היי, מזמן לא כתבתי משהו מענין.
מסילות צרות היו נפוצות מאוד בשנים עברו והיו להם שימושים רבים בזכות מספר יתרונות לעומת מסילות תקניות: תשתית זולה יותר, מהירות הקמה, גמישות ופשטות תפעולית, אפשרות סלילה במקומות צרים, פרופיל מסילה גמיש יותר ועוד ועוד.
בשטחי ברית המועצות לשעבר מסילות צרות (בעיקר ברוחב 750 מ"מ) היו נפוצות מאוד בישובים מרוחקים ובעיירות תעשיתיות. רבות מהן שימשו להובלת חומרי גלם כגון עצים ומחצבים ממוקדי הכריתה/חציבה למפעלים, תחנות רכבת גדולות לצורך שינוע הלאה וכו'.
כיום, לא נשאר הרבה מהעיירות והכפרים הללו. עם קריסתה של האימפריה, נסגרו המפעלים והמחצבות. הצעירים עזבו את העיירות והכפרים לערים הגדולות ומאחור נותרו ערי רפאים מעץ מרקיב והזקנים שאין להם לאן ללכת.
ברבות מהעיירות המרוחקות הללו אין או כמעט ואין כבישים ומכוניות. בעיקר בשל תנאי מזג האוויר - הביצות בקיץ, הקרח בחורף... הדרך היחידה אל העולם החיצון היא באמצעות מסילה צרה. בעבר - מחזה נפוץ ותדיר, כיום מחזה נדיר וכמעט סוריאליסטי.
במקומות המעטים שהמסילות הללו עוד שרדו, גם אם בצורה חלקית ביותר, הן לא מתוקצבות ולא מתוחזקות ע"י המדינה הנמצאת במשבר כלכלי עמוק ובחוסר אכפתיות טוטאלי לעתיד אזרחיה, במיוחד אלה הלא יצרניים. חברת הרכבות הלאומית מזמן לא מטפלת בתשתיות ובציוד הנייד שרובו נזנח והותר להחליד בשולי המסילות. (זוכרים את הכתבה על חברת הרכבות היפנית שלא סוגרת תחנה נידחת בגלל ילדה אחת? לא אצלנו).
מה שלא תגידו על הרוסים - להסתדר ולאלתר הם תמיד ידעו. ולאנשים במקומות הנידחים הללו, הידים, לרוב צומחות מהמקום הנכון. אחרת אי אפשר להסתדר שם. את כל ההקדמה הארוכה הזו אני כותב בשביל הסרט הבא.
סרט על מסילה צרה אחת כזו, במחוז קירוב. אחת שעוד פועלת. לא בזכות המדינה, אלא בזכות התושבים עצמם שזו להם הדרך היחידה לתקשר עם העולם החיצון. וכשאין ברירה - לוקחים את העניינים לידיים, משפצים קטר ישן, רותמים לקרון חלוד ונוסעים במהירות 15 קמ"ש על המסילה המתפוררת. הקו פועל פעם-פעמיים בשבוע - מספיק כדי להגיע לעיירה הקרובה לקנות מצרכים ולהגיע למרפאה. ומה קורה עם הרכבת נשמטת מהמסילה הרעעוה באמצע הדרך? לא נורא, בשביל זה מעמיסים על הקרון קרשים וכלי עבודה.
בקיצור, תראו:
https://www.youtube.com/watch?v=QohCMuSOmdk