וזו עוד אחת מהסיבות שאני לא אוהב רכבת.
בונקובר (קנדה) אסור לדבר בסלולר ברכבת
יש להם רכבת עירונית שנקראת "רכבת אוויר", בגלל שהיא מוגבהת על עמודים (בפרוורים) ותחתית במרכז.
שקט שם כי יש שלטים האוסרים דיבור בטלפון נייד בזמן נסיעה ברכבת.
פה קורה ההיפך - אנשים מרגישים צורך לדבר כשמתחילה הנסיעה.
אז או שאני נאלץ לשמוע על ציונים של מישהו באוניברסיטה, או שאני נאלץ לשמוע תכנון של מסיבת יומולדת, או חברים קובעים לערב מה יעשו, והכל לפרטי פרטים, בלי הגבלת זמן, בעוצמה, וזה הופך את הנסיעה לסבל.
אני לא אוהב להרכיב אוזניות. אני מוציא את הקינדל שלי ומנסה לקרוא ספר אבל שיחות הטלפון מקשות עלי את המשימה.
בנוסף אני חייב לציין ששיחה בתוך קרון גורמת לקרינת הטלפון להיות מוחזרת מדפנות הקרון ולהיות הרבה יותר מסוכנת מסביבות אחרות.
וזו עוד אחת מהסיבות שאני לא אוהב רכבת.
באוטובוס גם אם אנשים מדברים, זה נבלע ברעש המנוע המונוטוני (בנסיעה בין עירונית בכביש מהיר בעיקר).
רכבת היא כלי תחבורה משעמם, ישראלים זה עם שקשה לו לשבת בשקט ולבהות במה שלא יהיה. יחד עם זאת, הרכבת היא כלי תחבורה שקט, כך שכל צליל שאדם כזה או אחר מפיק - נשמע היטב בכל אם לא ברוב הקרון. התוצאה היא תמיד רעש, אפילו הבחור שיושב 4 מושבים ממך ושומע מוזיקה באוזניות, אפילו הוא יכול להפריע לך כי יש סיכוי נחמד שאם הוא שומע בווליום גבוה, אתה גם תשמע את מה שהוא שומע.
אני שעליתי בתקופת הטירונות בתחנת באר שבע מרכז (תחנה ראשונה ממנה רק יוצאת הרכבת), זיהיתי תופעה מעניינת. בהתחלה, הרכבת שקטה למדיי, גם אם קבוצת חיילים נוסעת ביום ראשון לבסיס ועושה קצת רעש או רצת יותר. אבל מהר מאד, קצת לפני שיוצאים מהעיר, אתה מתחיל לשמוע את ההוא מדבר, את השלישי מנגן מוסיקה, עם אוזניות אבל עדיין אתה שומע את המוסיקה. השלישי שם סרט בלפטופ על ווליום נמוך, אבל גם זה מוסיף... ועוד אנשים מקבלים טלפונים אבל בעיקר מוציאים שיחות והקרון מתחיל לרעוש לו... כשיוצאים מהעיר אתה כבר שומע שיחות בין אנשים שיושבים באותו מרובע, יחד עם שיחות סלולאריות, תקתוקי מקלדת ומוסיקה שונה מכל מיני כיוונים למרות שהיא בווליום נמוך.
למה כל זה גורם? זה בעיקר משפיע על האנשים שמדברים, אם בטלפון או פנים מול פנים - כולם פשוט מגבירים את הקול שלהם. נוצר מצב שבמשך 15 דקות, משיחות בטונים נמוכים, אנשים מגבירים ומגבירים את הטונים כדי להתגבר על כל מה שמסביבם והרעש כבר חוגג בקרון.
באוטובוס לשמחתי זה מאד מאד נדיר שיש מישהו שמדבר בקול רם ומנגד זה מאד לא נדיר שהנהג ישתיק אותו תוך כמה דקות או שאחד הנוסעים ישתיק אותו גם (לרוב בצורה מנומסת שמתקבלת בהבנה).
לא נראה לי שיש ממש מה לעשות, זה הטבע שלנו... להיות מעודכנים בכל דבר שזז ולהרגיש שייך כל הזמן. כשאין לבן אדם מה לעשות והוא מרגיש שהוא יושב לו בחדר המתנה שרק הנוף מתחלף כל הזמן, זה משעמם אותו וישר מתעורר בו הצורך לעשות משהו עם עצמו.
אני יודע שהפתרון אינו לעבור לאוטובוס, אבל בשבילי זה עדיין כלי התחבורה הכי טוב שיש. במיוחד שיש לי קו ישיר כמעט לכל מקום שאני צריך 10 דקות הליכה מהבית, ובמיוחד כשהרכבת פחות אטרקטיבית מכל בחינה שהיא עבורי (מלבד רכבות הלילה שתחלנה לפעול כעת)
