוני משקולות עצימים. הוא לא אכל המבורגרים עתירי שומן במקודלנס. והנה, הוא הלך והשמין ונהיה עמיד לאינסולין. אז הוא הבין שהוא שגה. שהשמנה אינה עניין של בחירה אלא תוצאה של עמידות לאינסולין ושל השינוי בתזונה העולמית ב-40 שנה האחרונות ו/או בעיות הורמונליות אחרות. תראו כאן בתרגום לעברית:

http://www.ted.com/talks/peter_attia_what_if_we_re_wrong_about_diabetes?language=he 
 

bepositive80

New member
גם אני לא מבינה זאת...

היי גלית,
הלוואי ואנשים לא היו שיפוטיים והינו מסוגלים לקבל כל אחד ואחת. גבוהים, נמוכים, רזים, שמנים, מלאי פצעונים, חלקים, שעירים, קירחים ועוד ועוד...
כל החיים שלי הייתי בדיאטות. דיאטת יויו זה נקרא. הדיאטות הרסו לי את הגוף, כך שלא משנה אם שמנה או רזה- אני אף פעם לא אהיה מרוצה מהגוף שלי.
היום שוב פעם אני בדיאטה בפעם המי יודע כמה. אם אני רוצה להתענג במאכל שהוא ההפך מדיאטתי אז אני מורידה מכמות האוכל במשך היום ומתעמלת יותר בחדר כושר. אני מרגישה כלואה בתוך חיים שכאלה. אני בגובה 1.53 ושוקלת 45. מודעת לזה שירדתי יותר מדי אבל אף פעם לא מרוצה ומפחדת שוב לעלות משקל. כשאני רזה הבגדים שיש לי עולים עלי וכשאני שמנה, קשה לי למצוא בגדים בארון, ואני מתעצלת לקנות חדש.
אני מרגישה שהאושר שבו הייתי נעלם. בחודשים האחרונים אני פחות מאושרת, והסביבה לא רואה זאת.
אני מפחדת לשתף את הסביבה שיגידו לי להפסיק עם הדיאטה הזו ואז אאבד שליטה ואתחיל לאכול ללא חשבון.
אין אצלי אמצע. זה או לאכול פחות בהרבה או לאכול יותר מדי. כן, אני יודעת- זו בעיית אכילה נוראית. יעצו לי ללכת לתזונאי/פסיכולוג אבל מעדיפה לחיות עם הדיאטה הזו מאשר שיגידו לי איך לפעול.
מקווה שאנשים יתחילו גם "לסגוד" כפי שהיו בעבר הרחוק.
 
זהו, שהבעיות הללו אינן בעיות פסיכולוגיות

הן בעיות הורמונליות, שקשורות לשינוי התפריט העולמי ב-40 שנה האחרונות והוצאת השומן מהתפריט.
ברגע שיחזרו לתפריט בריא, אפשר לאכול כל הצורך, בלי להיות רעב כל היום, ולשמור על משקל תקין.

הרעב הבלתי ניתן לשליטה, בולמוסי אוכל, זה הכל עניין של הורמונים.
 

tzachy

New member
שאלה טובה

האמת שגם אני אף פעם לא הייתי רזה ואפילו היום (כשאני כבר מזמן לא ילד (בגיל שכבר הייתי אמור להיות אבא ובוודאי לא רווק)) אני לא לגמרי מבסוט מהמשקל (כ-100 (ועוד טיפה) קילו על 1.70 מ', אבל משום מה רוב האנשים שאני שואל כמה אני שוקל, אומרים לי שאני שוקל 70 קילו... אמיתי...). אני כמעט תמיד שואף לרדת לפחות איזה 5-10 ק"ג. זה אגב לא מונע ממני להיות פעיל פיזית (רכיבה על אופניים למשל).

לגבי למה נשים (או לפחות הרבה נשים) שואפות לרזות (אולי גם שלא באמת צריך (ע"ע אנורקסיה)) הצעתי בזמנו אצלי בבלוג (שלא מתעדכן עכשיו) הסבר משלי בפוסט: "מדוע הרבה נשים חושבות שהן שמנות מידי".

וכרווק ובמבט על נשים, מעולם לא נמשכתי לרזון נשי (הוכחה...: תיאור בת-זוג שאני מחפש).
 
למעלה