ישראל קמה בנקודת זמן רעה לרכבות
למה אין מטרו בארץ?
אני מנסה רגע להבין את זה..
הרי מטרו יכול להיות סופר יעיל גם לקו באורך 5 ק"מ וזה יכול להיות כקו עירוני בתחום שיפוט של עיר אחת.
למה אין יוזמות כאלה מצד הרשויות המקומיות עצמן כמו שחיפה עשתה עם הכרמלית?
למשל: מטרו רמת החייל עד רכבת האוניברסיטה
ישראל קמה בנקודת זמן רעה לרכבות
בשנות החמישים והשישים רכבות היו בנסיגה במקומות רבים בעולם ונראה שהעתיד יהיה אוטובוסים ורכבים פרטיים. יש מזל גדול שמסילת החוף הושלמה (כקו חד מסילתי) בשנות החמישים כמעקף לקטעי המסילה המזרחית שהיו בשליטת ירדן כי אחרת היו מפרקים את הרכבת כולה כפי שעשו לקו העמק הישן וכפי שנעשה במדינות עולם שלישי שירשו רכבות מהבריטים אך פירקו את המערכות כליל (ג'מייקה למשל).
 
מבחינת בניית תשתית היתרונות הגדולים של ישראל הם בעלות לאומית על מרבית הקרקע ובנייה רוויה של שכונות מתוכננות. רוב השטח הבנוי במדינה נבנה אחרי בשנות המדינה ועם היתרונות האלו אך לא הושארו פרוזדורים מתאימים לתשתית מסילתית עירונית אף שהיה אפשר לעשות זאת כבר בשלב התיכנון.
 
הפיתוח בפלשתינה א"י המנדטורית היה גדול מספיק ליצירת התוואי של מסילת הירקון (לפני עידן המדינה ומסילת החוף - שלוחה מערבית של הקו המזרחי) אבל לא היתה גדולה מספיק לפיתוח מספר שלוחות אחרות בגוש דן, אולי לרדינג ונמל ת"א או על בסיס קו הרכבת יפו ירושלים. אם היו שלוחות כאלו היה קל יותר לחבר אותן כפי שקרה עם שלוחות במערכות רכבתיות אחרות בעולם (ה RER הפריסאי למשל כולו חיבור של שלוחות דרך 5 קטעים מרכזיים). לו היה פיתוח גדול יותר יתכן שהיה אפשר להתבסס עליו, אך בהיעדר מגוון תוואי רכבת קיימים נוצרת בעיה שצריך ליצור מקום לרכבת בין כבישים ובניינים קיימים.
 
כמו כן השלטון המקומי בישראל חלש מדי ליזום פרוייקטים כאלו (למעט היוצא דופן של הכרמלית, שהינה פניקולר חד מסילתי) והשלטון המרכזי תמיד ניסה להגדיר את ההשקעות בתשתית רכבתית כיקרה ו"גרנדיוזית" מדי. למצב שבו יש קו רק"ל אחד בבנייה על בסיס תוכניות בנות 20 שנה ושני קווי רק"ל שהתיכנון שלהם עבר את נקודת האל-חזור הגיעו בזכות התעקשות של גורמים תחבורתיים מול גורמים שלטוניים אחרים שתמיד ניסו להאט את הפרוייקטים ואף לבטלם. מצב התחבורה כיום עם הפתרון הרס"רי / רפולי של נתיבי הקארפול הינו תוצאה של "סמוך" רב שנים נגד תחום התח"צ.