נסעתי ב-8 אוטובוסים בפחות מ-24 שעות
נסעתי ב-8 אוטובוסים בפחות מ-24 שעות
לא שאני מצפה לפרסים או תשבוחות, אבל סתם חשבתי לשתף.
הבסיס - ערד, המטרה - כנס בהר-הצופים ביום שני בבוקר.
אתמול תפסתי טרמפ עם אחי לת"א ומשם המשכתי בקו 149 לאחותי בכפ"ס.
היום בבוקר קו 930 לירושלים, ומשם 68 להר-הצופים.
כשסיימתי את ענייניי הכנס נסעתי בקו 68 לצומת בר-אילן כדי לתפוס משם את 554 לערד (מה שהיה אמור להיות האוטובוס החמישי והאחרון במסע). כשהאוטובוס הגיע הוא היה מפוצץ במידה חריגה אפילו לאוטובוס בקו חרדי שיוצא מירושלים בחנוכה. חיכיתי בתחנה מספיק זמן כדי לבסס את האמירה הזו. אין סיכוי להכניס לאוטובוס עוד מוצץ של תינוק של בית-רבן. המקומיים מיד נעמדו מול האוטובוס כדי לחסום את מסעו עד שאגד תוציא אוטובוס נוסף. בזמן שהללו מחכים לנס של חנוכה ולחסדי שמיים, או לפחות לחסדי מנהל סניף מרכזית ירושלים, אני נטלתי את גורלי בכפי ועליתי על 68 נוסף לתחנה המרכזית (אוטובוס חמישי).
מירושלים לקחתי את קו 470 לב"ש, שבתזמון נוראי יצא בדיוק כשהתרחש פיגוע הדריסה בכניסה לעיר. האוטובוס השישי היה קו 386 לערד, ומשם קו 1 הבייתה.
מסקנות ביניים:
1. ערך צבור ארצי לנסיעות בין-עירוניות ארוכות זה שיפור מופלא, לא רק בכיס אלא גם בנוחות הנסיעה.
2. להגיע לירושלים בחנוכה זה לא תענוג גדול.
3. קר בירושלים.
4. קר גם בערד.
5. לפחות בשעות השיא, היה יכול להיות נחמד אם היו מפעילים איזשהו "68א" שעוקף את רמת-אשכול והגבעה הצרפתית.
6. שמתי קצת מים בבקבוק בערד. כשהגעתי לת"אהוא היה מקווצ'ץ' למדי. אחרי שלוק בכפ"ס, הבקבוק עשה טססס בפתיחה על הר-הצופים. הבדלי לחץ אוויר בגלל רום טופוגרפי זה מגניב.
7. כפועל יוצא מ-6: אני חנון. העובדה שהרציתי בכנס מדעי רק מחזקת את המסקנה הזו.
נסעתי ב-8 אוטובוסים בפחות מ-24 שעות
לא שאני מצפה לפרסים או תשבוחות, אבל סתם חשבתי לשתף.
הבסיס - ערד, המטרה - כנס בהר-הצופים ביום שני בבוקר.
אתמול תפסתי טרמפ עם אחי לת"א ומשם המשכתי בקו 149 לאחותי בכפ"ס.
היום בבוקר קו 930 לירושלים, ומשם 68 להר-הצופים.
כשסיימתי את ענייניי הכנס נסעתי בקו 68 לצומת בר-אילן כדי לתפוס משם את 554 לערד (מה שהיה אמור להיות האוטובוס החמישי והאחרון במסע). כשהאוטובוס הגיע הוא היה מפוצץ במידה חריגה אפילו לאוטובוס בקו חרדי שיוצא מירושלים בחנוכה. חיכיתי בתחנה מספיק זמן כדי לבסס את האמירה הזו. אין סיכוי להכניס לאוטובוס עוד מוצץ של תינוק של בית-רבן. המקומיים מיד נעמדו מול האוטובוס כדי לחסום את מסעו עד שאגד תוציא אוטובוס נוסף. בזמן שהללו מחכים לנס של חנוכה ולחסדי שמיים, או לפחות לחסדי מנהל סניף מרכזית ירושלים, אני נטלתי את גורלי בכפי ועליתי על 68 נוסף לתחנה המרכזית (אוטובוס חמישי).
מירושלים לקחתי את קו 470 לב"ש, שבתזמון נוראי יצא בדיוק כשהתרחש פיגוע הדריסה בכניסה לעיר. האוטובוס השישי היה קו 386 לערד, ומשם קו 1 הבייתה.
מסקנות ביניים:
1. ערך צבור ארצי לנסיעות בין-עירוניות ארוכות זה שיפור מופלא, לא רק בכיס אלא גם בנוחות הנסיעה.
2. להגיע לירושלים בחנוכה זה לא תענוג גדול.
3. קר בירושלים.
4. קר גם בערד.
5. לפחות בשעות השיא, היה יכול להיות נחמד אם היו מפעילים איזשהו "68א" שעוקף את רמת-אשכול והגבעה הצרפתית.
6. שמתי קצת מים בבקבוק בערד. כשהגעתי לת"אהוא היה מקווצ'ץ' למדי. אחרי שלוק בכפ"ס, הבקבוק עשה טססס בפתיחה על הר-הצופים. הבדלי לחץ אוויר בגלל רום טופוגרפי זה מגניב.
7. כפועל יוצא מ-6: אני חנון. העובדה שהרציתי בכנס מדעי רק מחזקת את המסקנה הזו.
