חוויות מהקו החדש ב"ש - דימונה
חוויות מהקו החדש ב"ש - דימונה
שבת שלום פורום יקר ! פעם ראשונה שגם אני מעלה תמונות, סוף סוף, אחרי כמעט שלוש שנות גלישה אינטנסיבית. ולעסק. כפי שהבטחתי כבר בתחילת השבוע, חברתי (שהפכה לכמעט חובבת רכבות) ואני נסענו מעיר הקודש בני ברק לעירו של אברהם אבינו, הכבאי ואחותי ואחיניי, הלוא היא באר שבע כדי לחנוך את הקו החדש לדימונה. בכך, אגב, השלמתי ביקור בכל תחנות רכבת הנוסעים הפעילות ברכבת ישראל. עד היום הייתי בכל אחת מה-40 והיום סוף סוף בתחנה הארבעים ואחת. הכוונה לביקור רכבתי, קרי עליה או ירידה או גם וגם מרכבת בכל אחת ואחת מהתחנות הפזורות ברחבי הארץ. נסענו מוקדם מאוד (אני רגיל להתעורר בשעה 10 או 11 בבוקר בימי ששי) כבר בשעה 8:00 היא ואני במכוניתי האהובה לכוון בירת הנגב. הגענו בשעה 9:10 לתחנת הרכבת באר-שבע צפון/אוניברסיטה. הטמפ' היתה קרה מאוד יחסית להיום (פחות מ-12 מעלות) והיתה רוח קרירה. ברציף אי 3;4 היו כמה עשרות נוסעים, רובם ככולם חיכו לרכבת צפונה. הרכבת מדימונה שאמורה היתה להגיע לתחנה בשעה 9:24 אחרה רק בדקה, שאפו לרכבת ישראל (בלי סרקזם) והיו עליה כמה עשרות נוסעים, בין 20 ל-30 להערכתי. הרכבת שלנו אמורה היתה לצאת בשעה 9:34 ויצאה בדקה אחת של איחור בגלל המתנה לרכבת 6164 (ב"ש - נהריה). נו, לא נורא בכלל. על הרכבת הזאת לדימונה היינו פחות מ-10 אנשים וזה כולל מאבטח, פקח ופקחית (אחד מהם מתלמד/ת) ונהג רכבת. כלומר, "נטו" 5 נוסעים, ואם נקזז אותי וחברתי נקבל 4 או 3 נוסעים "אמיתיים". בדימונה קבל את פנינו מזג אויר קריר מאוד ודי מפתיע יחסית לשעה ולמזג האויר בכלל (שהיה די אביבי ונעים מאוחר יותר). החלנו ללכת רגלית לכוון העיר ואחרי דקה נשברנו ועצרנו מונית מזדמנת. הנהג המאוד אדיב, מיכאל, עולה ותיק מרוסיה דבר ודבר על העיר ועל כמה שהיא יפה ומקום טוב לגור. בקיצור חוויה קצת מוטי קרשנבאומית או רינו צרורית. נסענו תמורת 12 ש"ח שנינו למרכז המסחרי שליד העיריה. אחרי סיבוב קצר שכלל גלידה וכוס קפה באחד מבתי הקפה התקשרתי למיכאל שאסף אותנו, תוך כדי סיבוב ארוך (בקשתי ממנו שיעשה לנו סיבוב בעיר) והסברים על כל מני דברים (כולל מחירי הנדל"ן המגוכחים בעיר הדרומית) הגענו לבסוף לתחנת הרכבת בדימונה. התחנה עצמה קטנה וחמודה ורואים שעברה שיפוץ יסודי לא מזמן. אין מכונה לממכר כרטיסים בתחנה זו. לרכבת האחרונה לב"ש, של שעה 11:00, המתינו כמעט 30 נוסעים מנוסעים שונים. היו שם משפחות עם ילדים, סטודנטים וכן חיילים. הנסיעה עצמה בשני הכוונים עברה די חלק ואכן לקחה 25 דקות (במקום 24 המובטחות), אבל שוב, דקה סטיה לכל כוון אצלי זה עובר ולא סתם עובר אלא אפילו בציון מאוד גבוה.
חוויות מהקו החדש ב"ש - דימונה
שבת שלום פורום יקר ! פעם ראשונה שגם אני מעלה תמונות, סוף סוף, אחרי כמעט שלוש שנות גלישה אינטנסיבית. ולעסק. כפי שהבטחתי כבר בתחילת השבוע, חברתי (שהפכה לכמעט חובבת רכבות) ואני נסענו מעיר הקודש בני ברק לעירו של אברהם אבינו, הכבאי ואחותי ואחיניי, הלוא היא באר שבע כדי לחנוך את הקו החדש לדימונה. בכך, אגב, השלמתי ביקור בכל תחנות רכבת הנוסעים הפעילות ברכבת ישראל. עד היום הייתי בכל אחת מה-40 והיום סוף סוף בתחנה הארבעים ואחת. הכוונה לביקור רכבתי, קרי עליה או ירידה או גם וגם מרכבת בכל אחת ואחת מהתחנות הפזורות ברחבי הארץ. נסענו מוקדם מאוד (אני רגיל להתעורר בשעה 10 או 11 בבוקר בימי ששי) כבר בשעה 8:00 היא ואני במכוניתי האהובה לכוון בירת הנגב. הגענו בשעה 9:10 לתחנת הרכבת באר-שבע צפון/אוניברסיטה. הטמפ' היתה קרה מאוד יחסית להיום (פחות מ-12 מעלות) והיתה רוח קרירה. ברציף אי 3;4 היו כמה עשרות נוסעים, רובם ככולם חיכו לרכבת צפונה. הרכבת מדימונה שאמורה היתה להגיע לתחנה בשעה 9:24 אחרה רק בדקה, שאפו לרכבת ישראל (בלי סרקזם) והיו עליה כמה עשרות נוסעים, בין 20 ל-30 להערכתי. הרכבת שלנו אמורה היתה לצאת בשעה 9:34 ויצאה בדקה אחת של איחור בגלל המתנה לרכבת 6164 (ב"ש - נהריה). נו, לא נורא בכלל. על הרכבת הזאת לדימונה היינו פחות מ-10 אנשים וזה כולל מאבטח, פקח ופקחית (אחד מהם מתלמד/ת) ונהג רכבת. כלומר, "נטו" 5 נוסעים, ואם נקזז אותי וחברתי נקבל 4 או 3 נוסעים "אמיתיים". בדימונה קבל את פנינו מזג אויר קריר מאוד ודי מפתיע יחסית לשעה ולמזג האויר בכלל (שהיה די אביבי ונעים מאוחר יותר). החלנו ללכת רגלית לכוון העיר ואחרי דקה נשברנו ועצרנו מונית מזדמנת. הנהג המאוד אדיב, מיכאל, עולה ותיק מרוסיה דבר ודבר על העיר ועל כמה שהיא יפה ומקום טוב לגור. בקיצור חוויה קצת מוטי קרשנבאומית או רינו צרורית. נסענו תמורת 12 ש"ח שנינו למרכז המסחרי שליד העיריה. אחרי סיבוב קצר שכלל גלידה וכוס קפה באחד מבתי הקפה התקשרתי למיכאל שאסף אותנו, תוך כדי סיבוב ארוך (בקשתי ממנו שיעשה לנו סיבוב בעיר) והסברים על כל מני דברים (כולל מחירי הנדל"ן המגוכחים בעיר הדרומית) הגענו לבסוף לתחנת הרכבת בדימונה. התחנה עצמה קטנה וחמודה ורואים שעברה שיפוץ יסודי לא מזמן. אין מכונה לממכר כרטיסים בתחנה זו. לרכבת האחרונה לב"ש, של שעה 11:00, המתינו כמעט 30 נוסעים מנוסעים שונים. היו שם משפחות עם ילדים, סטודנטים וכן חיילים. הנסיעה עצמה בשני הכוונים עברה די חלק ואכן לקחה 25 דקות (במקום 24 המובטחות), אבל שוב, דקה סטיה לכל כוון אצלי זה עובר ולא סתם עובר אלא אפילו בציון מאוד גבוה.
