מעריב - כיצד נולדת שמחה לאיד?

מעריב - כיצד נולדת שמחה לאיד?

http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=6224

האם למישהו אכפת כשנסגר כלי תקשורת לרוסים או למתנחלים?

23/09/2012 מאת: אלכסנדר גולדנשטיין


אני מודה, שאני חש שמחה לאיד כאשר אני שומע על הבעיות של עיתון מעריב. אני יודע שזה לא פופולארי בקרב הברנז'ה, אבל מכיוון שברנז'ה ישראלית היא אחד הדברים שהכי פחות מעניינים אותי, אז אומר שוב ובאופן גלוי: אני חש שמחה לאיד. אפילו אסביר מדוע:

1. כאשר עיתון שיש לו משהו כמו 60 אלף מנויים (אליבא דיהודה שרוני, איש מעריב) מעסיק יותר מאלפיים עובדים – זהו ניהול קלוקל. אנו חיים במדינה שבה כל אחד שנכשל בעסקיו מנסה להאשים את הממשלה, את קק"ל, את מועצת יש"ע, חרדים, ערבים, רוסים ואת מי לא, ורוצה הצלה על חשבון ביטוח לאומי או תספורות למיניהן. אז במקרה הזה אני אומר – יופי. נכשלתם – יאללה ביי.
....

...

5. ועוד משהו קטן, טיפת ארס שכזו. האתר שלנו (izrus.co.il) הוא אחד האתרים הפופולאריים ברחוב הרוסי. אנו קטנים, כל-כך קטנים בהשוואה למעריב (אבל עדיין, איכשהו, חלון המבזקים שלו מתעדכן באופן הרבה יותר תדיר מזה של NRG). אם חס וחלילה נקרוס – לאף אחד לא יהיה אכפת. כאשר ברדיו רק"ע מקצצים בטירוף – לאף אחד לא אכפת, כי קהל המאזינים של התחנה הזאת הם פנסיונרים רוסיים בעיקר. כאשר נסגר עיתון רוסי – לאיש לא מזיז. כנראה שכך גם כאשר מדובר בתקשורת בערבית, כנראה. או תקשורת של מתנחלים, אני לא יודע בדיוק מה המצב הכלכלי אצלם, אבל אני בטוח שגם הוא קשה. אז תסלחו לי שאני לא בוכה עבורכם, מעריב.

ושתהיה לנו חתימה טובה.

=========


קשה לקרוא את המאמר אבל אלכסנדר מעלה את כאבם של מי שנדחקו לשוליים.
את כאבם של האנשים שיודעים שאיש לא היה בוכה אם העתון שלהם היה נסגר.
 

ג רפאל

New member
שמח לאיד אני לא. אבל אדיש לגמרי זה כן

עוד עיתון רווי מודעות ילך בדרכם של כל העיתונים שהיו ואינם.
 
מה זה ענינך?

אתה מצהיר השכם והערב שאינך קורא הארץ, אז מה אכפת לך מה אנשים אחרים קוראים בעיתון שאינך יודע מה כתוב בו?
 

ג רפאל

New member
איך היום? מעריב מופיע והארץ לא?

עוקב משועשע אחרי התגלגלות הדברים.
 
היה גם מקומון אחד בנתניה שנסגר ואף אחד לא עשה

עליו קריעה, שומו שמים.
 
כן, זה ממש אותו הדבר


באמת אורי, ואתה טוען שההשוואות שלי לא לענין...

להבדיל משיטתך, אני גם אסביר מדוע ההשוואה שלך מופרכת.
מקומון, ברוב המקרים, אינו עתון שהקוראים חשים שהוא מבטא אותם, שהוא הכלי התקשורתי היחיד בו יש להם נוכחות.

מקומון הוא ברוב המקרים עתון עתיר פרסומות עם כמה כתבות בענינים מקומיים.
בערים הגדולות יש כמה וכמה מקומונים שרוב הקוראים מתקשים להבחין ביניהם.

זאת להבדיל מגופי תקשורת שיצרו הזדהות אצל מגזרים שלמים, אנשים שהקפידו לקרוא את העתון הספציפי ברוסית כי הוא היה "העתון שלהם".
היחס של יוצא אתיופיה לתכנית הרדיו באמהרית שונה מאוד מיחסו של צרכן המקומון בנתניה.
אנשי ימין שחשו שערוץ 7 היה המקום היחידי בו יכלו לשמוע בתקשורת דעות הקרובות להם מאנשים שנראים ומדברים כמוהם.

אורי, יש לך מנהג לזלזל ברגשותיהם של אנשים בעלי דעות וממגזרים שונים ממך.
זאת לא הפעם הראשונה שאתה מראה את זה.
כשמנסים להסביר לך בדוגמא נגדית אתה לרוב מפטיר משהו בסגנון "זה בכלל לא אותו דבר" ללא הסבר.

קצת רגישות לאחרים, גם אם דעותיהם וערכיהם שונים משלך זה לא דבר שצריך להירתע ממנו.
 
אתה מביע שמחה לאיד על עיתון מרכזי בסכנת סגירה

ומצפה לרגישות?

אתה מבסס אג'נדה על אתר כמו לאטמה ומצפה להתייחסות עניינית?

הפורום הזה נועד לאוהבי העיתונות, לא לשמחים לאידה.
 

ג רפאל

New member
הלוווו. ראיתי שהפורום הוא של תקשורת ועתונות

לא ראיתי שכתוב שנועד לאוהבי [או שוחרי] עיתונות.
אני למשל חושב שהמדיום הזה ששמו עיתונות מודפסת מיצה את עצמו.
כל עתון שלוקחים לי היום מלא פרסומות ופרסומות ומידע-אינפורמטיבי וכתבה-מוזמנת ויש לו אג'נדה.
בשביל לדעת מה קורה בארץ ובעולם.- עיקר החדשות בכמה רשתות רדיו וטלביזיה.ומבזקי אינטרנט.
כל השאר - מיותר.
מאז שהפסקתי לקרא עיתונים אני חוסך המון כסף ועוד יותר חשוב המון זמן. אפילו נשאר לי קצת זמן פנוי לגלישה כאן.
 
הבנת הנקרא אורי

אני לא הבעתי שמחה לאיד.

הבאתי מאמר של אדם שמדבר על שמחה לאיד, מסביר למה קשה לו להצטער על סגירת גוף תקשורת שהכותבים בו לא הביעו צער על סגירת גופי תקשורת שלא חלקו את אותן דעות עמם.

האם אתה מזדהה ב 100% עם כל מאמר שאתה מביא לפורום?

אתר לאטמה הוא אתר ביקורת תקשורת מצויין שמחזיק גם בתכנית סאטירה משובחת.
אשמח אם תסביר ותנמק מה הבעיה בו מלבד העובדה שהכותבים בו אינם מצביעים למפלגה שאתה מצביע אליה?
נראה שלשיטתך מי שלא מצביע עבודה/מרצ/חד"ש הוא מוקצה מחמת מיאוס.

הפסילה המפאיניקית הזאת של מי שאינו מאנ"ש מאוד מכוערת בעיני.
 
להסיר ספק: זהו אתר תקשורת במובן של עיתונות

ומדיות תקשורת דומות, ולא של תקשורת בין אישית, ניתוח אישי ושאר התייחסויות לגופו של אדם. לאלה אין כאן מקום.
 
מה תודה על ה
?

בהתחשב בקלישאה הידועה על העיתונות חשבתי שתודה לו על העיתונים לעטיפת הדגים לשבת.
 
עורך וואלה בראנז'ה על שמחה לאיד ושמחות אחרות

"אחד מהרגעים היותר מדכדכים עבורי בתקופה האחרונה, שרגעים מדכדכים היו משובצים בה למכביר, היה בערב ראש השנה בהפגנה של עובדי מעריב מול סניף השופרסל ברחוב איבן גבירול בתל אביב. ההפגנה כבר עברה את שיאה, ולפני פיזור עמדתי על המדרכה עם חברי הטוב אראל סג"ל, שהגיע להפגנה עם שניים מילדיו, ועוד עיתונאים ששייכים לפלג הימני של הכותבים בעיתון.

אז אנחנו עומדים שם ומדברים ואדם דתי, מבוגר ומיושב למראה, ניגש אלינו בחיוך ומושיט את ידו לסג"ל, ללחיצה. הייתי בטוח שהוא בא לברך בשנה טובה, אבל היהודי – בחיוך שרק הלך והתרחב ממילה למילה – אמר לסג"ל משהו כמו: אני שמח, אני כל כך שמח, שסוגרים לכם את העיתון ושתישארו כולכם בלי עבודה. מגיע לכם.

סג"ל, אדם טוב ממני, הפטיר משהו כמו שנה טובה גם לך אבל אני חשבתי שאני מתפוצץ. איך אתה לא מתבייש להגיד ככה לבנאדם שמאבד את עבודתו רגע לפני ראש השנה, שאלתי את הבנזונה ועל מה בדיוק אתה הולך להתפלל בבית הכנסת שלך, אבל הוא המשיך לחייך והלך לאחל את אותו הדבר לקלמן ליבסקינד."

דבר העורך: דרור פויר


http://b.walla.co.il/?w=/3050/2572131

הנה מה ששם את ליבסקינד, סג''ל ופויר בסירה אחת.
 
למעלה