סיפורים וחוויות מאילת (והלאה),חלק 4...,

[אלון 58]

סיפורים וחוויות מאילת (והלאה),חלק 4...,
שמדובר בעיקר על עזיבת אילת ונסיעה הביתה בדרך לא כל-כך מקובלת בלשון המעטה,מאחר ואני אוהב לעשות דברים שונים מהמקובל,וזה יצר ויכוחים אפילו עם אמי היקרה,שתבדל"א,וכדי להבהיר במה מדובר,אסביר כאן: רעיתי החליטה לשוב הביתה במשך השבת (28/11/2009),כדי שסיון לא תפסיד יום לימודים נוסף,לאחר שכבר שהתה עמנו כמעט שבוע באילת,אבל כל ערב היתה בקשר עם חברות וחברים מהכיתה ולקחה שעורי-בית. בשבת הכנתי עבורן את ה-

,נתתי להן לחזור עם המכונית מאילת לערד,ואני יום לפני-כן החלטתי שאני נשאר באילת,להשלים את המגיע לנו מהחופשה הזו שיש לנו זכות כזו כל סוף נובמבר פעם בשנתיים מיום ראשון עד יום ראשון.ביום שישי הזמנתי לי כרטיס נסיעה באגד צפונה,פרטים על כך בהמשך. אמי שמעה על-כך והתרעמה על-כך שאני נשאר באילת ושולח אשה וילדה בנהיגה ע"פ 220 ק"מ,ושהיא טוענת ש"כביש הערבה מפחיד ומסוכן",השבתי לה שכביש 31 בין ערד לצומת-שוקת מסוכן כיום בהרבה,אבל היא לא קיבלה הסבר זה,וישבה דואגת עד שרעיתי התקשרה אליה ואלי שהן הגיעו הביתה בשלום. אין מה לעשות כרגע,אמי היא אם/סבתא דאגנית. ונעבור לצד התח"צי.

 

[אלון 58]

סיפורים וחוויות מאילת (והלאה),חלק 4...,
שמדובר בעיקר על עזיבת אילת ונסיעה הביתה בדרך לא כל-כך מקובלת בלשון המעטה,מאחר ואני אוהב לעשות דברים שונים מהמקובל,וזה יצר ויכוחים אפילו עם אמי היקרה,שתבדל"א,וכדי להבהיר במה מדובר,אסביר כאן: רעיתי החליטה לשוב הביתה במשך השבת (28/11/2009),כדי שסיון לא תפסיד יום לימודים נוסף,לאחר שכבר שהתה עמנו כמעט שבוע באילת,אבל כל ערב היתה בקשר עם חברות וחברים מהכיתה ולקחה שעורי-בית. בשבת הכנתי עבורן את ה-

,נתתי להן לחזור עם המכונית מאילת לערד,ואני יום לפני-כן החלטתי שאני נשאר באילת,להשלים את המגיע לנו מהחופשה הזו שיש לנו זכות כזו כל סוף נובמבר פעם בשנתיים מיום ראשון עד יום ראשון.ביום שישי הזמנתי לי כרטיס נסיעה באגד צפונה,פרטים על כך בהמשך. אמי שמעה על-כך והתרעמה על-כך שאני נשאר באילת ושולח אשה וילדה בנהיגה ע"פ 220 ק"מ,ושהיא טוענת ש"כביש הערבה מפחיד ומסוכן",השבתי לה שכביש 31 בין ערד לצומת-שוקת מסוכן כיום בהרבה,אבל היא לא קיבלה הסבר זה,וישבה דואגת עד שרעיתי התקשרה אליה ואלי שהן הגיעו הביתה בשלום. אין מה לעשות כרגע,אמי היא אם/סבתא דאגנית. ונעבור לצד התח"צי.

בחרתי לי מסלול "משוגע" מאילת לערד...,
בדקתי לוחות-זמנים עוד בבית,ולקראת סוף השהיה באילת החלטתי שאשוב הביתה ביום ראשון,ה-29/11/2009,באמצעות קו 444,שיעדו הסופי הוא ירושלים,שיוצא ב-14:15,אבל הכרטיס הוזמן עד עין-בוקק (מלונות ים-המלח),ומשם תכננתי להמשיך הביתה עם קו 384 האחרון שיוצא ב-18:00 מקיבוץ עין-גדי,לבאר-שבע דרך ערד. לא רציתי את הדרך המקובלת עם 394 או 397 דרך באר-שבע,שמשם תדירות הנסיעות לערד גבוהה כיום,בעידן מטרופולין ואגד יחדיו.

 

[אלון 58]

סיפורים וחוויות מאילת (והלאה),חלק 4...,
שמדובר בעיקר על עזיבת אילת ונסיעה הביתה בדרך לא כל-כך מקובלת בלשון המעטה,מאחר ואני אוהב לעשות דברים שונים מהמקובל,וזה יצר ויכוחים אפילו עם אמי היקרה,שתבדל"א,וכדי להבהיר במה מדובר,אסביר כאן: רעיתי החליטה לשוב הביתה במשך השבת (28/11/2009),כדי שסיון לא תפסיד יום לימודים נוסף,לאחר שכבר שהתה עמנו כמעט שבוע באילת,אבל כל ערב היתה בקשר עם חברות וחברים מהכיתה ולקחה שעורי-בית. בשבת הכנתי עבורן את ה-

,נתתי להן לחזור עם המכונית מאילת לערד,ואני יום לפני-כן החלטתי שאני נשאר באילת,להשלים את המגיע לנו מהחופשה הזו שיש לנו זכות כזו כל סוף נובמבר פעם בשנתיים מיום ראשון עד יום ראשון.ביום שישי הזמנתי לי כרטיס נסיעה באגד צפונה,פרטים על כך בהמשך. אמי שמעה על-כך והתרעמה על-כך שאני נשאר באילת ושולח אשה וילדה בנהיגה ע"פ 220 ק"מ,ושהיא טוענת ש"כביש הערבה מפחיד ומסוכן",השבתי לה שכביש 31 בין ערד לצומת-שוקת מסוכן כיום בהרבה,אבל היא לא קיבלה הסבר זה,וישבה דואגת עד שרעיתי התקשרה אליה ואלי שהן הגיעו הביתה בשלום. אין מה לעשות כרגע,אמי היא אם/סבתא דאגנית. ונעבור לצד התח"צי.

יצאתי מהמלון מעט אחרי 09:00...,
הלכתי לראות כמה דברים בקניון מול-הים,ומשם ירדתי עם קו 15 לחוף קטן שנמצא מעט אחרי המצפה התת-ימי,שהיתי שם עד הצהרים,ועליתי חזרה על קו 15א,והפעם עד התחנה המרכזית של אילת,ולהמתין לנסיעה צפונה הביתה. כשהגיע האוטובוס בקו 444 לירושלים עד רציף 6,הסתבר שלחלק מהנוסעים רשום בכרטיס,אוטובוס מס' 2,ולא ניתן להם לעלות,וזה יצר בלבול מסוים,האוטובוס שנכנס לרציף היה מס' 1,וזה מה שהיה רשום בכרטיס שלי.לאחר כמה דקות הגע אוטובוס נוסף בקו 444,אבל אין לו רציף נוסף,אז הוא נעצר על רציף 7,שמשמש את קו 15 כל שעה עגולה,ואסף שם את נוסעיו. בשעה 14:15 יצא האוטובוס שלנו מהרציף,היה שם מצב של כמעט תאונה עם 88-383-01,אבל כמה צפירות ואזהרות נעצר הנהג שלנו והתאונה נמנעה. הנסיעה היתה שְׁלֵוָה עד צומת-קטורה שמצפון ליוטבתה,שם נראתה ניידת של משטרת התנועה חוסמת את הנתיב צפונה ומפנה את התנועה אל כביש 40 לכיוון מצפה-רמון,לא ידעתי את הסיבה,ראיתי שהנהג שוחח עם השוטר.התקשרתי ב-

לחבר שלי שהוא שוטר במשטרת ערד,הוא בדיוק היה במשמרת,ובקשתי ממנו אם ניתן לברר מה קרה בכביש הערבה.לאחר כמה דקות הוא שב אלי ב-SMS שארעה שם תאונת-דרכים קשה,לכן נחסם הקטע הזה.האוטובוסים ושאר התנועה חזרו לכביש הערבה דרך כביש 10,בחיבור שליד הק"מ ה-101 (מצומת-ציחור לצומת-מנוחה).

 

[אלון 58]

סיפורים וחוויות מאילת (והלאה),חלק 4...,
שמדובר בעיקר על עזיבת אילת ונסיעה הביתה בדרך לא כל-כך מקובלת בלשון המעטה,מאחר ואני אוהב לעשות דברים שונים מהמקובל,וזה יצר ויכוחים אפילו עם אמי היקרה,שתבדל"א,וכדי להבהיר במה מדובר,אסביר כאן: רעיתי החליטה לשוב הביתה במשך השבת (28/11/2009),כדי שסיון לא תפסיד יום לימודים נוסף,לאחר שכבר שהתה עמנו כמעט שבוע באילת,אבל כל ערב היתה בקשר עם חברות וחברים מהכיתה ולקחה שעורי-בית. בשבת הכנתי עבורן את ה-

,נתתי להן לחזור עם המכונית מאילת לערד,ואני יום לפני-כן החלטתי שאני נשאר באילת,להשלים את המגיע לנו מהחופשה הזו שיש לנו זכות כזו כל סוף נובמבר פעם בשנתיים מיום ראשון עד יום ראשון.ביום שישי הזמנתי לי כרטיס נסיעה באגד צפונה,פרטים על כך בהמשך. אמי שמעה על-כך והתרעמה על-כך שאני נשאר באילת ושולח אשה וילדה בנהיגה ע"פ 220 ק"מ,ושהיא טוענת ש"כביש הערבה מפחיד ומסוכן",השבתי לה שכביש 31 בין ערד לצומת-שוקת מסוכן כיום בהרבה,אבל היא לא קיבלה הסבר זה,וישבה דואגת עד שרעיתי התקשרה אליה ואלי שהן הגיעו הביתה בשלום. אין מה לעשות כרגע,אמי היא אם/סבתא דאגנית. ונעבור לצד התח"צי.

הנהגים עשו הפסקה בחניון/תחנת-הדלק של עין-חצבה
ההמשך עבר יפה,עם העיכוב והסיבוב הגעתי לעין-בוקק ב-17:30,נגשתי לאכול ולשתות בקניונית "פטרה" הסמוכה,ואחרי 18:00 חזרתי לתחנת האוטובוס שמול מלון-הוד,והמתנתי לקו 384,שידוע לי שיוצא ב-18:00 מעין-גדי,בדרכו לבאר-שבע דרך ערד,שלהערכתי הוא היה אמור להגיע מעט אחרי 18:30 לאזור המלונות,וב-18:45 הוא צריך לצאת לכיוון ערד.

 

[אלון 58]

סיפורים וחוויות מאילת (והלאה),חלק 4...,
שמדובר בעיקר על עזיבת אילת ונסיעה הביתה בדרך לא כל-כך מקובלת בלשון המעטה,מאחר ואני אוהב לעשות דברים שונים מהמקובל,וזה יצר ויכוחים אפילו עם אמי היקרה,שתבדל"א,וכדי להבהיר במה מדובר,אסביר כאן: רעיתי החליטה לשוב הביתה במשך השבת (28/11/2009),כדי שסיון לא תפסיד יום לימודים נוסף,לאחר שכבר שהתה עמנו כמעט שבוע באילת,אבל כל ערב היתה בקשר עם חברות וחברים מהכיתה ולקחה שעורי-בית. בשבת הכנתי עבורן את ה-

,נתתי להן לחזור עם המכונית מאילת לערד,ואני יום לפני-כן החלטתי שאני נשאר באילת,להשלים את המגיע לנו מהחופשה הזו שיש לנו זכות כזו כל סוף נובמבר פעם בשנתיים מיום ראשון עד יום ראשון.ביום שישי הזמנתי לי כרטיס נסיעה באגד צפונה,פרטים על כך בהמשך. אמי שמעה על-כך והתרעמה על-כך שאני נשאר באילת ושולח אשה וילדה בנהיגה ע"פ 220 ק"מ,ושהיא טוענת ש"כביש הערבה מפחיד ומסוכן",השבתי לה שכביש 31 בין ערד לצומת-שוקת מסוכן כיום בהרבה,אבל היא לא קיבלה הסבר זה,וישבה דואגת עד שרעיתי התקשרה אליה ואלי שהן הגיעו הביתה בשלום. אין מה לעשות כרגע,אמי היא אם/סבתא דאגנית. ונעבור לצד התח"צי.

אבל היתה לי הפתעה...,
מעט אחרי 18:30 עצר בתחנה האוטובוס שבתמונה

, הבנתי שמדובר בנמ"ק של עובדי המלונות,הנהג היה מוכר לי והוא גם "קלט" אותי,וסימן לי לגשת אליו,ושאל אותי למעשיי כאן,השבתי שהגעתי זמן קצר לפני-כן מאילת,ואני ממתין לנסיעה האחרונה של קו 384 שאמורה להגיע כל רגע.הוא מצידו הציע לי טרמפּ עמו,הודיתי לו ואמרתי שאין לי בעיה להמתין ל-384 ואיני רוצה לתפוס מקום של עובד או עובדת שצריכים להגיע מהעבודה הביתה,הוא הוסיף שלא תהיה בעיה כי יש מיניבוסים לגיבוי ואף-אחד לא נוסע בעמידה,אז בלב לא קל נענתי להזמנתו. מאזור המלונות יצא האוטובוס הזה מלא עד אפס מקום,הגעתי עמו הביתה ב-19:30. הנהג הזה לפעמים גם מסיע אותנו לעבודה ממנה,הנה,פגשתיו הבוקר שוב,לפני כשעתיים הוא הביא אותי ממשמרת-לילה. תמה ונשלמה שהות מהנה באילת. 5 ורבע שעות לקחה לי הנסיעה מאילת לערד בדרך זו,כולל ההמתנות,אבל אני לא מצטער על כלום,נהנתי מכל רגע ולא מהרתי לשום-מקום.