זוכה לנסוע בשלושת הסוגים כל הזמן
אני מת על המודו הישנות
הרבה מקום לרגליים, הרבה מקום מעל למושבים לתיקים וחלונות כהים נגד שמש
מה צריך יותר מזה.
זוכה לנסוע בשלושת הסוגים כל הזמן
ספרדיים:
1. כניסה לקרון מצריכה טיפוס והרווח לרציף מייצר מכשול לחלק מהנוסעים. הכניסה עצמה מאד אטית.
2. מושבים נמוכים מדי, שולחנות גבוהיים מדי וקשה לכוון את הווילון כנגד השמש (שלושה גבהים בלבד).
3. הקרון רועש למדי.
 
דו-קומתיים:
כניסה ויציאה טובים בזכות הדלתות הרחבות.
ישיבה - כיסאות צפופים מאד. מושבים מאד צרים. כשאני יושב ליד החלון אני יכול לבחור בין מקום לרגל אחת בקומה התחתונה למכה בראש כשאני נעמה בקומה העליונה.
נסיעה - מתנדנד נורא במסילת איילון (ואז לדילמה - מקום לרגליים מפלס עליון ובחילה, או נסיעה יציבה יותר בלי מקום לרגללים)
 
סימנס -
כניסה ויציאה - בגובה הרציף. פיזור דלתות טוב וכך גם החלוקה הפנימית.
ישיבה - סבירה. לרוב מוצא עצמי יושב לבדי על הספסל, ואז נוטה לישיבה על מושב וחצי. ידית החציצה בין המושבים יעילה.
נסיעה - שקטה למדי.
 
לדעתי - הסימנס הכי מותאמים לנסיעה, והכי נוחים לנוסע.
