רשמים מתח"ץ רומאי
רשמים מתח"ץ רומאי
חזרתי לפני שעה קלה הביתה מטיול בן 5 ימים ברוטו שהיה בפועל
3 ימים וקצת נטו.
התחיל כמעט ברגל שמאל עם שביתה של לופטהנזה. למזלנו החבר
שארגן את הנופש הצליח במאמצים רבים, מול הסוכן החצי וירטואלי
שהיה ספק ארה"ב ספק יוון (מס' טל' ארה"ב-י אבל שם יווני וכתובת
פיסית שסופקה שנראית כאילו היא ביוון)
להזיז לטיסה של טורקיש איירווייס באותו יום 4 שעות מאוחר יותר.
הגענו לנתב"ג ומסתבר שלא נעשה כרטוס עד הסוף. עוד כמה דקות
של דפיקות לב ושיחות טרנס אטלנטיות והנושא סודר.
עלינו על טיסה של טורקיש לאיסטנבול ביום ה' ב-12:30 במקום להיות
על טיסה של לופטהנזה לפרנקפורט כבר באותו יום אבל ב-8 בבוקר.
טוב, המראנו בזמן (המראה משרוול נחיתה לאוטובוס באיסט').
טרנזיט/טרנספר/קונקשן (בטורקיה הם קוראים לזה טרנספר, לחובבי
הז'נר או מתעבי בני דודים...
)
די קצר של שעה בטרמינל הענק והמפואר (עם מבחר משקאות
אלכוהוליים מדהים) והמראה בזמן לרומא.
שוב המראה משרוול ונחיתה לאוטובוס.
ברומא השתכנו במלון דירות (בד אנד ברקפסט שעשינו לו
הזמנה דרך אחד מאתרי ההזמנות ברשת) לא רחוק (10 דקות
הליכה מהירה) מהוותיקן.
במקרה לגמרי יצא שהמלון
terazza del vaticano שייך לאדם שהיה נשוי לרוסיה שעלתה
לארץ אחרי גירושיו ויש לו כיום בת בת 17 שגרה עם אמה (גרושתו)
בעיר חולון. הוא לא יהודי.
הוא מדבר כמה עשרות מלים בעברית, מסתבר.
המלון מומלץ בחום. 3 דקות הליכה מאחת מתחנות המטרו של קו A.
עוד בנמל התעופה של רומא כשנחתנו, אגב, משהו מוזר, הם בצעו
בדיקה בטחונית מקיפה מאוד לאלו שירדו מהאטובוס של הטיסות
הנכנסות (בכל 50 ומשהו הטיסות הבינ"ל שעשיתי עד היום זה
לא קרה לי) חפשנו דרך איך להגיע למלון.
אנו נחתנו בסביבות שעה 18:00.
בלשכת האינפורמציה לתיירים שנמצאת באמצע הדרך הקצרה
בין הטרמינל לבין תחנת הרכבת שלו היא הסבירה באדיבות ובאנגלית
את כל האפשרויות.
לפני שעזבנו את הלשכה קנינו אצלה כרטיס תלת יומי (72 שעות)
שמקיף את כל התח"ץ הפנים עירוני ברומא.
אוטובוס, חשמלית (יש קרוב ל-10 קווי טראם בעיר), רכבת תחתית.
מחיר הכרטיס הזה הוא 18 יורו והוא משתלם די גבולי.
אם גרים במרכז ממש הוא לא הכי משתלם.
בחרנו ברכבת המאספת (יש רכבת מהירה לתחנת טרמיני הענקית
ב-14 יורו) כמדומני שזה נקרא קו FL1
שעולה 8 יורו ומגיעה לכמה תחנות פרבריות באופיין
בשולי העיר רומא ומשם החלפנו לרכבת בקו FL3 שנוסעת למרכז
העיר וירדנו אחרי שתיים או שלוש תחנות, מרחק קצר מהמלון.
בשתי הרכבות FL הללו היתה כריזה אוטומטית וגם שלטים דיגיטליים אבל לא בכולן הכריזה היתה גם באנגלית, באחת מהן
אם אני זוכר נכון רק באיטלקית.
כמה מלים על תחנות הרכבת הבינעירוניות/פרבריות שבאזור מטרופולין רומא.
השילוט ברציפים על הפנים.
השלטים לא גדולים ולא מוארים, בלילה לא רואים כלום ורק בזכות הכריזה ובזכות
מקומיים אדיבים מאוד הבנו איפה לרדת.
אדם מקומי בן כ-60 יצא ממש מגדרו לעזור לנו והוציא את הסמרטפון שלו וחיפש בתכנת ניווט את הכתובת המדוייקת והדריך אותנו כיצד
להגיע.
5 דקות הליכה קצת מפרכות עם כל המזוודות והטרולים והופ הגענו,
ובאינטרקום כבר שמענו אותו מברך אותנו בעברית...
בלילה הוא סיפר לנו שיש למחרת, יום ששי, שביתה בתח"ץ הרומי,
בעיקר במטרו ובאוטובוסים.
השביתה היתה בפועל די חלקית. חלק מקווי האוטובוס נסעו,
חלק מהטראמים עבדו ואפילו התחתית עבדה בבוקר עד 9 או 10
ואחה"ץ מ-4 עד 8 או 9 (בכדי לאפשר לאנשים להגיע לעבודה ולחזור
בסוף היום).
זה גרר אותנו להליכה של כמעט שעתיים מהמלון ועד לככר ונציה ומוזיאון הקפיטול.
בסוף חזרנו בחשמלית וירדנו ליד תחנת מטרו שהיא במרחק
תחנה אחת מהמלון שלנו ולקחנו נסיעה אחת קצרה.
המטרו של רומא מדהים בפופולריות שלו.
בשבת וגם ביום א' הוא היה מ-פ-ו-צ-ץ בנוסעים. דחוק שבקושי
יש מקום לעמוד.
הכריזה רק באיטלקית כמובן. אבל גם יש שלטים דיגטליים בקרונות,
שאגב, לעולם ועד (נסענו בשני הקווים ומשהו כמו 9 או 10 נסיעות
בשלושת הימים) כל ששת הקרונות מחוברים זה לזה כשהדלתות
בין הקרונות פתוחות לרווחה. מעולם לא ראיתי מטרו שכל כך קל
לעבור בין הקרונות שלו.
לה פרוסימה פרמטה ספנייה. אושיטה לאטו דסטרו.
זהו נוסח הכריזה ברכבת התחתית. אגב, יש בה לא מעט נהגות נשים ולא
רק נהגים גברים.
תמיד הכריזה אמרה מה התחנה (עצירה באיטלקית) הבאה
וכן מאיזה צד של הקרונות, בכוון הנסיעה, הדלתות יפתחו.
בחלק גדול מהתחנות הדלתות הימניות אבל יש מספר קטן
של תחנות שבהן הדלתות מצד שמאל של כוון הנסיעה הן אלו שנפתחות.
ביום שבת היינו בבית הכנסת הגדול והמפואר של רומא ובמקרה
היה גם שם בר מצווה. היה מאד מרגש מבחינתי
(לא יודע למה, בתי כנסת בעולם מאוד מרגשים אותי למרות שאני
אתיאיסט או אגנוסטיקן).
כמה מלים על שבת ויום א' בעיר הכי קתולית בעולם.
רוב הסופרים וחלק קטנטן מהחנויות פתוחים בימים אלו.
כל המסעדות, כמעט, וכל הפיצריות והמזנונים, כמעט, היו פתוחים.
כל קווי התח"ץ נסעו בתדירות סבירה למדי והיו עמוסים בבני אדם,
שלפחות שליש אם לא חצי נראו בעליל איטלקיים ולא תיירים.
יום ששי בערב במועדון הג'ז אולי הכי טוב ברומא, 3 דקות הליכה
מהמדרגות הספרדיות שהן עצמן שתי דקות הליכה ממטרו אספנייה
(כיכר ספרד, פיאצה ספנייה)
יצא לנו לראות אולי את גדול נגני הקלרינט היום בעולם, עמנואלה אורסו. וירטואוז שגם נותן שואו מדליק ומצחיק קמעה.
כשנגמרה ההופעה, בערך ב-23:30 בלילה המטרו של כיכר ספרד
היה כבר סגור ובמעבר התת קרקעי האינסופי שלו, מעולם לא
ראיתי מעברים כאלו, אולי רק בלונדון בחיבור בין שתי תחנות רכבת
גדולות, הגענו לאיזה פארק שנראה קצת בינעירוני ונאלצנו לקחת
מונית.
נסיעה של 10 דקות עם נהג מופרע, הראשון שראיני שחותך ולא עוצר באדום וכו' לקח מחיר קבוע של 18 יורו.
לפי הווייז שהוא שם המרחק למלון היה של 5 ק"מ והיות והמחיר
פיקס הוא נסע בדרך הקצרה ביותר...
שאר הנהגים וראיתי אלפי מכוניות ב-4 הימים הללו היו רגועים.
לא צפצפו כמעט, לא דרסו הולכי רגל גם כשקפצנו להם באמצע
כביש בו הם נסעו מהר יחסית. באדום ממש כמעט כולם עצרו
ובקיצור לא התנהגו כמו שאנו מצפים מנהגים איטלקיים.
בשבת אחה"ץ קפצנו גם סתם כך לתחנת טרמיני להתרשם ממנה
ואולי גם לבדוק דרכים להגיע חזרה לנמל התעופה, כי הטיסה שלנו
יצאה ב-6:40 בבוקר. לציריך.
מסתבר שרכבת האקספרס יש לה נסיעות כבר מלקראת 4 בבוקר.
אבל מהמלון אין לנו דרך נורמלית להגיע לתחנה, כי אין מטרו
ויש מעט קווי לילה שלא בדיוק עברו לידו.
בסוף בעל המלון הקפיץ אותנו ברכבו הפרטי, דאצ'יה רומנית חדשה,
תמורת 40 יורו.
הערת אגב, בקושי כבר רואים פיאט בכבישים.
עדיין זה נפוץ אבל ממש ממש לא כמו לפני 15 שנה כשהייתי יום
שלם ברומא ובטח לא כמו לפני 33 שנה כשהייתי 8 ימים באיטליה
ממילאנו בצפון עבור דרך ונציה ופירנצה ועד רומא במרכז.
מכוניות סמארט הן לא נפוצות אלא האמ אמ אמא של המאוד נפוצות.
בעל המלון הסביר שבהרבה מאוד משפחות זה הרכב השני.
פיאט 500 הישנה והחמודה להפליא ראיתי רק 4 או 5 כאלו בכל
העיר, שתיים חנו מול המלון.
פיאט 500 חדשה ראיתי אבל הרבה פחות ממה שציפיתי לראות.
אפילו למשטרה האיטלקית על שתי זרועותיה, הקרבינרי והפוליציה,
רק חלק קטן מהניידות והטנדרים היו פיאט.
המון פג'ו, סיאט, רנו ועוד כמה פירמות לא איטלקיות שלא זוכר כרגע.
הטיסות חזור היו בחברת סוויס מרומא לציריך ומציריך לנתב"ג.
הפעם כל ההמראות וגם הנחיתות היו עם שרוולים וללא אוטובוסים.
רשמים מתח"ץ רומאי
חזרתי לפני שעה קלה הביתה מטיול בן 5 ימים ברוטו שהיה בפועל
3 ימים וקצת נטו.
התחיל כמעט ברגל שמאל עם שביתה של לופטהנזה. למזלנו החבר
שארגן את הנופש הצליח במאמצים רבים, מול הסוכן החצי וירטואלי
שהיה ספק ארה"ב ספק יוון (מס' טל' ארה"ב-י אבל שם יווני וכתובת
פיסית שסופקה שנראית כאילו היא ביוון)
להזיז לטיסה של טורקיש איירווייס באותו יום 4 שעות מאוחר יותר.
הגענו לנתב"ג ומסתבר שלא נעשה כרטוס עד הסוף. עוד כמה דקות
של דפיקות לב ושיחות טרנס אטלנטיות והנושא סודר.
עלינו על טיסה של טורקיש לאיסטנבול ביום ה' ב-12:30 במקום להיות
על טיסה של לופטהנזה לפרנקפורט כבר באותו יום אבל ב-8 בבוקר.
טוב, המראנו בזמן (המראה משרוול נחיתה לאוטובוס באיסט').
טרנזיט/טרנספר/קונקשן (בטורקיה הם קוראים לזה טרנספר, לחובבי
הז'נר או מתעבי בני דודים...
די קצר של שעה בטרמינל הענק והמפואר (עם מבחר משקאות
אלכוהוליים מדהים) והמראה בזמן לרומא.
שוב המראה משרוול ונחיתה לאוטובוס.
ברומא השתכנו במלון דירות (בד אנד ברקפסט שעשינו לו
הזמנה דרך אחד מאתרי ההזמנות ברשת) לא רחוק (10 דקות
הליכה מהירה) מהוותיקן.
במקרה לגמרי יצא שהמלון
terazza del vaticano שייך לאדם שהיה נשוי לרוסיה שעלתה
לארץ אחרי גירושיו ויש לו כיום בת בת 17 שגרה עם אמה (גרושתו)
בעיר חולון. הוא לא יהודי.
הוא מדבר כמה עשרות מלים בעברית, מסתבר.
המלון מומלץ בחום. 3 דקות הליכה מאחת מתחנות המטרו של קו A.
עוד בנמל התעופה של רומא כשנחתנו, אגב, משהו מוזר, הם בצעו
בדיקה בטחונית מקיפה מאוד לאלו שירדו מהאטובוס של הטיסות
הנכנסות (בכל 50 ומשהו הטיסות הבינ"ל שעשיתי עד היום זה
לא קרה לי) חפשנו דרך איך להגיע למלון.
אנו נחתנו בסביבות שעה 18:00.
בלשכת האינפורמציה לתיירים שנמצאת באמצע הדרך הקצרה
בין הטרמינל לבין תחנת הרכבת שלו היא הסבירה באדיבות ובאנגלית
את כל האפשרויות.
לפני שעזבנו את הלשכה קנינו אצלה כרטיס תלת יומי (72 שעות)
שמקיף את כל התח"ץ הפנים עירוני ברומא.
אוטובוס, חשמלית (יש קרוב ל-10 קווי טראם בעיר), רכבת תחתית.
מחיר הכרטיס הזה הוא 18 יורו והוא משתלם די גבולי.
אם גרים במרכז ממש הוא לא הכי משתלם.
בחרנו ברכבת המאספת (יש רכבת מהירה לתחנת טרמיני הענקית
ב-14 יורו) כמדומני שזה נקרא קו FL1
שעולה 8 יורו ומגיעה לכמה תחנות פרבריות באופיין
בשולי העיר רומא ומשם החלפנו לרכבת בקו FL3 שנוסעת למרכז
העיר וירדנו אחרי שתיים או שלוש תחנות, מרחק קצר מהמלון.
בשתי הרכבות FL הללו היתה כריזה אוטומטית וגם שלטים דיגיטליים אבל לא בכולן הכריזה היתה גם באנגלית, באחת מהן
אם אני זוכר נכון רק באיטלקית.
כמה מלים על תחנות הרכבת הבינעירוניות/פרבריות שבאזור מטרופולין רומא.
השילוט ברציפים על הפנים.
השלטים לא גדולים ולא מוארים, בלילה לא רואים כלום ורק בזכות הכריזה ובזכות
מקומיים אדיבים מאוד הבנו איפה לרדת.
אדם מקומי בן כ-60 יצא ממש מגדרו לעזור לנו והוציא את הסמרטפון שלו וחיפש בתכנת ניווט את הכתובת המדוייקת והדריך אותנו כיצד
להגיע.
5 דקות הליכה קצת מפרכות עם כל המזוודות והטרולים והופ הגענו,
ובאינטרקום כבר שמענו אותו מברך אותנו בעברית...
בלילה הוא סיפר לנו שיש למחרת, יום ששי, שביתה בתח"ץ הרומי,
בעיקר במטרו ובאוטובוסים.
השביתה היתה בפועל די חלקית. חלק מקווי האוטובוס נסעו,
חלק מהטראמים עבדו ואפילו התחתית עבדה בבוקר עד 9 או 10
ואחה"ץ מ-4 עד 8 או 9 (בכדי לאפשר לאנשים להגיע לעבודה ולחזור
בסוף היום).
זה גרר אותנו להליכה של כמעט שעתיים מהמלון ועד לככר ונציה ומוזיאון הקפיטול.
בסוף חזרנו בחשמלית וירדנו ליד תחנת מטרו שהיא במרחק
תחנה אחת מהמלון שלנו ולקחנו נסיעה אחת קצרה.
המטרו של רומא מדהים בפופולריות שלו.
בשבת וגם ביום א' הוא היה מ-פ-ו-צ-ץ בנוסעים. דחוק שבקושי
יש מקום לעמוד.
הכריזה רק באיטלקית כמובן. אבל גם יש שלטים דיגטליים בקרונות,
שאגב, לעולם ועד (נסענו בשני הקווים ומשהו כמו 9 או 10 נסיעות
בשלושת הימים) כל ששת הקרונות מחוברים זה לזה כשהדלתות
בין הקרונות פתוחות לרווחה. מעולם לא ראיתי מטרו שכל כך קל
לעבור בין הקרונות שלו.
לה פרוסימה פרמטה ספנייה. אושיטה לאטו דסטרו.
זהו נוסח הכריזה ברכבת התחתית. אגב, יש בה לא מעט נהגות נשים ולא
רק נהגים גברים.
תמיד הכריזה אמרה מה התחנה (עצירה באיטלקית) הבאה
וכן מאיזה צד של הקרונות, בכוון הנסיעה, הדלתות יפתחו.
בחלק גדול מהתחנות הדלתות הימניות אבל יש מספר קטן
של תחנות שבהן הדלתות מצד שמאל של כוון הנסיעה הן אלו שנפתחות.
ביום שבת היינו בבית הכנסת הגדול והמפואר של רומא ובמקרה
היה גם שם בר מצווה. היה מאד מרגש מבחינתי
(לא יודע למה, בתי כנסת בעולם מאוד מרגשים אותי למרות שאני
אתיאיסט או אגנוסטיקן).
כמה מלים על שבת ויום א' בעיר הכי קתולית בעולם.
רוב הסופרים וחלק קטנטן מהחנויות פתוחים בימים אלו.
כל המסעדות, כמעט, וכל הפיצריות והמזנונים, כמעט, היו פתוחים.
כל קווי התח"ץ נסעו בתדירות סבירה למדי והיו עמוסים בבני אדם,
שלפחות שליש אם לא חצי נראו בעליל איטלקיים ולא תיירים.
יום ששי בערב במועדון הג'ז אולי הכי טוב ברומא, 3 דקות הליכה
מהמדרגות הספרדיות שהן עצמן שתי דקות הליכה ממטרו אספנייה
(כיכר ספרד, פיאצה ספנייה)
יצא לנו לראות אולי את גדול נגני הקלרינט היום בעולם, עמנואלה אורסו. וירטואוז שגם נותן שואו מדליק ומצחיק קמעה.
כשנגמרה ההופעה, בערך ב-23:30 בלילה המטרו של כיכר ספרד
היה כבר סגור ובמעבר התת קרקעי האינסופי שלו, מעולם לא
ראיתי מעברים כאלו, אולי רק בלונדון בחיבור בין שתי תחנות רכבת
גדולות, הגענו לאיזה פארק שנראה קצת בינעירוני ונאלצנו לקחת
מונית.
נסיעה של 10 דקות עם נהג מופרע, הראשון שראיני שחותך ולא עוצר באדום וכו' לקח מחיר קבוע של 18 יורו.
לפי הווייז שהוא שם המרחק למלון היה של 5 ק"מ והיות והמחיר
פיקס הוא נסע בדרך הקצרה ביותר...
שאר הנהגים וראיתי אלפי מכוניות ב-4 הימים הללו היו רגועים.
לא צפצפו כמעט, לא דרסו הולכי רגל גם כשקפצנו להם באמצע
כביש בו הם נסעו מהר יחסית. באדום ממש כמעט כולם עצרו
ובקיצור לא התנהגו כמו שאנו מצפים מנהגים איטלקיים.
בשבת אחה"ץ קפצנו גם סתם כך לתחנת טרמיני להתרשם ממנה
ואולי גם לבדוק דרכים להגיע חזרה לנמל התעופה, כי הטיסה שלנו
יצאה ב-6:40 בבוקר. לציריך.
מסתבר שרכבת האקספרס יש לה נסיעות כבר מלקראת 4 בבוקר.
אבל מהמלון אין לנו דרך נורמלית להגיע לתחנה, כי אין מטרו
ויש מעט קווי לילה שלא בדיוק עברו לידו.
בסוף בעל המלון הקפיץ אותנו ברכבו הפרטי, דאצ'יה רומנית חדשה,
תמורת 40 יורו.
הערת אגב, בקושי כבר רואים פיאט בכבישים.
עדיין זה נפוץ אבל ממש ממש לא כמו לפני 15 שנה כשהייתי יום
שלם ברומא ובטח לא כמו לפני 33 שנה כשהייתי 8 ימים באיטליה
ממילאנו בצפון עבור דרך ונציה ופירנצה ועד רומא במרכז.
מכוניות סמארט הן לא נפוצות אלא האמ אמ אמא של המאוד נפוצות.
בעל המלון הסביר שבהרבה מאוד משפחות זה הרכב השני.
פיאט 500 הישנה והחמודה להפליא ראיתי רק 4 או 5 כאלו בכל
העיר, שתיים חנו מול המלון.
פיאט 500 חדשה ראיתי אבל הרבה פחות ממה שציפיתי לראות.
אפילו למשטרה האיטלקית על שתי זרועותיה, הקרבינרי והפוליציה,
רק חלק קטן מהניידות והטנדרים היו פיאט.
המון פג'ו, סיאט, רנו ועוד כמה פירמות לא איטלקיות שלא זוכר כרגע.
הטיסות חזור היו בחברת סוויס מרומא לציריך ומציריך לנתב"ג.
הפעם כל ההמראות וגם הנחיתות היו עם שרוולים וללא אוטובוסים.
