על גורם אחד אני מסכים איתו לחלוטין
בהחלט.
אני חושב שהוא לקח את המאבק בסיטיפס למקומות אליהם הוא לא היה צריך להגיע, תוך שימוש בדמגוגיה זולה.
עוד טרום בחירתו של ניר ברקת כראש עיר - נוכח "איומיו" והבטחותיו לפרק את גשר המיתרים ולבטל את פרוייקט הרכבת הקלה, נכתב חזור וכתוב בפורום זה שעם כל הכבוד לתפקידו של ראש העיר - נושא התחבורה נמצא מחוץ לתחום שיפוטו. זו טריטוריה בלעדית של משרד התחבורה. לכן, תקיפתו של ניר ברקת השכם והערב היא לכל הפחות בלתי יעילה. דוגמה טובה לכך היא רצונותיו הגדולים של ראש עירית ת"א להפעיל תח"צ בשבת. גם במקרה זה אין לו שום יד ורגל בנושא קבלת החלטות בתחום זה.
בנוסף, בניגוד למה שמצטייר - עידו נווה לא מייצג את כלל האוכלוסיה. למשל אותי. אני לא רוצה בשום אופו שיחזירו לי את האוטובוסים במקום הרכבת. אני בעד קידום הרכבת ופיתוחה.
אני סבור שאת מאבקו - צריך מר נווה לתעל לטובת שיפור השרות של סיטיפס (שבהחלט וללא כל עוררין טעון עדיין שיפור רב) במקום להילחם בעצם קיומה של הרכבת.
על גורם אחד אני מסכים איתו לחלוטין
תחבורה ציבורית טובה בנויה על אלטרנטיבות.
העובדה שבמכרז (שיצא ב-2001 כמדומני) המדינה התחייבה כי לא יפעלו קווי אוטובוס מקבילים אפילו בקטע קטן של המסילה, משחק לידיים של סיטי פס. המדינה בעצם ויתרה על הגמישות שלה לקבוע מתי זה נכון להכריח אנשים לעבור לרכבת הקלה ומתי זה לא נכון.
מערכת היררכית זה טוב ונכון, אבל אני לא חושב שיש מקום בעולם שבו זה פועל בצורת "שחור ולבן" כמו התכונית הירושלמית.
מערכת עם אלטרנטיבות מספקת יציבות ובתורה משדרת אמינות.
כך לדוגמה. קו רכבת תל אביב-חיפה כל כך טוב, שהוא ביטל את הצורך בקו אוטובוס ישיר בלי תחנות בין תל אביב לחיפה, אך לא ביטל את הצורך בקווי אוטבוס מדרג נמוך יותר (911,921). כשיש בעיה ברכבת, לפחות חלק מהנוסעים מצליחים לעלות על אוטובוסים אלה (ועם קצת ידיעה מוקדמת גם מספיקים לתגבר אותם מאד, וגם יש הסעות של הרכבת)
