לא רק תרבותי, גם תשתיתי
אתה צודק בקשר לתרבות (וכל השאר), אבל פספסת גם את אספקט התשתית:
הרחובות בארה"ב רחבים יותר מהרחובות בישראל, והצמתים הרבה יותר גדולים - בצורה שמסכנת רוכבי אופניים והופכת את סביבת הרכיבה לעויינת. ראיתי המון דוגמאות של tactical urbanism מארה"ב ששיפרו את הבטיחות של צמתים עבור הולכי רגל ורוכבי אופניים ע"י הצבת קונוסים ואדניות פרחים במקומות רלוונטיים כדי לצמצם את השטח של הצומת ולגרום לנהגים לפנות באיטיות יותר ובצורה שבה לנהגים יש שדה ראיה טוב יותר.
(התירוץ של אמריקאים לצמתים גדולים הוא שאם הצומת יהיה קטן משאיות גדולות עם רדיוס פניה גדול ייתקעו. זה כמובן לא נכון רוב הזמן)
גם כשיש נתיבי אופניים בארה"ב הרבה פעמים הם סה"כ ציור על המדרכה, בלי הפרדה פיזית - מה שלא מאוד עוזר לרוכבי האופניים. זה נתיב כסת"ח. אפילו הנתיבים הבעייתיים של ת"א יותר טובים מאלו.
כשיש תשתית טובה לרוכבי אופניים, יותר אנשים ירכבו על אופניים. כשאין תשתית והרכיבה מסוכנת, ברור שיהיו פחות רוכבים. עיריית סיאטל הייתה צריכה (לדעתי) להשקיע קודם בתשתית לרוכבי אופניים (ולהצר את הרחובות לטובת הולכי רגל וכל זה) לפני שמתחילים עם שירות השכרת אופניים יקר. לדעתי הם חשבו שהשירות יוכל להכניס כסף לעירייה בטווח הארוך ושכחו שכדי לגרום לאנשים לרכב צריך להפוך את הרכיבה לנוחה ובטוחה.
בקשר לחוק הקסדה: בארה"ב יש *המון* חוקים שהם מקומיים רק לערים מסויימות. לרשויות המקומיות שם יש המון כוח (וראש העיר הוא אפילו זה שממנה את מפכ"ל המשטרה המקומי) - אז כן, ייתכן שרק בסיאטל החוק הזה קיים.
https://www.theguardian.com/cities/2017/apr/18/seattle-mandatory-helmet-law-kill-bike-share-scheme
הנה כתבה בנושא. לא בטוח שהם צודקים, אבל מעניין בכל מקרה.