seelinewoman
New member
בוקר טוב ליום רביעי
על הקשר שבין התקושרת הוולגרית, ובזאת אני מסכיהמ עם מאליו יובן שאנשים יכולים ורוצים אחרת,
לבין הרצח בבאר שבע ובכלל על הקשר בין סיבה לתוצאה, פוסט מעמוד הפייסבוק של עוז אלמוג,
שהוא חוקר התרבות הישראלית כבר שנים ומנסח בצורה מדויקת לטעמי תופעות רבות:
"האם זה רק צירוף מקרים סמלי, או שיש בכל זאת זיקה עקיפה (ברמת הנורמות והאווירה החברתית) בין הרצח הזוועתי-התורן בבאר שבע לבין שידור-הזוועה התורן ב"אח הגדול"? האם העובדה שוולגריות, סוציומטיות וחוסר-סובלנות הפכו לבידור להמונים, אינה קשורה כלל לגל האלימות המוטרפת הפוקד אותנו? האם אין קשר, ולו קלוש, בין מופעי הביזאר בתוכניות הריאליטי לבין מופעי הביזאר ב"חיים האמיתיים"? האם תעמולת החומרנות, הפזרנות והאנוכיות אינה רלוונטית לדיכאון ולייאוש שמתפשטים כמגיפה ממארת?
לפני מספר שנים פרסמתי מאמר ביקורת נוקב שכותרתו "החיוך של ארז טל". המאמר הזה היכה גלים וקיבלתי מכתבי הזדהות רבים. ימים ספורים לאחר פרסום המאמר התקשרו אלי מפיקי "תיק תקשורת" והזמינו אותי לתוכניתם לדון בתוכן המאמר. זמן קצר לפני שיצאתי מהבית לאולפן צלצלו מהמערכת והודיעו לי שהראיון איתי בוטל. את מי הזמינו לאולפן במקומי? את ארז טל. ומי ראיין את טל בנימה חברית ולעג בבוז לביקורת על "האח הגדול"? עמנואל רוזן... אולי גם זה מקרי?
אחד המאפיינים של העידן הנוכחי הוא אובדן היכולת של רבים לחבר בין סיבה לתוצאה. נעשינו ציניקנים עד אכזריות והציניות הזאת גובה מחיר כבד, כולל חיי אדם.
האסימון הישן, שנעלם מחיינו, ייפול יום אחד לאנשים הטובים והם יגידו בקול חד וברור: "עד כאן, מספיק עם הדבר הזה". ובינתיים, ארז טל וחבריו בתקשורת ממשיכים לחייך, והרוב הדומם ממשיך לשתוק".
על הקשר שבין התקושרת הוולגרית, ובזאת אני מסכיהמ עם מאליו יובן שאנשים יכולים ורוצים אחרת,
לבין הרצח בבאר שבע ובכלל על הקשר בין סיבה לתוצאה, פוסט מעמוד הפייסבוק של עוז אלמוג,
שהוא חוקר התרבות הישראלית כבר שנים ומנסח בצורה מדויקת לטעמי תופעות רבות:
"האם זה רק צירוף מקרים סמלי, או שיש בכל זאת זיקה עקיפה (ברמת הנורמות והאווירה החברתית) בין הרצח הזוועתי-התורן בבאר שבע לבין שידור-הזוועה התורן ב"אח הגדול"? האם העובדה שוולגריות, סוציומטיות וחוסר-סובלנות הפכו לבידור להמונים, אינה קשורה כלל לגל האלימות המוטרפת הפוקד אותנו? האם אין קשר, ולו קלוש, בין מופעי הביזאר בתוכניות הריאליטי לבין מופעי הביזאר ב"חיים האמיתיים"? האם תעמולת החומרנות, הפזרנות והאנוכיות אינה רלוונטית לדיכאון ולייאוש שמתפשטים כמגיפה ממארת?
לפני מספר שנים פרסמתי מאמר ביקורת נוקב שכותרתו "החיוך של ארז טל". המאמר הזה היכה גלים וקיבלתי מכתבי הזדהות רבים. ימים ספורים לאחר פרסום המאמר התקשרו אלי מפיקי "תיק תקשורת" והזמינו אותי לתוכניתם לדון בתוכן המאמר. זמן קצר לפני שיצאתי מהבית לאולפן צלצלו מהמערכת והודיעו לי שהראיון איתי בוטל. את מי הזמינו לאולפן במקומי? את ארז טל. ומי ראיין את טל בנימה חברית ולעג בבוז לביקורת על "האח הגדול"? עמנואל רוזן... אולי גם זה מקרי?
אחד המאפיינים של העידן הנוכחי הוא אובדן היכולת של רבים לחבר בין סיבה לתוצאה. נעשינו ציניקנים עד אכזריות והציניות הזאת גובה מחיר כבד, כולל חיי אדם.
האסימון הישן, שנעלם מחיינו, ייפול יום אחד לאנשים הטובים והם יגידו בקול חד וברור: "עד כאן, מספיק עם הדבר הזה". ובינתיים, ארז טל וחבריו בתקשורת ממשיכים לחייך, והרוב הדומם ממשיך לשתוק".
