איך יורדים מהרק"ל הירושלמית ?

[Ccyclist]

איך יורדים מהרק"ל הירושלמית ?

איך יורדים מהרק"ל הירושלמית ?
אני רואה שיש דלתות אבל העולים נעמדים בכוונה מולן וחוסמים אותן 2-3 אמשים לרוחב עוד לפני שהן נפתחות.
&nbsp
&nbsp

 

[Ccyclist]

אציין שנסעתי ב5 מערכות דומות עם אמצעי כמעט זהה.

איך יורדים מהרק"ל הירושלמית ?
אני רואה שיש דלתות אבל העולים נעמדים בכוונה מולן וחוסמים אותן 2-3 אמשים לרוחב עוד לפני שהן נפתחות.
&nbsp
&nbsp

אציין שנסעתי ב5 מערכות דומות עם אמצעי כמעט זהה.
בסיביליה (קרקעי ותת קרקעי, נחשבות למערכות נפרדות), ניס, מאלגה, ליסבון ובורדו היה אפשר לרדת מהרק"ל ללא בעיות כי אנשים עמדו לצידי הדלתות והמתינו כמו בני אדם גם באזורים העמוסים ביותר במרכזי הערים ונתנו ליורדים לרדת קודם.
&nbsp
&nbsp

 

[נתנאל531]

בירושלים דאגו להעמיס על הרק"ל כמה שיותר

אציין שנסעתי ב5 מערכות דומות עם אמצעי כמעט זהה.
בסיביליה (קרקעי ותת קרקעי, נחשבות למערכות נפרדות), ניס, מאלגה, ליסבון ובורדו היה אפשר לרדת מהרק"ל ללא בעיות כי אנשים עמדו לצידי הדלתות והמתינו כמו בני אדם גם באזורים העמוסים ביותר במרכזי הערים ונתנו ליורדים לרדת קודם.
&nbsp
&nbsp

בירושלים דאגו להעמיס על הרק"ל כמה שיותר
משיקול כלכלי של רווחת המפעיל, על ידי התאמת קווי האוטובוס למסלולים שלא יתחרו ברק"ל במקום למסלולים שיתאימו לנוסעים, וזה יוצר עומס נוסעים כבד על הרק"ל מעבר למה שהיה צריך. תוסיף לזה את הלחץ הירושלמי הרגיל ותקבל את התוצאה שפגשת

 

[Ccyclist]

אין שם שום עומס בהשוואה למערכות מטרו. זה עניין של התנהגות.

בירושלים דאגו להעמיס על הרק"ל כמה שיותר
משיקול כלכלי של רווחת המפעיל, על ידי התאמת קווי האוטובוס למסלולים שלא יתחרו ברק"ל במקום למסלולים שיתאימו לנוסעים, וזה יוצר עומס נוסעים כבד על הרק"ל מעבר למה שהיה צריך. תוסיף לזה את הלחץ הירושלמי הרגיל ותקבל את התוצאה שפגשת

אין שם שום עומס בהשוואה למערכות מטרו. זה עניין של התנהגות.
במערכות מטרו הנוסעים עומדים 2-3 שורות עומק משפת הרציף לקיר ויודעים לעמוד מול החלונות שליד הדלתות כדי לתת ליורדים לרדת קודם.
&nbsp
זה קורה גם בשעות הלילה אז "עומס" אינו תירוץ.

 

[Bus Nerd]

לדחוף ולצעוק, אתה בישראל. המבט האנגלי חמור הסבר לא עובד כאן

אציין שנסעתי ב5 מערכות דומות עם אמצעי כמעט זהה.
בסיביליה (קרקעי ותת קרקעי, נחשבות למערכות נפרדות), ניס, מאלגה, ליסבון ובורדו היה אפשר לרדת מהרק"ל ללא בעיות כי אנשים עמדו לצידי הדלתות והמתינו כמו בני אדם גם באזורים העמוסים ביותר במרכזי הערים ונתנו ליורדים לרדת קודם.
&nbsp
&nbsp

לדחוף ולצעוק, אתה בישראל. המבט האנגלי חמור הסבר לא עובד כאן
במקרים קיצוניים אם אתה לא נדחף אנשים לא ייתנו לך לרדת. צריך להיות אסרטיבי. אם זה לא עובד אז אפשר גם לצעוק "סליחה!!! זוזו מהדרך!!! תנו לרדת!!!"

 

[Ccyclist]

המילה האגרסיבית ביותר בשפה האנגלית היא Sorry

לדחוף ולצעוק, אתה בישראל. המבט האנגלי חמור הסבר לא עובד כאן
במקרים קיצוניים אם אתה לא נדחף אנשים לא ייתנו לך לרדת. צריך להיות אסרטיבי. אם זה לא עובד אז אפשר גם לצעוק "סליחה!!! זוזו מהדרך!!! תנו לרדת!!!"

המילה האגרסיבית ביותר בשפה האנגלית היא Sorry
במיוחד כשהיא באינטונציה שהיא הכל חוץ מהתנצלות, דגש על ה o, והמקבילה העברית היא "תזוז לי מהעיניים".
&nbsp
היית בלונדון אז אתה יודע שבאנגליה יש את כל האגרסיות ומשחקי הכיסאות אבל בצורה טיפה יותר מתוחכמת ומנומסת.

 

[ניצן חזר הבייתה]

במקרה של ירידה מהרקלת מספיק להראות שאתה יורד, אפשר גם לבקש

לדחוף ולצעוק, אתה בישראל. המבט האנגלי חמור הסבר לא עובד כאן
במקרים קיצוניים אם אתה לא נדחף אנשים לא ייתנו לך לרדת. צריך להיות אסרטיבי. אם זה לא עובד אז אפשר גם לצעוק "סליחה!!! זוזו מהדרך!!! תנו לרדת!!!"

במקרה של ירידה מהרקלת מספיק להראות שאתה יורד, אפשר גם לבקש
או להזיז בעדינות ברוב המקרים לא צריך לדחוף, לא כזה קשה לרדת ממנה.
אפילו ראיתי יפנים שמצליחים

 

[Ccyclist]

אני עומד בדלת, לוחת על הכפתור ו 3 אנשים לרוחב חוסמים אותי.

במקרה של ירידה מהרקלת מספיק להראות שאתה יורד, אפשר גם לבקש
או להזיז בעדינות ברוב המקרים לא צריך לדחוף, לא כזה קשה לרדת ממנה.
אפילו ראיתי יפנים שמצליחים

אני עומד בדלת, לוחת על הכפתור ו 3 אנשים לרוחב חוסמים אותי.
אין דבר כזה בשום מקום שנסעתי בו ואתה יודע שאני מרבה לסקר נסיעות במערכות תח"ץ.
&nbsp
בארצות אחרות מי שבמקרה אתרעה מזלם ודלת הקרון נעצרה בדיוק מולם לוקחים איזה צעד הצידה לפני שהדלתות נפתחות. מה גם שעד לעצירת הרכבת הם היו מאחורי הקו הצהוב אז לעמוד מטווח אפס לדלתות מצריך צעד מכוון מצידם.
&nbsp
גם אינני מבין איך הם חושבים שיעלו לרכבת לפני שהנוסעים שעומדים מולם ירדו ממנה. האם הם מצפים שלא נרד ביעדנו ?

 

[ניצן חזר הבייתה]

אז תעמוד מאחורי מישהו אחר, אם לא נוח לך לעבור ראשון ולהדחף

אני עומד בדלת, לוחת על הכפתור ו 3 אנשים לרוחב חוסמים אותי.
אין דבר כזה בשום מקום שנסעתי בו ואתה יודע שאני מרבה לסקר נסיעות במערכות תח"ץ.
&nbsp
בארצות אחרות מי שבמקרה אתרעה מזלם ודלת הקרון נעצרה בדיוק מולם לוקחים איזה צעד הצידה לפני שהדלתות נפתחות. מה גם שעד לעצירת הרכבת הם היו מאחורי הקו הצהוב אז לעמוד מטווח אפס לדלתות מצריך צעד מכוון מצידם.
&nbsp
גם אינני מבין איך הם חושבים שיעלו לרכבת לפני שהנוסעים שעומדים מולם ירדו ממנה. האם הם מצפים שלא נרד ביעדנו ?

אז תעמוד מאחורי מישהו אחר, אם לא נוח לך לעבור ראשון ולהדחף
כמו שאמרו לך זה קורה בעיקר בתחנות עמוסות, וגם בהם בעיקר מול מקומות הישיבה בקצה הקרון. הדלת היחידה והמושבים כמו באוטובוס מפריעים לתחלופת הנוסעים.

 

[novarex]

הבעיה מורגשת רק בתחנות עמוסות

איך יורדים מהרק"ל הירושלמית ?
אני רואה שיש דלתות אבל העולים נעמדים בכוונה מולן וחוסמים אותן 2-3 אמשים לרוחב עוד לפני שהן נפתחות.
&nbsp
&nbsp

הבעיה מורגשת רק בתחנות עמוסות
לפי נסיוני הבעיה הספציפית הזאת היא לא כל כך קשה והיא מורגשת בעיקר בתחנות מאד עמוסות בהן נוסעים רבים עולים ויורדים, דוגמת התחנה המרכזית. שם המצב אכן קשה: ולעולים אין את הסבלנות הנדרשת כאשר יש זרם בלתי-פוסקת של יורדים. אני מניח גם שקיים חשש טבעי שמא הדלתות תיסגרנה והם יוותרו בחוץ.
בישראל, באופן מסורתי, קיימת בעיה של אנשים חסרי סבלנות הנדחפים לכל מעבר כדי שלכאורה ישיגו את מבוקשם לפני כולם. זה קורה ליד הקרוסלות בשדות תעופה כאשר ישראלים נוטים להצמיד את העגלות לשולי הקרוסלה ובכך חוסמים נוסעים אחרים שמוצאים את מזוודותיהם אך מתקשים להגיע אליהן. ישראלים גם נוטים לחדור לתוך צמתים מרומזרים ובכך מקצרים את תקופת המעבר של תנועה הנגדית, ובכך תקופת ירוק של 10 שניות מתקצרת לשתי שניות. ישראלים רבים נוהגים בנתיב השמאלי; ובכבישים תלת-נתיביים רובם נוהגים בנתיב האמצעי ובכך חוסמים את האפשרות לעקוף מהנתיב הימני. כמו שציינת, ישראלים עומדים מול דלתותיהן של רכבות ורכבות קלות, ובכך מאיטים את פינויים של הנוסעים היורדים.
אין הרבה מה לעשות עם התופעה הזו כי זה חלק מאד חזק של ה"תרבות" המקומית, ומדובר בהתנהגות אינסטינקטיבית. יתר-על-כן, מי שאף מנסה להתנגד לתופעה ולהתנהג בעצמו לפי החוקים ולפי כללי ההגיון והיעילות נתקל בקשיים רבים. למשל, מי שאינו מצמיד את העגלה לקרוסלה בנתב"ג תמיד יתקשה לחלץ את מזוודותיו, מי שמתאזר בסבלנות ולא חוסם צמתים נתקל בצפירות רמות מאחור ואף עקיפות פראיות - אם כי בהקשר זה אני רואה שיפור רב בשנים האחרונות. מי שנוהג בנתיב הימני גם בכביש תלת-נתיבי יתקשה לעקוף, וגם יימצא בסכנה תמידית מהרכבים באמצע אשר עוקפים מימין או שחוצים במהירות עצומה את הנתיב הימני ברגע האחרון לפני הפניה החוצה במחלפים. מי שממתין בסבלנות רבה מידי לעלות לרכבות הקלות ייעקף על ידי האחרים ויעלה אחרון תמיד, ולעולם לא ימצא מקום ישיבה.
כלומר, מי שמתנהג לא לפי כללי חוסר הסבלנות של ההמון מקבל "קנס" ונענש על כך בכל רגע, בין אם מדובר בלחטוף צעקות וצפירות, להיחסם בנסיון לחלץ מזוודה בשדה תעופה, להתקשות לעקוף בכביש מהיר ולהיות בסכנה מהעוקפים מימין, ולעמוד תמיד ברככת קלה.
באשר לירידה מרכבות קלות, אני יודע שזה לא נחמד אבל כאשר אני יורד בתחנה וחוסמים אותי אני מאבד לרגע את הנימוסים, מראה לכל האידיוטים הללו שאני נחוש לצאת, ופשוט נדחף החוצה בכח כדי ללמד לקח ולהפגין את חוסר שביעות רצוני מגישתם האנוכית וחסרת היעילות.

 

[Ccyclist]

מה זה עגלה? למזוודה מודרנית יש גלגלים. ובאשר לנהיגה:

הבעיה מורגשת רק בתחנות עמוסות
לפי נסיוני הבעיה הספציפית הזאת היא לא כל כך קשה והיא מורגשת בעיקר בתחנות מאד עמוסות בהן נוסעים רבים עולים ויורדים, דוגמת התחנה המרכזית. שם המצב אכן קשה: ולעולים אין את הסבלנות הנדרשת כאשר יש זרם בלתי-פוסקת של יורדים. אני מניח גם שקיים חשש טבעי שמא הדלתות תיסגרנה והם יוותרו בחוץ.
בישראל, באופן מסורתי, קיימת בעיה של אנשים חסרי סבלנות הנדחפים לכל מעבר כדי שלכאורה ישיגו את מבוקשם לפני כולם. זה קורה ליד הקרוסלות בשדות תעופה כאשר ישראלים נוטים להצמיד את העגלות לשולי הקרוסלה ובכך חוסמים נוסעים אחרים שמוצאים את מזוודותיהם אך מתקשים להגיע אליהן. ישראלים גם נוטים לחדור לתוך צמתים מרומזרים ובכך מקצרים את תקופת המעבר של תנועה הנגדית, ובכך תקופת ירוק של 10 שניות מתקצרת לשתי שניות. ישראלים רבים נוהגים בנתיב השמאלי; ובכבישים תלת-נתיביים רובם נוהגים בנתיב האמצעי ובכך חוסמים את האפשרות לעקוף מהנתיב הימני. כמו שציינת, ישראלים עומדים מול דלתותיהן של רכבות ורכבות קלות, ובכך מאיטים את פינויים של הנוסעים היורדים.
אין הרבה מה לעשות עם התופעה הזו כי זה חלק מאד חזק של ה"תרבות" המקומית, ומדובר בהתנהגות אינסטינקטיבית. יתר-על-כן, מי שאף מנסה להתנגד לתופעה ולהתנהג בעצמו לפי החוקים ולפי כללי ההגיון והיעילות נתקל בקשיים רבים. למשל, מי שאינו מצמיד את העגלה לקרוסלה בנתב"ג תמיד יתקשה לחלץ את מזוודותיו, מי שמתאזר בסבלנות ולא חוסם צמתים נתקל בצפירות רמות מאחור ואף עקיפות פראיות - אם כי בהקשר זה אני רואה שיפור רב בשנים האחרונות. מי שנוהג בנתיב הימני גם בכביש תלת-נתיבי יתקשה לעקוף, וגם יימצא בסכנה תמידית מהרכבים באמצע אשר עוקפים מימין או שחוצים במהירות עצומה את הנתיב הימני ברגע האחרון לפני הפניה החוצה במחלפים. מי שממתין בסבלנות רבה מידי לעלות לרכבות הקלות ייעקף על ידי האחרים ויעלה אחרון תמיד, ולעולם לא ימצא מקום ישיבה.
כלומר, מי שמתנהג לא לפי כללי חוסר הסבלנות של ההמון מקבל "קנס" ונענש על כך בכל רגע, בין אם מדובר בלחטוף צעקות וצפירות, להיחסם בנסיון לחלץ מזוודה בשדה תעופה, להתקשות לעקוף בכביש מהיר ולהיות בסכנה מהעוקפים מימין, ולעמוד תמיד ברככת קלה.
באשר לירידה מרכבות קלות, אני יודע שזה לא נחמד אבל כאשר אני יורד בתחנה וחוסמים אותי אני מאבד לרגע את הנימוסים, מראה לכל האידיוטים הללו שאני נחוש לצאת, ופשוט נדחף החוצה בכח כדי ללמד לקח ולהפגין את חוסר שביעות רצוני מגישתם האנוכית וחסרת היעילות.

מה זה עגלה? למזוודה מודרנית יש גלגלים. ובאשר לנהיגה:
בספרד אני נוהג בין ספרדים ים תיכוניים וגם בין שלל רכבים עם לוחיות זיהוי ממדינות אחרות כולל מרוקו וכל המתואר לא מוכר לי בכלל גם בכיכרות העמוסות ביותר. מה שכן - אוי לך אם תיסע במהירות החוקית כי יתרגזו עליך ויתכן שיהבהבו אורות ( יש קנסות על צפירה שאינה אזהרה מסכנה אמיתית).

 

[novarex]

לגבי מזוודות עם גלגלים זה נכון בעקרון, אבל...

מה זה עגלה? למזוודה מודרנית יש גלגלים. ובאשר לנהיגה:
בספרד אני נוהג בין ספרדים ים תיכוניים וגם בין שלל רכבים עם לוחיות זיהוי ממדינות אחרות כולל מרוקו וכל המתואר לא מוכר לי בכלל גם בכיכרות העמוסות ביותר. מה שכן - אוי לך אם תיסע במהירות החוקית כי יתרגזו עליך ויתכן שיהבהבו אורות ( יש קנסות על צפירה שאינה אזהרה מסכנה אמיתית).

לגבי מזוודות עם גלגלים זה נכון בעקרון, אבל...
לגבי מזוודות עם גלגלים זה נכון בעקרון, אבל זה לא משנה את העובדה שגם כך מי שאינו זקוק לעגלה נוטה לעמוד מאד קרוב לקרוסלה כדי שלא יחסמו את גישתו כאשר מזוודותיו תגענה. בכך, הוא חוסם את המעבר לאחרים שלא הצליחו לפלס דרך לשורה הראשונה. במקומות אחרים בעולם, אבל לא בכולם, נהוג להשאיר רווח של כחצי מטר בין הממתינים למזוודות לקרוסלה וגם להימנע מהצתופפות מיותרת אחד ליחד השני כדי שלכולם תהיה גישה. בחלק גדול משדות התעופה אף מסומן פס צבע המסמן את האזור המעבר הסמוך לקרוסלה.
התופעה הזו של תפיסת מעברים היא נפוצה וכמובן נובעת מכך שזה המקובל בישראל ומי שאינו פועל לפי השיטה הפסולה הזו ימצא את עצמו תמיד בסוף, ולרוב ללא מקום ישיבה ברכבת קלה, וחוטף צעקות ממי שעומד מאחוריו.
למרות מה שאתה אומר, אני רואה שלא מעט נוסעים מעדיפים להשתמש בעגלות אף-על-פי שהם מצויידים במזוודות עם גלגלים. נראה לי שיותר קל להם להניח את המזוודות ותיקי היד, שקי הקניות מהדיוטיפרי, ואף איזה פעוט חמוד, על עגלה אחת. נראה לי שבמידה מסויימת העגלות הללו מיועדים לשמש תופסי מקום placeholders הקובעים את הטריטוריה הפרטית ליד הקרוסלה ומונעים מאחרים לחסום את הגישה לקראת הגעת המזוודות המיוחלות...

 

[Ccyclist]

ראיתי היום "תיכנון" שפנייה לרחוב צדדי חסמה פניה שלמה בצומת.

לגבי מזוודות עם גלגלים זה נכון בעקרון, אבל...
לגבי מזוודות עם גלגלים זה נכון בעקרון, אבל זה לא משנה את העובדה שגם כך מי שאינו זקוק לעגלה נוטה לעמוד מאד קרוב לקרוסלה כדי שלא יחסמו את גישתו כאשר מזוודותיו תגענה. בכך, הוא חוסם את המעבר לאחרים שלא הצליחו לפלס דרך לשורה הראשונה. במקומות אחרים בעולם, אבל לא בכולם, נהוג להשאיר רווח של כחצי מטר בין הממתינים למזוודות לקרוסלה וגם להימנע מהצתופפות מיותרת אחד ליחד השני כדי שלכולם תהיה גישה. בחלק גדול משדות התעופה אף מסומן פס צבע המסמן את האזור המעבר הסמוך לקרוסלה.
התופעה הזו של תפיסת מעברים היא נפוצה וכמובן נובעת מכך שזה המקובל בישראל ומי שאינו פועל לפי השיטה הפסולה הזו ימצא את עצמו תמיד בסוף, ולרוב ללא מקום ישיבה ברכבת קלה, וחוטף צעקות ממי שעומד מאחוריו.
למרות מה שאתה אומר, אני רואה שלא מעט נוסעים מעדיפים להשתמש בעגלות אף-על-פי שהם מצויידים במזוודות עם גלגלים. נראה לי שיותר קל להם להניח את המזוודות ותיקי היד, שקי הקניות מהדיוטיפרי, ואף איזה פעוט חמוד, על עגלה אחת. נראה לי שבמידה מסויימת העגלות הללו מיועדים לשמש תופסי מקום placeholders הקובעים את הטריטוריה הפרטית ליד הקרוסלה ומונעים מאחרים לחסום את הגישה לקראת הגעת המזוודות המיוחלות...

ראיתי היום "תיכנון" שפנייה לרחוב צדדי חסמה פניה שלמה בצומת.
שני נתיבים שלמים של פנייה שמאלה נחסמו כי הפניה ימינה לרחוב הצדדי היתה מותרת והיו הולכי רגל שחצו במעבר החצייה. כתוצאה המכונית שניסתה לפנות שם (תוך עקיפת מכוניות חונות) חסמה שני מסלולים וכתוצאה כל התנועה שחצתה את הצומת באור הירוק הזה נחסמה. היו צפירות וכו' בשלב כלשהו. מדובר באזור שהוא ממילא גריד אז היה אפשר להפוך את הרחוב לחד סיטרי בקטע הזה או אפילו לחסום אותו מהציר הראשי.

 

[ניצן חזר הבייתה]

הבעיה מורגשת רק בתחנות עמוסות
לפי נסיוני הבעיה הספציפית הזאת היא לא כל כך קשה והיא מורגשת בעיקר בתחנות מאד עמוסות בהן נוסעים רבים עולים ויורדים, דוגמת התחנה המרכזית. שם המצב אכן קשה: ולעולים אין את הסבלנות הנדרשת כאשר יש זרם בלתי-פוסקת של יורדים. אני מניח גם שקיים חשש טבעי שמא הדלתות תיסגרנה והם יוותרו בחוץ.
בישראל, באופן מסורתי, קיימת בעיה של אנשים חסרי סבלנות הנדחפים לכל מעבר כדי שלכאורה ישיגו את מבוקשם לפני כולם. זה קורה ליד הקרוסלות בשדות תעופה כאשר ישראלים נוטים להצמיד את העגלות לשולי הקרוסלה ובכך חוסמים נוסעים אחרים שמוצאים את מזוודותיהם אך מתקשים להגיע אליהן. ישראלים גם נוטים לחדור לתוך צמתים מרומזרים ובכך מקצרים את תקופת המעבר של תנועה הנגדית, ובכך תקופת ירוק של 10 שניות מתקצרת לשתי שניות. ישראלים רבים נוהגים בנתיב השמאלי; ובכבישים תלת-נתיביים רובם נוהגים בנתיב האמצעי ובכך חוסמים את האפשרות לעקוף מהנתיב הימני. כמו שציינת, ישראלים עומדים מול דלתותיהן של רכבות ורכבות קלות, ובכך מאיטים את פינויים של הנוסעים היורדים.
אין הרבה מה לעשות עם התופעה הזו כי זה חלק מאד חזק של ה"תרבות" המקומית, ומדובר בהתנהגות אינסטינקטיבית. יתר-על-כן, מי שאף מנסה להתנגד לתופעה ולהתנהג בעצמו לפי החוקים ולפי כללי ההגיון והיעילות נתקל בקשיים רבים. למשל, מי שאינו מצמיד את העגלה לקרוסלה בנתב"ג תמיד יתקשה לחלץ את מזוודותיו, מי שמתאזר בסבלנות ולא חוסם צמתים נתקל בצפירות רמות מאחור ואף עקיפות פראיות - אם כי בהקשר זה אני רואה שיפור רב בשנים האחרונות. מי שנוהג בנתיב הימני גם בכביש תלת-נתיבי יתקשה לעקוף, וגם יימצא בסכנה תמידית מהרכבים באמצע אשר עוקפים מימין או שחוצים במהירות עצומה את הנתיב הימני ברגע האחרון לפני הפניה החוצה במחלפים. מי שממתין בסבלנות רבה מידי לעלות לרכבות הקלות ייעקף על ידי האחרים ויעלה אחרון תמיד, ולעולם לא ימצא מקום ישיבה.
כלומר, מי שמתנהג לא לפי כללי חוסר הסבלנות של ההמון מקבל "קנס" ונענש על כך בכל רגע, בין אם מדובר בלחטוף צעקות וצפירות, להיחסם בנסיון לחלץ מזוודה בשדה תעופה, להתקשות לעקוף בכביש מהיר ולהיות בסכנה מהעוקפים מימין, ולעמוד תמיד ברככת קלה.
באשר לירידה מרכבות קלות, אני יודע שזה לא נחמד אבל כאשר אני יורד בתחנה וחוסמים אותי אני מאבד לרגע את הנימוסים, מראה לכל האידיוטים הללו שאני נחוש לצאת, ופשוט נדחף החוצה בכח כדי ללמד לקח ולהפגין את חוסר שביעות רצוני מגישתם האנוכית וחסרת היעילות.

 

[raya]

היתה תקופה בה שמו מדבקות המזכירות קודם לתת

איך יורדים מהרק"ל הירושלמית ?
אני רואה שיש דלתות אבל העולים נעמדים בכוונה מולן וחוסמים אותן 2-3 אמשים לרוחב עוד לפני שהן נפתחות.
&nbsp
&nbsp

היתה תקופה בה שמו מדבקות המזכירות קודם לתת
לנוסעים לרדת ורק אחר כך לעלות.
היו גם סדרנים שהקפידו שכך ייעשה, אבל הם נעלמו.

 

[novarex]

כל הנושא הזה יכול להיות נושא למחקר סוציולוגי מרתק

היתה תקופה בה שמו מדבקות המזכירות קודם לתת
לנוסעים לרדת ורק אחר כך לעלות.
היו גם סדרנים שהקפידו שכך ייעשה, אבל הם נעלמו.

כל הנושא הזה יכול להיות נושא למחקר סוציולוגי מרתק
מאחר ומענין אותי לראות מי האנשים שהופכים את החיים כאן לקשים אני נוהג להעיף מבטים על הנוסעים שחוסמים את דלתות הרכבת הקלה, על הנהגים שנוסעים כל הדרך בנתיב האמצעי או אף השמאלי, וחוסמי המעברים במרכולים והצמתים בכבישים. אינני רואה "ערסים" טיפוסיים אלא עדר של אזרחים שאחד נגרר אחרי השני ללא שום כוונה, כאשר כל אחד מרוכז בעצמו ולא שם לב לסביבה. התוצאה נראית כמו מן התנתקות הפרט מן העולם שמסביבו, כאילו אנשים שנמצאים באזור הומה אדם מרגישים בפנים כאילו הם לבדם ביער רחוק. זה דבר שלא חוויתי בשום מקום אחר בעולם.
קורה לפעמים שפלוני עומד לידי בתחום הציבורי ופותח בצעקות רמות לחבר הנמצא במרחק 20 מטר או יותר ממנו, וזה מחריש אוזניים. כשאני עושה לו פרצופים אני רואה מתגובתו המתנצלת שהוא פשוט היה עסוק בעניניו ולא ראה אותי קודם, או שחש בנוכחותי אך לא תיאר לעצמו שגם אני עלול לשמוע צעקות שהיפנה לכיוון אחר.
לעיתים הולך רגל משנה כיוון בפתאומיות ונכנס בי בחוזקה.
בתחבורה ציבורית אדם מתיישב לידי ונוגע בי במרפקים או צועק בטלפון.
בהמתנה לעבור את הרחוב במעבר חציה הנהגים עוברים זה לאחר זה, כאילו כל הרכבים מחוברים ביחד כמו קרונות של רכבת, ללא שום יכולת תמרון עצמאית, וכל נהג מרוכז בעצמו ואף לא מסתכל בכיוון שלי.
קשה לי למצוא את הסיבה שישראלים רבים כל כך אינם שמים לב כלל לסביבה הקרובה מרוב שהם מרוכזים בעצמם. לא רק הטלפונים הניידים אשמים כי נתקלתי בתופעה מאז שעליתי לארץ לפני יותר מארבעים שנה - אם כי ברור שהבעיות החריפו עם הופעת הטלפונים הניידים. גם מצליחים איכשהו בעולם הרחב לשמור על קשר עם הסביבה גם בעת העיסוק בטלפון.
האם הישראלים כעם פחות מוצלחים ב-multitasking וחסרים הכלים להתמודד עם שני דברים בבת אחת? או שאולי הם אופטימיים מידי ומנסים לעשות במקביל מה שאחרים לא יעזו?
לסיכום, ברור לי שהבעיה היא לא ערסים או לפחות לא רק הם, ושהעברינים אינם פוגעים בכוונה (לרוב) ואף מופתעים לגלות שהם פגעו בזולת. נראה לי שאולי יש כאן משהו הרבה יותר עמוק - אולי ברמה של מסורת כקבוצה אתנית ובאינסטינקטים הבסיסיים של הפרט המתפתחים מגיל ינקות.
מישהו יכול לשפוך אור על מקור התופעות, ומה שיותר חשוב: להציע דרך לשנות את המצב? זהו חלק מתחבורה ציבורית ואולי הבעיות הללו מהוות אחת הסיבות שהתח"צ אינה פופולרית כאן.

 

[Ccyclist]

לדעתי חלק מלהיות אדם מערבי זה להגביל את עצמך לטובת הכלל.

כל הנושא הזה יכול להיות נושא למחקר סוציולוגי מרתק
מאחר ומענין אותי לראות מי האנשים שהופכים את החיים כאן לקשים אני נוהג להעיף מבטים על הנוסעים שחוסמים את דלתות הרכבת הקלה, על הנהגים שנוסעים כל הדרך בנתיב האמצעי או אף השמאלי, וחוסמי המעברים במרכולים והצמתים בכבישים. אינני רואה "ערסים" טיפוסיים אלא עדר של אזרחים שאחד נגרר אחרי השני ללא שום כוונה, כאשר כל אחד מרוכז בעצמו ולא שם לב לסביבה. התוצאה נראית כמו מן התנתקות הפרט מן העולם שמסביבו, כאילו אנשים שנמצאים באזור הומה אדם מרגישים בפנים כאילו הם לבדם ביער רחוק. זה דבר שלא חוויתי בשום מקום אחר בעולם.
קורה לפעמים שפלוני עומד לידי בתחום הציבורי ופותח בצעקות רמות לחבר הנמצא במרחק 20 מטר או יותר ממנו, וזה מחריש אוזניים. כשאני עושה לו פרצופים אני רואה מתגובתו המתנצלת שהוא פשוט היה עסוק בעניניו ולא ראה אותי קודם, או שחש בנוכחותי אך לא תיאר לעצמו שגם אני עלול לשמוע צעקות שהיפנה לכיוון אחר.
לעיתים הולך רגל משנה כיוון בפתאומיות ונכנס בי בחוזקה.
בתחבורה ציבורית אדם מתיישב לידי ונוגע בי במרפקים או צועק בטלפון.
בהמתנה לעבור את הרחוב במעבר חציה הנהגים עוברים זה לאחר זה, כאילו כל הרכבים מחוברים ביחד כמו קרונות של רכבת, ללא שום יכולת תמרון עצמאית, וכל נהג מרוכז בעצמו ואף לא מסתכל בכיוון שלי.
קשה לי למצוא את הסיבה שישראלים רבים כל כך אינם שמים לב כלל לסביבה הקרובה מרוב שהם מרוכזים בעצמם. לא רק הטלפונים הניידים אשמים כי נתקלתי בתופעה מאז שעליתי לארץ לפני יותר מארבעים שנה - אם כי ברור שהבעיות החריפו עם הופעת הטלפונים הניידים. גם מצליחים איכשהו בעולם הרחב לשמור על קשר עם הסביבה גם בעת העיסוק בטלפון.
האם הישראלים כעם פחות מוצלחים ב-multitasking וחסרים הכלים להתמודד עם שני דברים בבת אחת? או שאולי הם אופטימיים מידי ומנסים לעשות במקביל מה שאחרים לא יעזו?
לסיכום, ברור לי שהבעיה היא לא ערסים או לפחות לא רק הם, ושהעברינים אינם פוגעים בכוונה (לרוב) ואף מופתעים לגלות שהם פגעו בזולת. נראה לי שאולי יש כאן משהו הרבה יותר עמוק - אולי ברמה של מסורת כקבוצה אתנית ובאינסטינקטים הבסיסיים של הפרט המתפתחים מגיל ינקות.
מישהו יכול לשפוך אור על מקור התופעות, ומה שיותר חשוב: להציע דרך לשנות את המצב? זהו חלק מתחבורה ציבורית ואולי הבעיות הללו מהוות אחת הסיבות שהתח"צ אינה פופולרית כאן.

לדעתי חלק מלהיות אדם מערבי זה להגביל את עצמך לטובת הכלל.

 

[novarex]

אבל זה לא כל הסיפור

לדעתי חלק מלהיות אדם מערבי זה להגביל את עצמך לטובת הכלל.

אבל זה לא כל הסיפור
כשמישהו נוסע כל הדרך בנתיב השמאלי ולא שם לב לנהגים אחרים הצופרים לו חייב להיות הסבר אחר כי הנהג המרחף הזה לא מרוויח כלום מהתנהגותו המוזרה.
כשמישהו נכנס לסניף בנק בו ממתינים 20 איש לפי מספרים וניגש ישר לקופאי כאילו הבנק ריק מלקוחות חייב להיות הסבר אחר כי מימלא אף אחד לא יתן לאיש כזה לתפוס את מקומו בתור.
כשמישהי מחנה את עגלת הסופר בדיוק במעבר חייב להיות הסבר אחר - הרי אחרים יזיזו לה את העגלה ממילא כך שאין טעם להשאיר אותה במעבר.
כשמשאירים את דלת הכניסה לבית פתוח עד הסוף באמצע החורף לאחר מסירת משלוח מהשופר חייב להיות הסבר אחר - הרי מה הרווח האישי מלקרר לך את הבית ולהשאיר אותו פתוח לגנבים?
יש כאן תופעה של אנשים שחיים בחלום ולא רואים ולא שומעים ולא מרגישים את הסביבה. הם גם תשתוממים כששומעים שמישהו נפגע: הנוהג בצד שמאל פתאום מתעורר לצפירות ונראה המום. וההוא שניגש לקופאי לפני כולם מופתע לשמוע שיש תור של לקוחות ממתינים ומופעלת שיטה עם מספרים. ואיש המשלוחים בוודאי לא שם לב שיש לבית דלת.
או שכולם עושים את עצמם ולא רואים ולא שומעים, או שזה עם של זומביז מסוממים, או שהשד יודע מה הוא שורש המחלה הזאת.
יש גם את הערסים - כאלה שיעקפו תור של 300 מטר לפני פניה ויסמנו לך לתת להם להיכנס, או כאלה שיכניסו לך כדור מטקות לעין של התינוק ויקללו אותך כאילו הם נפגעו אם חו"ח תעז לעיר את תשומת ליבם לכך. מטיפוסים כאלה צריכים להתרחק כמו מאש פן תיפגע. אלה פסיכופטים אמיתיים.
אבל אינני מתייחס לערסים. אני רואה אנשים רגילים, ממש לא פסיכופטים, חבר'ה שלא מתכוונים להפריע או להעליב או לפגוע; ואני מניח שכל אחד מהם יהיה אדם מקסים - פחות או יותר - אם ייצא לי להיכנס איתו לשיחה סתמית ולא מחנכת.
זה נראה כאילו חלק גדול מהאוכלוסיה כאן מופעל באופן אוטומטי עם אינסטינקט מובנה שמושך אותם לחסום מעברים. הם בטוחים שהם אזרחים טובים וידידותיים ויופתעו לשמוע שהתנהגותם מפריעה למישהו או שסוטה מנורמה חברתית כלשהיא. זה יותר ענין של חוסר תשומת לב לסביבה, חוסר ערנות כללית והעדר מחשבה הגיונית, מאשר חוסר התחשבות.
זה גם לא בעיה אוניברסלית בישראל. אני מניח שבאוכלוסיה יש אולי 10% ערסים, 30% טיפוסים שלא שמים לב לסביבה ולכן מפריעים,והשאר די בסדר. כמובן שאותם 30% מלחיצים את כולם, כך שכולם נסחבים לפינות פחות נחמדות מתוך עצבים - כמוני, בהתייחס לכך שאני נדחף בכח בדרך החוצה מהרכבת הקלה כדי ללמד לקח...

 

[Ccyclist]

מי שצופרים על נהג שנוהג במהירות החוקית הם ההזויים.

אבל זה לא כל הסיפור
כשמישהו נוסע כל הדרך בנתיב השמאלי ולא שם לב לנהגים אחרים הצופרים לו חייב להיות הסבר אחר כי הנהג המרחף הזה לא מרוויח כלום מהתנהגותו המוזרה.
כשמישהו נכנס לסניף בנק בו ממתינים 20 איש לפי מספרים וניגש ישר לקופאי כאילו הבנק ריק מלקוחות חייב להיות הסבר אחר כי מימלא אף אחד לא יתן לאיש כזה לתפוס את מקומו בתור.
כשמישהי מחנה את עגלת הסופר בדיוק במעבר חייב להיות הסבר אחר - הרי אחרים יזיזו לה את העגלה ממילא כך שאין טעם להשאיר אותה במעבר.
כשמשאירים את דלת הכניסה לבית פתוח עד הסוף באמצע החורף לאחר מסירת משלוח מהשופר חייב להיות הסבר אחר - הרי מה הרווח האישי מלקרר לך את הבית ולהשאיר אותו פתוח לגנבים?
יש כאן תופעה של אנשים שחיים בחלום ולא רואים ולא שומעים ולא מרגישים את הסביבה. הם גם תשתוממים כששומעים שמישהו נפגע: הנוהג בצד שמאל פתאום מתעורר לצפירות ונראה המום. וההוא שניגש לקופאי לפני כולם מופתע לשמוע שיש תור של לקוחות ממתינים ומופעלת שיטה עם מספרים. ואיש המשלוחים בוודאי לא שם לב שיש לבית דלת.
או שכולם עושים את עצמם ולא רואים ולא שומעים, או שזה עם של זומביז מסוממים, או שהשד יודע מה הוא שורש המחלה הזאת.
יש גם את הערסים - כאלה שיעקפו תור של 300 מטר לפני פניה ויסמנו לך לתת להם להיכנס, או כאלה שיכניסו לך כדור מטקות לעין של התינוק ויקללו אותך כאילו הם נפגעו אם חו"ח תעז לעיר את תשומת ליבם לכך. מטיפוסים כאלה צריכים להתרחק כמו מאש פן תיפגע. אלה פסיכופטים אמיתיים.
אבל אינני מתייחס לערסים. אני רואה אנשים רגילים, ממש לא פסיכופטים, חבר'ה שלא מתכוונים להפריע או להעליב או לפגוע; ואני מניח שכל אחד מהם יהיה אדם מקסים - פחות או יותר - אם ייצא לי להיכנס איתו לשיחה סתמית ולא מחנכת.
זה נראה כאילו חלק גדול מהאוכלוסיה כאן מופעל באופן אוטומטי עם אינסטינקט מובנה שמושך אותם לחסום מעברים. הם בטוחים שהם אזרחים טובים וידידותיים ויופתעו לשמוע שהתנהגותם מפריעה למישהו או שסוטה מנורמה חברתית כלשהיא. זה יותר ענין של חוסר תשומת לב לסביבה, חוסר ערנות כללית והעדר מחשבה הגיונית, מאשר חוסר התחשבות.
זה גם לא בעיה אוניברסלית בישראל. אני מניח שבאוכלוסיה יש אולי 10% ערסים, 30% טיפוסים שלא שמים לב לסביבה ולכן מפריעים,והשאר די בסדר. כמובן שאותם 30% מלחיצים את כולם, כך שכולם נסחבים לפינות פחות נחמדות מתוך עצבים - כמוני, בהתייחס לכך שאני נדחף בכח בדרך החוצה מהרכבת הקלה כדי ללמד לקח...

מי שצופרים על נהג שנוהג במהירות החוקית הם ההזויים.
באנגליה אפשר אולי להוסיף 8 קמ"ש למהירות בלי להסתבך עם מצלמות המהירות, וגם זה בעייתי כי אם תהיה ירידה אפשר בקלות להגביר קצת מהירות ולהוסיף 8 קמ"ש שיעבירו אותך את הנקודה שתקבל קנסות אז אף אחד לא צופר על נהג במהירות המקסימלית.
&nbsp
בספרד לעומת זאת יכול להיות שלט של 80 ואפילו אם תנהג ב100 על המסלול השמאלי כמו כולם יבוא מטורף עם פנסים קדמיים לבנים מהבהבים (הכוונה אינה לשירותי החירום) וירצה לעשות 110 -120. אנשים כאלו הם הבעיה ולא מי שנוהג במהירות המקסימלית המותרת לו במסלול שמהיר יותר מהמסלול האיטי יותר של המשאיות וההשתלבויות (וכן של פנסיונרים שנוסעים משום מה 10-20 קמ"ש פחות מהמהירות המותרת.

 

[novarex]

החוק אומר שצריכים להשתמש בנתיב המהיר לצורך עקיפה

מי שצופרים על נהג שנוהג במהירות החוקית הם ההזויים.
באנגליה אפשר אולי להוסיף 8 קמ"ש למהירות בלי להסתבך עם מצלמות המהירות, וגם זה בעייתי כי אם תהיה ירידה אפשר בקלות להגביר קצת מהירות ולהוסיף 8 קמ"ש שיעבירו אותך את הנקודה שתקבל קנסות אז אף אחד לא צופר על נהג במהירות המקסימלית.
&nbsp
בספרד לעומת זאת יכול להיות שלט של 80 ואפילו אם תנהג ב100 על המסלול השמאלי כמו כולם יבוא מטורף עם פנסים קדמיים לבנים מהבהבים (הכוונה אינה לשירותי החירום) וירצה לעשות 110 -120. אנשים כאלו הם הבעיה ולא מי שנוהג במהירות המקסימלית המותרת לו במסלול שמהיר יותר מהמסלול האיטי יותר של המשאיות וההשתלבויות (וכן של פנסיונרים שנוסעים משום מה 10-20 קמ"ש פחות מהמהירות המותרת.

החוק אומר שצריכים להשתמש בנתיב המהיר לצורך עקיפה
החוק, אם אינני טועה, אומר שצריכים לנהוג בנתיב הימני כברירת מחדל ולהשתמש בנתיבים האחרים לצורכי עקיפה.
יש כאלה שבהחלט יצפרו ויהבהבו לנהג הנמצא כבר באמצע עקיפה ונוסע במהירות המרבית או אף למעלה ממנה, ואני מסכים איתך כמובן שזה הזוי. אותי זה מרגיז ומלחיץ כשעושים לי את זה.
אבל לא לזה התכוונתי אלא לנהג הגולש בכייף ובשלווה של שכיבה על חוף באי טרופי ב-70 או 80 קמ"ש בנתיב העקיפה של כביש בו המהירות המותרת היא 100 או 110 קמ"ש. אותו נהג אינו עוקף אף אחד אלא עושה את כל הדרך כך, קילומטר אחר קילומטר עד שהוא צריך לפנות ימינה, ואז בום טראח הוא שובר ימינה בכח ואף החוצה מהכבוש המהיר והנוהגים ההמומים בצד ימין בולמים חזק וזזים שמאלה. יש נהגים שצופרים אין ספור פעמים כדי להזיז בכח נהג כזה לנתיב הימני. לי אין סבלנות לשבת על נהג כזה ולנסות להעיר אותו מתרדמתו העמוקה ואני פשוט ממשיך לנסוע בנתיב הימין בו אני ממילא מבלה את רוב הנסיעה ואני עובר אותו מבלי שירגיש שעבר משהו קרוב יותר מקילומטר ממנו.
שוב, אינני יודע כיצד לפרש התנהגות כזו - זה בוודאי לא מתוך מחשבה שעלולים להתעכב מאחורי רכב איטי בנתיב ימני כי מדובר ברכב הכי איטי על הכביש! זה שוב חוסר תשומת לב ושקיעה בתוך המחשבות והענינים של עצמך, וזה מה שמוזר ומשגע כאן. לפחות אני מבין (ולא סובל כמובן) אנשים אנוכיים שדורכים על אחרים כי מגיע להם הכל, אבל איזה רווח יש סתם לעכב את כולם ולאלץ את כולם לעקוף מימין? שוב, זה לא בכוונה אני בטוח.