יניב ריז
New member
התשובה לשאלה היפה, הרבה יותר מרשימה.
ראשית לתשובתך, אתה מתבלבל בין העובדה שצופה משפיע על מערכת קוונטית, לבין זה שצופה גם יכול לכוון את צורת ההשפעה.
אתה יכול לגרום לקריסת פונקציית גל של אלקטרון בניסוי שני החריצים, ועצם תצפיתך "תכריח" את האלקטרון לעבור רק בחריץ אחד מבין 2 בהכרח, אך עדין סיכויי המעבר בין שני החריצים יהיה חצי-חצי.
לא תוכל במחשבה לגרום לכך ש-70% מהאלקטרונים יעברו בחריץ ימיני לדוגמא, ורק 30% בשמאלי.
לא יודע למה לקחת את זה כמובן מאליו שיש לנו גם כוח להשפיע לכיוון מסוים.
אנחנו יכולים לשנות התנהגות מעצם התצפית, אך לא לדעת כיצד ההתנהגות החדשה שתתקבל תהיה ספציפית עבור חלקיק מסוים.
אבל כעת לתשובה אמיתית לשאלתך,
ידוע שלמודלים הנומריים שחוזים את מזג האוויר, אין את מלוא מכלול הידיעה על מיקומו ומהירותו של כל חלקיק וחלקיק, ולכן בהעדר ידע מלא, אנו חשופים לחתחות ביכולת החיזוי, במה שמכונה "אפקט הפרפר", שבה חוסר ידיעה של חלקיק בודד אחד מתוך כלל המערכת, תוביל לשגיאה בדיוק הפלט, והשגיאה תגדל ככל שיעבור יותר זמן, עד שהתחזית תהיה כאוטית ואקראית לעומת מה שנמדד בפועל.
אך בוא נניח שפתרנו בעיה טכנולוגית זאת, ויש לנו יכולת למדוד כל חלקיק שמגיב עם המערכת של מזג האוויר, האם כעת נוכל לחזות בדיוק של 100% לאין סוף זמן קדימה?
כאן התשובה היא חד משמעית לא.
בגלל שעצם המדידה של חלקיק, לפי הפיזיקה הקוונטית, משפיעה על מיקומו ומהירותו, בצורה שאנו רק יכולים להעריך אותה הסתברותית, לעולם הרי שלא נדע במדויק, מעל עקרון אי הוודאות, את מיקומם ומהירותם של כל החלקיקים.
קרי, גם אם נמדוד את כל החלקיקים, הרי שלא נוכל לדעת במדויק את שתי התכונות הכי קריטיות לחיזוי מיקום + מהירות.
ככל שנדייק במיקום, נשגה במהירות, ככל שנדייק במהירות, נאבד דיוק במיקום.
כלומר בבסיס החיזוי לעולם תהיה אי ודאות מסוימת, שתמיד תתפתח כאוטית לשגיאה בתחזית.
פיזיקת הקוונטים קובעת שזאת לא בעיה בטכנולוגיה או ביכולת המיחשוב שלנו, אלא זהו פשוט חוק טבע.
ראשית לתשובתך, אתה מתבלבל בין העובדה שצופה משפיע על מערכת קוונטית, לבין זה שצופה גם יכול לכוון את צורת ההשפעה.
אתה יכול לגרום לקריסת פונקציית גל של אלקטרון בניסוי שני החריצים, ועצם תצפיתך "תכריח" את האלקטרון לעבור רק בחריץ אחד מבין 2 בהכרח, אך עדין סיכויי המעבר בין שני החריצים יהיה חצי-חצי.
לא תוכל במחשבה לגרום לכך ש-70% מהאלקטרונים יעברו בחריץ ימיני לדוגמא, ורק 30% בשמאלי.
לא יודע למה לקחת את זה כמובן מאליו שיש לנו גם כוח להשפיע לכיוון מסוים.
אנחנו יכולים לשנות התנהגות מעצם התצפית, אך לא לדעת כיצד ההתנהגות החדשה שתתקבל תהיה ספציפית עבור חלקיק מסוים.
אבל כעת לתשובה אמיתית לשאלתך,
ידוע שלמודלים הנומריים שחוזים את מזג האוויר, אין את מלוא מכלול הידיעה על מיקומו ומהירותו של כל חלקיק וחלקיק, ולכן בהעדר ידע מלא, אנו חשופים לחתחות ביכולת החיזוי, במה שמכונה "אפקט הפרפר", שבה חוסר ידיעה של חלקיק בודד אחד מתוך כלל המערכת, תוביל לשגיאה בדיוק הפלט, והשגיאה תגדל ככל שיעבור יותר זמן, עד שהתחזית תהיה כאוטית ואקראית לעומת מה שנמדד בפועל.
אך בוא נניח שפתרנו בעיה טכנולוגית זאת, ויש לנו יכולת למדוד כל חלקיק שמגיב עם המערכת של מזג האוויר, האם כעת נוכל לחזות בדיוק של 100% לאין סוף זמן קדימה?
כאן התשובה היא חד משמעית לא.
בגלל שעצם המדידה של חלקיק, לפי הפיזיקה הקוונטית, משפיעה על מיקומו ומהירותו, בצורה שאנו רק יכולים להעריך אותה הסתברותית, לעולם הרי שלא נדע במדויק, מעל עקרון אי הוודאות, את מיקומם ומהירותם של כל החלקיקים.
קרי, גם אם נמדוד את כל החלקיקים, הרי שלא נוכל לדעת במדויק את שתי התכונות הכי קריטיות לחיזוי מיקום + מהירות.
ככל שנדייק במיקום, נשגה במהירות, ככל שנדייק במהירות, נאבד דיוק במיקום.
כלומר בבסיס החיזוי לעולם תהיה אי ודאות מסוימת, שתמיד תתפתח כאוטית לשגיאה בתחזית.
פיזיקת הקוונטים קובעת שזאת לא בעיה בטכנולוגיה או ביכולת המיחשוב שלנו, אלא זהו פשוט חוק טבע.