מחשבה פרטית שאפשר לכתוב רק כאן:

נהורית1

New member
היי, אני מהראשי.

מאד מפתיע אותי מה שאת כותבת.
אמנם אני יודעת שיש כתבים רגישים
שלוקחים ללב, אבל עד עכשיו היה לי
הרושם שהכתבים ששים אלי כתבות
כאלה. לצערי יש לי רושם לא כל כך טוב
על התקשורת שמחפשת דם, אבל אולי זה
רושם מוטעה. על כל פנים דבריך ריגשו אותי
מאד. עכשיו כשאני חושבת על זה, ברור שיש
מעורבות ריגשית לדברים שמצלמים וכותבים
עליהם. צריך עור של פיל כדי לא להתייחס אישית
למאורעות. מיקי חיימוביץ, עד כמה שזכור לי, טענה
שהיא עוזבת את החדשות כי נמאס לה להיות
בפרונט של האסונות, אז אני מתארת איך מרגיש
זה שנמצא בשטח.

ליבי עמך.
 

droriko

New member
התקשורת של ימינו היא תקשורת ביבים

תקשורת צהובה, מתלהמת , מוטה פוליטית , משרתת אינטרסים אישים . יש בודדים ששומרים על הגינות ואינטגריטי כמו בן דרור ימיני , עופר שלח, קלמן ליבסקינד , גידי וייץ ועוד כמה בודדים . אבל כנעט כל העיתונאים עוסקים בזבל . העיתונאות שבעבר היתה מוצר צריכה של אנשים חושבים וסקרנים , היא כיום באותה רמה של תכניות הריאליטי . וזה עצוב .
 

seelinewoman

New member
לצערי, כמו שפני הדור כפני הכלב

כך התקשורת אינה אלא הראי לתקופתה.
הרי מי שרוצה לדעת מה ואיך חשבו והתנהגו פעם,
פונה לארכיונים למצוא תיעוד "מהשטח" של "האיש הקטן".
אם היית מוחק את שם גוף התקשורת שבו קראת את ה"זבל",
היית בקלות יכול למצוא את אותם סיפורים מובאים
מפי גולשים בפורומים ברחבי האינטרנט,
ובעיקר מפי טוקבקיסטים.
כך שה"תקשורת" אינה אלא תבנית נוף מולדתה.
זאת המציאות, ואלה סיפוריה ושליחיה.
לא טוב?
בוא נשנה יחד את המציאות.
נפסיק לראות טלוויזיית-ביבים, נפסיק לקנות
מוצרים שמחירם מופקע, וכן הלאה.
הרעיון ברור.
התקשורת, שזה הפורום שמביא את דבריה גם מהצד השני,
לא יכולה אלא לציית לחוקי ההמון, כולנו, אחרת לא יהיה לה קיום פיזי.
לא יהיה מי שישלם כדי שתתקיים.
היית רוצה עולם בלי תקשורת?
 

droriko

New member
בידור להמונים תמיד היה

עוד מתקופת הגלדיאטורים . התקשורת תמיד שמרה על עצמה כמשהו אליטיסטי, כמשהו שיש לו אתיקה משלו . לצערי בשנים האחרונות היא מנסה יותר ויותר להתחרות בבידור ההמוני במקום להתבדל ממנו .
 

seelinewoman

New member
את המערב בין תקשורת כעיתונות

לבין שאר הגופים ששייכים למדיה,
ומתאימים לקטגוריית הגלדיאטורים
שנקראת כיום: בידור.
 

droriko

New member
ידיעות וישראל היום הם צהובים מתחילתם ועד סופם

אגב גם הארץ חוטא בזה לא מעט . למשל התמונות של גלעד שליט בחוף הים .
 

miss lilly

New member
מרגישה צורך להגיב

אני הצד המקבל, שבכל בוקר קוראת (בשקיקה) את העבודה שאת עמלה עליה.
לצעריו לא חסרים לנו אסונות, ולא חסרות טרגדיות,
עליהן הורגלתם, הכתבים/עורכים, לכתוב ואנחנו לקרוא.
אבל זו, זעזעה אותי באופן כה חד וממש טלטלה את נשמתי.
אני יכולה להגדיר את עצמי כצרכנית חדשות רצינית (גם באינטרנט וגם בעיתון), ובימים האחרונים לאחר שזה התפרסם, אני מנסה להימנע מלשמוע על כך למעט מבט חטוף בכותרת של העיתון.
העצב והצער הוא כלכך עמוק, התאור אבא וילדים הוא כלכך מוחשי ונוגע לכל אחד מאיתנו, והגלגלים בראש מסתובבים שעות נוספות.

לכן אני יכולה להביע רק הזדהות רבה, והרבה כוחות למשפחה ולאביבית המסכנה שחרב עליה עולמה.
 

24 ברבלה

New member
ממליצה על הספר של אושרת קוטלר

"סיפור שמתחיל בדמעות"
ספר שמדבר בדיוק על התחושות הללו
ספר חזק ומוחשי
היא אגב, לקחה כמה שנים הפסקה מהתקשורת, שם למדה על תורת הזן בשילוב פילוסופיה של שפינוזה
הגיעה להרבה תובנות אותם חשפה תוך כדי אוטביוגרפיה רגישה ואמיצה

מומלץ מומלץ מומלץ
בטוחה שתזדהי
 

seelinewoman

New member
תודה


 
למעלה