הבעיה העיקרית היא שכדי להרוויח החברות צריכות לצמצם שירות.
עם כל הסיפורים שאני שומע על השירות הרכבתי במדינות שבהם הופרט
עדיף להשאיר לאומי
 
הבעיה העיקרית היא שכדי להרוויח החברות צריכות לצמצם שירות.
הדוקטרינה הקפיטליסטית שתקפה בחברות הסלולר או בטיסות הזולות לפיה יותר אפשרויות ויותר תחרות שווה יותר לקוחות ויותר כסף לחברות לא תקפה בעולם המונופולים הפרטיים המפעילים רכבות על זיכיון מסילתי.
 
הזיכיון יוצר מונופול על השלוחות המרוחקות מחד, ומגביל את החברה למערכת הקווים שנקבעו לה מאידך. גרוע מכך - ההפרטה היא רק למראית עין, את הלו"ז מכתיב הרגולטור ואת הסלוטים מקצה חברת המסילות, ולחברות נוח יותר להתלות בתכתיביהן מאשר ליזום שיפורים בשירות. במצב כזה הדרך היחידה לרווחיות היא להוציא כמה שיותר כסף מאותו קהל נוסעים שבוי והשירות בהתאם.
 
כמו כן, החברות שהוקמו ב94 גייסו את עובדי בריטיש רייל שעבדו ברשתות אותן הפריטו (היה תהליך פיצול מנהלי לפני ההפרטה) ויחסם של העובדים הוותיקים לנוסע הוא מונופוליסטי ללא תלות כלשהי בבעלות כי מונופול זה מונופול. אפילו בעניין בסיסי כמו הקפצה ברכב אין להם הבנה שללקוח יש ברירה איפה ירד. (כרטיס בריטי מאפשר לרדת בדרך, והרכבת אלי מדלגת לפעמים על התחנה הקרובה אז במקום להמתין חצי שעה לרכבת הנכונה מהיר יותר לרדת בתחנה אחרת ולשנות את ההקפצה).
 
ואז ישנם המחירים. במחיר של כרטיס רכבת מוזל למחלקה הרגילה התלוי בקניית כרטיס הנחת רשת ומוגבל לשעות השפל בלבד, לרכבת איטית שחצי מזמן הנסיעה אינה מתקרבת ל160 הקמ"ש אליה היא מסוגלת כי השלוחות עקלקלות, שבמקרה הטוב אפשר לקנות בה שתייה וסנדביץ' מעגלה בבריטניה אפשר לשבת במחלקה ראשונה ברכבת AVE ספרדית ב300 קמ"ש, לעשות או את אותו המרחק בשליש מהזמן או פי 3 מרחק באותו הזמן, ולקבל ארוחה חמה (כולל אפשרויות כמו במטוס - אפשר לבחור אופציה צמחונית או כשרה או ללא גלוטן, למרות שאישית כצמחוני שאינו יכול לאכול גלוטן אני נופל בין ההגדרות).
