seelinewoman
New member
מחשבה פרטית שאפשר לכתוב רק כאן:
כשהגיעה הידיעה, והעורך שקיבל אותה רץ לחדר ראש המערכת
בהתרגשות של זעזוע עם הבשורה המחרידה:
"חמישה הרוגים בשריפה ברחובות",
יראתי מהתמונות, מהסיפור.
כשנצעק בחלל העדכון הנורא:
אבא וחמישה ילדים", כבר לא רציתי לתפקד.
אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים על ציניות של אנשי תקשורת,
אבל הכורח לעבוד ביעילות בלחץ של זמן, בנימה הכי קורקטית ומקצועית שאפשר,
תוך שימוש בנוהלי עבודה משופשפים שנראים קרים רק למי שלא חי את זה,
מחייב למאמץ עילאי כי הכאב נכנס גם לעצמות שלנו ומחייב אותנו לעטות חליפת מגן.
אתם מקבלים את זה דרכנו, אבל אנחנו אלה שמתמודדים עם המידע ועיבודו בשטח ובמערכת,
ואנחנו יודעים לפניכם וגם יותר מכם ורואים מה שאי אפשר ולא צריך להראות.
ואנחנו מתבשלים בתוך זה שעות ומחפשים דרך לכתוב את זה הכי מאופק שאפשר,
וזהו ניגוד נורא לטרגדיה שמתרחשת תוך כדי העבודה שלנו.
חייהם נהרסו ואנחנו כותבים ועורכים את זה.
אנחנו מחויבים למאמץ עילאי לכבד את האסון וקרבנותיו,
להתחשב ברגשות הקוראים,
מבלי להידרדר ליצר המציצנות (שיש לרבים היום בעידן ה"ריאליטי" הזבלי),
לעמוד בזמנים ובדרישות המקצועיות,
להביא מקסימום מידע מדויק ונכון מבלי להפריע לאבלים ההמומים,
ולחטוף בכל זאת, כי זה לא משנה מה נאמר ומה נכתוב,
אנחנו השליחים.
כל זה מתגמד מול גורל הקרבנות כמובן,
אבל רק רציתי שבפורום זה יידעו את הצד של המתווך, השליח שמבשר את בשורת האיוב.
כשהגיעה הידיעה, והעורך שקיבל אותה רץ לחדר ראש המערכת
בהתרגשות של זעזוע עם הבשורה המחרידה:
"חמישה הרוגים בשריפה ברחובות",
יראתי מהתמונות, מהסיפור.
כשנצעק בחלל העדכון הנורא:
אבא וחמישה ילדים", כבר לא רציתי לתפקד.
אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים על ציניות של אנשי תקשורת,
אבל הכורח לעבוד ביעילות בלחץ של זמן, בנימה הכי קורקטית ומקצועית שאפשר,
תוך שימוש בנוהלי עבודה משופשפים שנראים קרים רק למי שלא חי את זה,
מחייב למאמץ עילאי כי הכאב נכנס גם לעצמות שלנו ומחייב אותנו לעטות חליפת מגן.
אתם מקבלים את זה דרכנו, אבל אנחנו אלה שמתמודדים עם המידע ועיבודו בשטח ובמערכת,
ואנחנו יודעים לפניכם וגם יותר מכם ורואים מה שאי אפשר ולא צריך להראות.
ואנחנו מתבשלים בתוך זה שעות ומחפשים דרך לכתוב את זה הכי מאופק שאפשר,
וזהו ניגוד נורא לטרגדיה שמתרחשת תוך כדי העבודה שלנו.
חייהם נהרסו ואנחנו כותבים ועורכים את זה.
אנחנו מחויבים למאמץ עילאי לכבד את האסון וקרבנותיו,
להתחשב ברגשות הקוראים,
מבלי להידרדר ליצר המציצנות (שיש לרבים היום בעידן ה"ריאליטי" הזבלי),
לעמוד בזמנים ובדרישות המקצועיות,
להביא מקסימום מידע מדויק ונכון מבלי להפריע לאבלים ההמומים,
ולחטוף בכל זאת, כי זה לא משנה מה נאמר ומה נכתוב,
אנחנו השליחים.
כל זה מתגמד מול גורל הקרבנות כמובן,
אבל רק רציתי שבפורום זה יידעו את הצד של המתווך, השליח שמבשר את בשורת האיוב.