זאת רכבת 46 והיא נאלצת להאיטדוח יוממות - גבירותי ורבותי: סימנס!
אז טוב, נסעתי בקרונות החדשים של סימנס. באופן מפתיע משהו רכבת 144 של יום א' - קופסת הסרדינים שעד היום היתה תמיד גרוטאה חורקת, הגיעה לתחנת נתב"ג באיחור הקבוע שלה, ושם התגלתה כדבר האמיתי. נאמר כבר הכל על הקרונות החדשים, על התצוגה האלקטרונית, על השקט, על איכות הגימור, על הצבע. אבל אם עוזבים לרגע את האסתטיקה ומתמקדים במה שבתוך הקנקן, אז כלום לא השתנה. הרכבת יצאה מנתב"ג באיחור (הרגיל לימי א') של 5 דקות והיתה מלאה כולל בעמידה. האזור שמסביב לדלתות הכניסה קטן יחסית ומהר מאוד מתמלא בתיקי חיילים ובמזוודות תיירים והכניסה והיציאה הופכות למסלול מכשולים שמבטל את היתרון של הדלתות הרחבות. אבל אין לי שום סיבה להתלונן - איחור קטן וקצת צפיפות הם שום דבר לעומת מה שהתרחש בכיוון ההפוך. כבר כשהגעתי לתחנת נתב"ג שמתי לב שהלוח האלקטרוני של הרציף השני מודיע שהרכבת לבאר-שבע (1037) תאחר ב-25 דקות (08:08 במקום 07:43) ורכבת 139 למודיעין תאחר ב-11 דקות (08:18 במקום 08:07). לאורך כל הנסיעה מנתב"ג לתחנת ת"א ההגנה לא חלפה על פנינו ולו רכבת אחת. מעולם לא קרה לי דבר כזה. בתחנת ת"א ההגנה עמדה רכבת 1037 הנעדרת כשדלתותיה מנסות פעם אחר פעם להסגר על הקהל הצובא עליהן ולא מסוגל לבוא בהן מחמת הצפיפות והדחיסות שבפנים. אולי זה הזמן ליבא לכאן מיפן את הסדרנים עם הכפפות הלבנות שדוחסים את היוממים לקרונות בשעות העומס. כשיצאנו מהתחנה (8:15) הרכבת לבאר שבע עדיין לא הראתה סימנים של יציאה לדרך (מה שאומר לפחות 45 דקות איחור). בין תחנת ת"א ההגנה לת"א השלום המתינה בסבלנות רכבת 237 לאשקלון ובתחנת ת"א השלום עמדה לה רכבת 139 למודיעין שכבר לא תגיע לנתב"ג ב-08:18 כמובטח. כשיצאנו משם היא התחילה לנוע גם כן, מה שרימז שאולי רכבת 1037 יצאה לדרכה והבטיח איחור של לפחות חצי שעה. בתחנת ת"א מרכז ירדתי באיחור שנשאר על 5 דקות. בתחנה עמדה רכבת 239 לאשקלון כשהיא יוצאת באיחור של כ-25 דקות. מה קרה לרכבת 1231 מנתניה לרחובות, שלא נצפתה באותו בוקר עגום, לא אדע. רכבת 246 לבנימינה איחרה ב-12 דקות ואיפשרה לי לצפות ברכבת 103 הכפולה לבאר שבע נכנסת לת"א מרכז באיחור של כמעט חצי שעה. בדרך צפונה יכולתי גם לראות את רכבת 1405 המיוחדת מקרית מוצקין לרחובות ממתינה גם היא בפקק האיילון. היא, כרגיל היתה מורכבת מקרונות עתיקים - בשורת הסימנס לא הגיעה אליה עדיין. להרצליה הגעתי באיחור של 13 דקות. כאמור, למי שנסע בכיוון ההפוך היה יותר גרוע. היום לקחתי מצלמה, בתקווה שקרונות הסימנס יופיעו שוב, אחרי הכל רכבת 144 היא הרכבת שבה נוסע המנכ"ל מביתו לעבודתו (לא שאני רומז על שיקולים פסולים חס וחלילה), אך התאכזבתי. מודו ספרדית רגילה הגעה, גם כן באיחור הרגיל של 3 דקות, אבל המתנה במחלף גנות העלתה את האיחור בת"א מרכז ל-8 דקות. למרבית ההפתעה גורם העיכוב לא היה רכבת 502 מירושלים, שכן זו הגיעה כ-5 דקות לאחר מכן, כאשר רכבת 144 עומדת וממתינה לנוסעים מירושלים ומבית שמש המעוניינים להמשיך לחיפה ולנהריה ורק לאחר שכל הנ"ל עלו היא יצאה לדרכה באיחור של כמעט רבע שעה. בהתאם לכך רכבת 246 הגיעה באיחור של קרוב לרבע שעה גם כן, עליו שמרה עד להרצליה. כמו כל הפעמים בשבועות האחרונים, להסעה לא היה שום סימן והלכתי ברגל. ניצלתי את המצלמה שלקחתי כדי לצלם ציוד נייד גדול, צהוב ובלתי מזוהה שעמד באחת השלוחות של תחנת הרצליה ואין לי מושג למה הוא משמש או איך קוראים לו. אני אעלה את התמונה יותר מאוחר בתקווה לזיהוי.
כנראה שהסימנור ביציאה מהתחנה עדיין אדום. רכבת 246 (בה הגעתי) יצאה רק לפני מספר דקות מהתחנה.