Ccyclist
Well-known member
טיול יום לאי וויט, או חולשות התלות בלו"ז.
טיול יום לאי וויט, או חולשות התלות בלו"ז.
פוסט ללא תמונות שעוסק בעיקר באי הנוחות של החורים בלו"ז.
בשבוע שעבר עשינו טיול יום לא וויט וספציפית לאוזבורן האוס, האחוזה שהנסיך אלברט בנה למלכה ויקטוריה. האי אינו מחובר פיזית ל mainland ("מאסת היבשה הראשית") הבריטי ולכן הברירה היא בין מעבורות רכב איטיות שלוקחות כשעה לכיוון או שני אמצעים מהירים - רחפת ( ל Ryde) וקטמרן ( ל West Cowes) להולכי רגל בלבד, שהופכים לנוסעי תח"צ באי. בגלל שבין Ryde ליעד יש רק אוטובוס אחד לשעה ובין East Cowes ליעד יש 3 בחרנו בקטמרן.
בהלוך התמסמסה לנו יותר משעה עכב מספר חורים בלו"ז. לסאות'המפטון הגענו ברכב כך שהחור בלו"ז של תחנת הרכבת המקומית שלנו לא השפיע עלינו, אבל מנקודה זו והלאה היינו נוסעי תח"צ. השלב הראשון מהחניון לרציף היה בנסיעת אוטובוס עם המתנה סבירה של כמה דקות לקו שמגיע הליכה קלה מהרציף (הקו הייעודי היה חצי שעתי והיתה המתנה ארוכה שפסחנו עליה). ברציף של הקטמרן התברר שההפלגה הבאה היא בעוד 45 דקות ודי נתקענו שם, למרות שהיו למקום מאפיינים דמויי שדה תעופה קטן כמו חנות עם ממתקים ודגמי הספינות. ההפלגה ל West Cowes היתה עניין של כ 20 דקות. בין West Cowes ו East Cowes צריך ללכת במסלול לא הכי סימפטי שכולל את המדרחוב הראשי ומלא התיירים של West Cowes ואיזה רחוב קצת צדדי ללא מסחר שמוביל למעבורת שחוצה את נהר המדינה ונקראת "גשר צף". ההפעלה די רציפה, המעבואת מתמלאת ברכבים, הולכי רגל ורוכבים וממשיכה לצד השני. מהגשר הצף (שיש לו עלות סמלית) ירדנו והלכנו מהר ככל האפשר לתחנת האוטובוס של קווים 4 ו 5, כמה מאות מטרים משם, רק לראות את האוטובוס עוזב את התחנה ומותיר לנו המתנה של 20 דקות לאוטובוס הבא. די צורם שהאוטובוס לא תואם להמתין ליורדים מהגשר/מעבורת. שהאוטובוס הבא הגיע עלינו והגענו ליעדנו אחרי 5-6 תחנות או 3 שעות אחרי שיצאנו מהבית, כשלפחות שליש מהזמן הזה בוזבז על המתנות.
בחזור אמנם תיזמנו את הכל בצורה טובה יותר אבל ההרגשה היתה מאד מלחיצה כי כבר "נענשנו" מספיק על פיספוסים.
אציין לטובה שהקו הייעודי של המעבורת לתחנת הרכבת של סאות'המפטון תואם להגיע לרציף עם הגעת הקטמרן כך שהנוסעים ירדו מכלי השייט, עברו דרך הבניין ועלו ישר לאוטובוס שהיה כלול במחיר כרטיס ההפלגה.
ולנמשל: אני נמצא כרגע "בשלב כיפופי הידיים" בכל הקשור לביקור עתידי בארץ. אני רוצה לעשות טיול תח"צי בעיקרו אך מארחיי (אני הייתי מעדיף חדר משלי) רוצים שאשכור רכב ואסיע אותם בין יעדים ואטרקציות. הם נקבו בשורת יעדים שבעיניהם אי אפשר להגיע אליהם בתח"צ, אך עניתי שיש לשם רכבת, והטיעון המנצח שלהם הוא שאי אפשר לעשות שורת יעדים ביום אחד. לצערי החוויה מהאי וויט מראה כיצד תלות בלו"ז יכולה להביא להתארכות בלתי סבירה של נסיעות כאשר חורים בלו"ז יכולים להצטבר.
טיול יום לאי וויט, או חולשות התלות בלו"ז.
פוסט ללא תמונות שעוסק בעיקר באי הנוחות של החורים בלו"ז.
בשבוע שעבר עשינו טיול יום לא וויט וספציפית לאוזבורן האוס, האחוזה שהנסיך אלברט בנה למלכה ויקטוריה. האי אינו מחובר פיזית ל mainland ("מאסת היבשה הראשית") הבריטי ולכן הברירה היא בין מעבורות רכב איטיות שלוקחות כשעה לכיוון או שני אמצעים מהירים - רחפת ( ל Ryde) וקטמרן ( ל West Cowes) להולכי רגל בלבד, שהופכים לנוסעי תח"צ באי. בגלל שבין Ryde ליעד יש רק אוטובוס אחד לשעה ובין East Cowes ליעד יש 3 בחרנו בקטמרן.
בהלוך התמסמסה לנו יותר משעה עכב מספר חורים בלו"ז. לסאות'המפטון הגענו ברכב כך שהחור בלו"ז של תחנת הרכבת המקומית שלנו לא השפיע עלינו, אבל מנקודה זו והלאה היינו נוסעי תח"צ. השלב הראשון מהחניון לרציף היה בנסיעת אוטובוס עם המתנה סבירה של כמה דקות לקו שמגיע הליכה קלה מהרציף (הקו הייעודי היה חצי שעתי והיתה המתנה ארוכה שפסחנו עליה). ברציף של הקטמרן התברר שההפלגה הבאה היא בעוד 45 דקות ודי נתקענו שם, למרות שהיו למקום מאפיינים דמויי שדה תעופה קטן כמו חנות עם ממתקים ודגמי הספינות. ההפלגה ל West Cowes היתה עניין של כ 20 דקות. בין West Cowes ו East Cowes צריך ללכת במסלול לא הכי סימפטי שכולל את המדרחוב הראשי ומלא התיירים של West Cowes ואיזה רחוב קצת צדדי ללא מסחר שמוביל למעבורת שחוצה את נהר המדינה ונקראת "גשר צף". ההפעלה די רציפה, המעבואת מתמלאת ברכבים, הולכי רגל ורוכבים וממשיכה לצד השני. מהגשר הצף (שיש לו עלות סמלית) ירדנו והלכנו מהר ככל האפשר לתחנת האוטובוס של קווים 4 ו 5, כמה מאות מטרים משם, רק לראות את האוטובוס עוזב את התחנה ומותיר לנו המתנה של 20 דקות לאוטובוס הבא. די צורם שהאוטובוס לא תואם להמתין ליורדים מהגשר/מעבורת. שהאוטובוס הבא הגיע עלינו והגענו ליעדנו אחרי 5-6 תחנות או 3 שעות אחרי שיצאנו מהבית, כשלפחות שליש מהזמן הזה בוזבז על המתנות.
בחזור אמנם תיזמנו את הכל בצורה טובה יותר אבל ההרגשה היתה מאד מלחיצה כי כבר "נענשנו" מספיק על פיספוסים.
אציין לטובה שהקו הייעודי של המעבורת לתחנת הרכבת של סאות'המפטון תואם להגיע לרציף עם הגעת הקטמרן כך שהנוסעים ירדו מכלי השייט, עברו דרך הבניין ועלו ישר לאוטובוס שהיה כלול במחיר כרטיס ההפלגה.
ולנמשל: אני נמצא כרגע "בשלב כיפופי הידיים" בכל הקשור לביקור עתידי בארץ. אני רוצה לעשות טיול תח"צי בעיקרו אך מארחיי (אני הייתי מעדיף חדר משלי) רוצים שאשכור רכב ואסיע אותם בין יעדים ואטרקציות. הם נקבו בשורת יעדים שבעיניהם אי אפשר להגיע אליהם בתח"צ, אך עניתי שיש לשם רכבת, והטיעון המנצח שלהם הוא שאי אפשר לעשות שורת יעדים ביום אחד. לצערי החוויה מהאי וויט מראה כיצד תלות בלו"ז יכולה להביא להתארכות בלתי סבירה של נסיעות כאשר חורים בלו"ז יכולים להצטבר.