דו"ח ה-OECD על ישראל

[seelinewoman]

דו"ח ה-OECD על ישראל

שאלה לי:
אם הדו"ח מבוסס על פערי השכר וההוצאה על רווחה של
הממשלה כפי שמוצג בתקציב, אין בזה עיוות של הנתונים?
הרי הנתונים המדויקים יותר הם אלה שמשקללים גם את החובות שלנו,
כלומר האוברדרפט וההלוואות שלקחנו, כולל חובות האשראי.
האם יש למישהו נתונים על כך?
האם אני צודקת כשאני חוששת שמספר העניים בישראל גדול יותר
משום שבעצם רובנו חיים שלא בגבולות יכולתנו?

 

[ג רפאל]

ציטטתי בעבר את אביח המנוח [כנראה במקום אחר]

אם יש לך דולר אחד ואתה מבזבז דולר וסנט - אתה עני ובצרות
אם יש לך דולר אחד ואתה מבזבז 99 סנט אתה עשיר ונינוח
אז בשביל 2 סנט מה עדיף? להיות עני או עשיר

הפטנט של אוברדראפט, חוב נדחה בכרטיס אשראי, קנייה בתשלומים משכנתא, ליסינג לאוטו = הכל מראה על חיים מעבר לאמצעים. אח"כ מתפלאים שמתמוטטים.
זו עבדות מודרנית
אבי המנוח העדיף לחסוך לקנייה ואז לקנות ולשלם במזומן מאשר לקנות 'בתשלומים'.
[פעם כעסתי-היום אני מבין ומזדהה.]
גם לדחיית הסיפוקים ולחסכון למטרה יש ערך. והוא ביקש תמיד קבלה על 'המזומן'. ממנו למדתי וגם אני דורש קבלה על כל תשלום.פעוט כגדול.

 

[seelinewoman]

אני לא ממהרת להאשים את כולם בחמדנות

כשהשכר נמוך, ויוקר המחיה גדל ללא עדכון השכר, אין ברירה.
כשהמחירים שאנחנו משלמים כאן על מזון ושאר מוצרים ושירותים בסיסיים
יקרים להחריד ללא כל הצדקה בהשוואה למדינות אחרות,
גם אתה עם כל החסכונות והאמצעים שלך תצטרך לקחת הלוואות כדי לשרוד.
לא כולם הגיעו לזה בגלל סמרטפון ופלזמה.

 

[ג רפאל]

הלואה לצריכה יומיומית היום מעיקה על ההוצאה

היומיומית מחר. היום אנחנו משלמים את חובות האתמול וכך יש לנו פחות לצריכה.
זה מעגל שיש לנתקו -קשר גורדי- לחתוך כואב ומרפא.

 

[seelinewoman]

זה לא נכון לראות זאת כך

אחי לא הבין אף פעם למה אנשים קונים אוכל בתשלומים, בסופר.
הייתי צריכה להסביר לו שקונים בתשלומים כי האוכל יקר.
בקבוצת הפייסבוק שאני חברה בה, "ישראל יקרה לנו",
הביאו לא מזמן תמונה של מבחר גבינות משובחות שעלו פחות מ-50 ש'
ונקנו בסופרמרקט בגרמניה.
לא הייתי צריכה את התמונה הזאת כדי לדעת זאת.
הרי גרתי שם ומדמי כיס של או-פר הצלחתי להביא לארץ
ארגזים של בגדים ונעליים שקניתי שם.
זה מחריד לחשוב שכאן המצב נהיה גרוע יותר מבחינת הכסף.
אני חוזרת ואומרת ועד שלא תפנים את זה לא תבין
שכל התפיסות שלך בנוגע לעוני אמיתי או מדומה שגויות:
המחירים בארץ יקרים מדי גם למחיה בסיסית.
השכר בארץ נמוך מדי גם למחיה בסלאמס.

אמא שלי יכלה לפרנס משפחה ממשכורת אחת ועוד לבנות בית.
אני כבר לא יכולה.
אם אתה ומשפחתך יכולים כנראה שהמשאבים שלכם גדולים יחסית לרוב האנשים.
זה לא שאי אפשר לחסוך ולקצץ ולהתאמץ,
אבל אלה שיכולים בטלים בשישים לעומת אלה שלא.

 

[מאליו יובן]

אני לא מבין

מילא אם תגידי לי "אני כרגע בקשיים כלכליים זמניים אבל עוד חודשיים יכנס לי סכום כסף גדול".
אנשים רגילים צריכים לאכול גם בחודש הבא.

אם האוכל יקר החודש הזה ואין להם מספיק כסף, בחודש הבא יהיה להם עוד פחות כי המשכורת תשאר דומה ומעבר להוצאה על אוכל הם יצטרכו לשלם על האוכל של החודש שעבר + ריבית.

הרעיון של תשלומים משמעו לחיות מעבר להישג ידך היום ולשלם מחר בכסף שאין לך.
אין לי מספיק כסף כדי לקנות בתשלומים.

 

[seelinewoman]

אני חושבת שמה שעומד מאחורי זה

זאת הדחייה האין-סופית למועד ערטילאי שאף אחד לא יעמוד בו.
אני מניחה שבבסיס זה גם המחשבה שמצבנו ישתפר,
אבל בגדול - אחריי המבול.
לכן העיקר שהילדים יאכלו כעת ואת התשלום האחרון לא נשלם ממילא כי כבר נמות.

 

[ג רפאל]

הדחייה איננה אין סופית.

האשראי שניתן ל ך מוגבל ומותחם בזמן. ולפעמים כרוך בערבויות בטחונות וכד. ואם אינך עומדת בפרעון יציעו לך מחנק +פריסה של חוב עבר בעלות גבוהה יותר.
ואם לא תצלחי לפרוע תמצאי עצמך ברחוב וחסרת מטלטלין שיעוקלו.
הגוף שנותן את האשראי\התשלומים תמיד ינצח.
אם הגוף הזה מתמוטט - כל הציבור נפגע כולל זה שנתן לו את הכסף שהוצע לך כאשראי.

לקחת חוב - קל. להחזיר קשה.
חובות זה לא משחק.

 

[seelinewoman]

לי יש ברירה כי אין לי ילדים

למי שיש ילדים אין ברירה.
חזרנו לתקופה הדיקנסית, לצערי.

 

[רינתי77]

לא בדיוק.

הפטנט של תשלומים, למשל, מאפשר לאנשים רמת חיים טובה יותר.
הבן אדם צריך לשקול ולהחליט אם הוא מסוגל לעמוד בתשלומים הללו.
ובל נשכח, שכמו תמיד, תשלומים הם נהדרים במיוחד לאנשים שיש להם כסף מלכתחילה. בניגוד לתקופתו של אביך, היום בהרבה מקרים אין הבדל משמעותי בין המחיר במזומן למחיר בתשלומים בשל התחרות בין העסקים השונים. אם אני בוחרת לשלם בתשלומים ולא במזומן את כל הסכום בבת אחת, זה משאיר את רוב הכסף בכיס שלי ואני יכולה להשקיע אותו בדברים אחרים שמניבים בתורם רווח כספי.

 

[ג רפאל]

פטנט התשלומים או השעבוד הנצחי

אדם שהכנסתו כזו וכזו. אם ירכוש בתשלומים בחודש הראשון שלך הקנייה מצבו טוב. בחודש השני כאשר יתחיל לשלם את התשלומים הכנסתו הפנויה תקטן -בגובה התשלום- ויכולתו לצרוך תקטן אף היא. הפטנט עוד תשלומים. וכך הלאה . עד לרגע שיקבר תחת הר התשלומים והחובות. בין לכרטיס האשראי, לאובר בבנק, למשכנתא הלא-שקולה וכיוב'. כך שבסופו של תהלך השפע הוא מדומה וההתעוררות מכאיבה.[יש לך פריג'דר נהדר שקנית בתשלומים - שעודך משלמת -ואין לך כסף למלא אותו במזון]

באופן עקרוני תמיד הכסף שתשקיעי יניב פחות מהריבית שתשלמי. הרווח הוא מדומה.

עד היום כל מוצר שקניתי תמיד היה הבדל בין מזומן לבין תשלומים. דווקא בגלל התחרות

לא מזמן חידשנו כמה מוצרים לבנים לבית. העדפנו לקנות הכל באותה חנות. המחיר הכללי הגיע לסכום מסוים. ו5 תשלומים בכרטיס אשראי. הסכמנו ואז כאילו בדרך אגב אמרה המוכרת האחרת, כאילו בשאלה למוכר הראשי. נכון שנוכל לתת הנחה על תשלום בשקים במקום בכרטיס אשראי [זה היה לי ברור -לחסוך עמלת חברת כרטיסי האשראי- והאפשרות לגלגל השקים או למסרם לדיסקונט] כמעט והסכמתי ואז שאלתי לתומי -ואם אשלם הכל מזומן האם אקבל הנחה נוספת. ושניהם אמרן בודאי. אבל מזומן - לא צ'ק להיום. הלכתי לבנק משכתי מזומן ושילמתי. ההנחה מהמחיר הראשוני הסתכמה בלמעלה מ10%. אין רבית כזו היום בשום אפיק השקעה.

אני משלם בתשלומים כאשר אני רוצה 'לתפוס' את המוכר או נותן השרות [למשל בשיפוץ] - אבל אני שם את הסכום המיועד לעסקה בצד.כדי שיגיע מועד התשלום ההוצאה הקבועה לא תיפגע.

זה רק ענין של ניהול נכון וסדר עדיפויות ויכולת לדחות סיפוקים \קל לי להגיד ולהטיף - אבל אישית אני בזבזן נורא חסר-רסן לגבי ספרים רק ספרים אפילו שכנראה לא אספיק לקרא בהם גם אם אחיה עוד כפול משנותי... כמו שאמר אוסקר ויילד -לכל אני יכול להתנגד -פרט לפיתוי.

 

[רינתי77]

הדוגמה שנתת ממש לא ברורה לי.

הרי אם תשלם במזומן, גם אז הכנסתך קטנה, אז מה הנקודה שלך בדיוק?
נניח שאני רוכשת מוצר שעלותו 5000 שקל. יש לי 2 אפשרויות- מזומן או
5 תשלומים שווים ללא ריבית. עכשיו, יש לי את הכסף במזומן. אבל, אם אשלם במזומן, יהיו לי בחשבון ולרשותי 5000 שקל פחות. אם אשלם בתשלומים, יהיו לי רק 1000 שקל פחות בחשבון. נניח שהייתי מקבלת הנחה של 10% אם הייתי משלמת במזומן, כלומר הייתי משלמת 4500 במקום 5000. עדיין, מרגע התשלום, היו לי 4500 שקל פחות בחשבון, במקום 1000 שקל פחות אם הייתי בוחרת בתשלומים.
הכסף נשאר אצלי, המוצר אצלי והחברה שמכרה לי אותו צריכה לדאוג להאם היא תקבל את כל הכסף ולא אני אדאג אם אקבל את המוצר. אני מעדיפה את זה ככה. הרי יש מספיק דוגמאות של אנשים שקנו מוצר(זה רווח מאד ברהיטים..), שילמו את כל הכסף, ואז נודע להם שהחברה פשטה את הרגל. אז אין לא כסף ולא מוצר.

 

[מאליו יובן]

בואי נדבר על אוכל

ולא על קניה גדולה חד-פעמית כמו סלון.

גם בחודש הבא תצטרכי לקנות אוכל.
מה ההגיון לשלם בחודש הבא על האוכל שאכלת בחודש הזה (+ריבית) ?

 

[רינתי77]

או, אני שמחה שהעלית את נושא האוכל.

אני לא קונה אוכל בתשלומים, באופן עקרוני ממש. תשלומים שמורים לקניות גדולות ולא לצריכה שוטפת.

 

[ג רפאל]

מצטער על כישורי הפדגוגים הגרועים

את קונה כשיש לך כסף.כסף עודף מעל צריכתך הקבועה.
אם את קונה בכסף שאין לך ומתחייבת לפרוע בעתיד. יהיה לך בעתיד פחות כסף מכדי צריכתך הקבועה כי תצטרכי להחזיר את החוב.

האשראי הוא טוב רק לרגע הראשון כי הוא מגדיל את כח הקנייה המיידי. ,לטווח מאוחר הוא רע כי עליך לפרוע אותו. ובהנחת הכנסה קבועה יש לך פחות ופחות כסף לצריכה כי עלייך לפרוע בהווה ובעתיד את צריכת העבר.

 

[רינתי77]

ברור. חשבתי שזה מובן שאני קונה כשיש לי

כסף עודף מעל להוצאות השוטפות. הרי אמרתי בהודעה הראשונה שתשלומים זה הכי טוב למי שיש כסף.

 

[ג רפאל]

בעל המאה הוא בעל הדעה איך להתנהל עמו.

יצאתי מההנחה שכל הדיון הןא על כאלה שאין להם וקונים בתשלומים. סידור שנותן להם אשלייה לרגע שהנה יש להם כסף....

 

[רוב הזמן אני אשתו]

זו בדיוק הפיקציה ההרסנית

אם את קונה בתשלומים - יש לך פחות 5000 ש"ח בחשבון, ורק נדמה לך שיש לך רק 1000 ש"ח פחות. את (או מישהו אחר שלא מבין) תבזבזי את ה 4000 שכאילו יש לך בחשבון, על כל מיני דברים, וכשיגיע המועד לפרעון התשלומים הבאים - תהיי במינוס ולא תביני למה.

 

[רינתי77]

אני מבינה שלא קראת את התגובות האחרות שלי

בעניין הזה. אחרת היית מבינה שאני לא בקטע של להיות במינוס, אלא להפך,
להיות כמה שיותר בפלוס. גם אם אני "אבזבז" את 4000 השקלים הנותרים,
אני עדיין אהיה בפלוס. אני אוהבת להיות בפלוס, אני מוזרה כזאת.

 

[רוב הזמן אני אשתו]

קראתי

ולכן כתבתי "או מישהו אחר שלא מבין".

בכל מקרה, טוב לך שאת בפלוס תמידי. זה בהחלט לא מובן מאליו בימים אלה במקומותינו. הבעיה היא עם כאלה שאינם בפלוס, או נמצאים על הגבול, וחיים מעבר ליכולתם באמונה השגויה ש"בתשלומים" זה כאילו לא במינוס.