אביב חורשי
New member
לבחור ראש אירגון חדש או שר ביטחון חדש
אלון דהן
מלחמה
חיים בר וחיים רונן מוכרזים כאויבי נכי צה"ל מוכרי נכי צה"ל הרשמיים אנו מביאים את מכתבו הקשה של ד"ר אלון דהן אנא קראו אותו עד סופו והבינו איך נמכרנו .
חברים יקרים,
עת צרה היא לארגון ולחברינו בכל האחוזים ובכל המצבים. תזכיר חוק הנכים האיום והנורא, עליו ראשי הארגון עומדים לחתום מתברר יותר ויותר, כחזיון תעתועים שרובו המוחלט בעייתי ביותר בלשון המעטה ומיעוטו הפחות חמור מקפיא שורה של עיוותים שנוצרו עם השנים, ובכל אופן אין בו שום בשורה בכלום. במסמך מקיף ביותר ויסודי, מתאר ד"ר אלון דהן ממחוז ירושלים, את הסכנות שבתזכיר, את נקודות השפל וההטעייה, שנעות בין מיתוס למציאות, בין הטעיות מובילי ההסכם ותומכיו לבין שומרי הסף הבודדים שעוד נותרו לנו. מדובר כאן ברעידת אדמה של ממש, אנחנו ממליצים לכל מי שאכפת לו מעתיד נכי ונכות צה"ל, ילדיהם ובני משפחותיהם, שממשיכים בקרב על חייהם שיקומם ורווחתם, שיקרא את המסמך הזה עד תום, כדי להבין עד היכן הגענו בהנהגה כושלת רבת רהב ומלל יחצנים נבוב.
כרגיל, מילה של האיכפתניקים, להבדיל מהצהרות ראשי הארגון, היא אמת לאמיתה: הכל ממוסמך והכל אמת. תשפטו בעצמכם ותבינו שראשי הארגון שאמור להגן על כולנו, אבדו כבר מזמן כל לגיטימציה, וכל סמכות מוסרית להמשיך ולהוביל אותנו מן הפח אל הפחת...
תזכיר חוק הנכים – נייר עמדה
ד"ר אלון דהן
לאחר עיון בטיוטת תזכיר חוק הנכים, והשוואתה לחוק הנוהג היום, הגעתי לכמה מסקנות שלעניות דעתי מחייבות התייחסות ארגונית שונה לחלוטין מזו הנוהגת כיום. ראשית, עלי להזכיר, שאם הבנתי נכון, מדובר על תזכיר שהוא תוצאת דיון מתמשך, שראשיתו בשנת 2012. אם התוצאה המונחת לפנינו היא זו המנוסחת בטיוטה שהתפרסמה ב- 1 לפב' 2016, מדובר על תוצאה דלה עד עגומה, בלשון המעטה. שנית, אבקש להתייחס לכמה עניינים שצדו את עיני מדי עוברי בין סעיפי התזכיר כמפורט לקמן:
1. הצגת תוצאת התזכיר ע"י הארגון – מיתוס מול מציאות.
2. בעיית העיגון בחקיקה.
3. מאפייני הסעיפים בהם חל שיפור.
4. סעיפים בהם נפגעו זכויות הנכים – דוגמאות ספורות.
5. צמצום מנגנוני פשרה וגישור במקרים של מחלוקת ושינוי חקיקה משנית בתחום.
מעיון בכל אחד מן הסעיפים הנ"ל, עולה שהעסקה הזו רעה מאוד לציבור הנכים. על חלק מן הדברים, ניתנה כבר הדעת אבל חלקים אחרים מחייבים עיון מעמיק. הדברים הבאים נכתבים, כאמור, בהנחה שנוסח הטיוטא המונח לפני הוא הנוסח המדובר האמור לעבור לחקיקה בכנסת. מובן, מטבע הדברים, שאשמח מאוד להיווכח שלא כך העניין.
הצגת תוצאת התזכיר ע"י הארגון – מיתוס מול מציאות
ברשימה אוהדת מאוד, המשבחת את תזכיר החוק המוצע, כותב ניר דבורי את הדברים הבאים:
"בשורה מעודדת לנכי צה"ל: בעקבות פריצת דרך במגעים בין נכי צה"ל למשרד הביטחון, צפוי בקרוב מאוד להיחתם הסכם סופי להצגת תזכיר הצעת החוק לעיגון בחקיקה של זכויות נכי צה"ל. ההסכם, אותו אישרה בסוף השבוע המזכירות הפעילה של ארגון נכי צה"ל ברוב קולות, צפוי לעלות למדינה כ-4 מיליארד שקלים בשנה.
בארגון נכי צה"ל צפויים להשלים את הסיכומים האחרונים עם משרדי הביטחון והאוצר, לקראת חתימה משותפת על הצעת התזכיר והבאתו להצבעה בממשלה. בין ההטבות המרכזיות שיעוגנו בחוק ניתן למצוא הגדלה דרמטית של השתתפות המדינה בהוצאות הרכב והמגורים של נכי צה"ל שנשחקו מאוד בשנים האחרונות עקב העלייה ביוקר המחייה. בנוסף יוגדל הביטוח הסיעודי לנכי צה"ל, תשופר הרווחה הכלכלית של הנכים, צפוי מימון רחב של טיפולים פסיכולוגיים ושירותים סוציאליים לנכים, והגדלת תקציב השיקום המיועד להשבת נכי צה"ל לחיים רגילים... 'נאבקנו שנים על מנת שסוף סוף יזכו נכי צה"ל להטבות המגיעות להם בזכות ולא בחסד', הוסיף מנכ"ל ארגון נכי צה"ל, תת-אלוף (מיל') חיים רונן. 'אנו שמחים שמשרד הביטחון השתכנע בצדקת הדרישות של נכי צה"ל ומעריכים את הרצון לעבוד במשותף למען רווחת הנכים. זוהי משימה לאומית שאין חשובה וצודקת ממנה'. רונן הוסיף, 'בישיבת המזכירות הפעילה הובאו ההישגים מול משרד הביטחון שהושגו לאחר שנים של שיח והידברות אותו מוביל וניהל יו"ר ארגון נכי צה"ל, חיים בר, ואושרו ברוב קולות, יחד עם זאת נכי צה"ל למודי אכזבות והבטחות, ולכן אנו נמתין לקבל את תשובת מערכת הביטחון לגבי אישור סופי של נוסח הצעת החוק שהוסכמה ורק לאחר מכן נוכל לברך על המוגמר'...".
העיון בדבריו משובבי הנפש של מר דבורי ושל מר חיים רונן, לא מותירים לכאורה מקום לספק: לדעתם מדובר בתזכיר יקר ערך המציאות שעלינו, ציבור נכי צה"ל לאמצו בשתי ידיים וליהנות מפירותיו מעתה ועד קץ הימים. אבל האמת שונה לגמרי לצערי הרב.
נתחיל בהטעיה השנייה, שהיא אמנם פרוצדוראלית גרידא, אך כבר ממנה ניתן להסיק היכן מונחת דעתם של רבים בארגון נכי צה"ל באשר לתזכיר. מדברי חיים רונן עולה שתזכיר חוק הנכים אושר 'ברוב קולות' בישיבת 'המזכירות הפעילה'. למי שמכיר את מבנה הארגון, מבחינת הסמכויות יש את הועד הארצי ואת הועידה הארצית בלבד. המזכירות הפעילה היא מעין פורום בלתי מוסמך, המאגד את כל ראשי המחוזות השונים, אבל אין בסמכות הפורום הזה להחליט בנושא זה או בנושאים אחרים הנוגעים לעמדת הארגון ולחייהם של למעלה מחמישים אלף בתי אב בישראל. אי לכך למותר להסביר לחיים רונן, לכתב דבורי ולחיים בר, שלהחלטות המזכירות הפעילה בתחום אין כלל תוקף מבחינה תקנונית בעניין זה. הדבר השני, המצוי בתיאור הישיבה האמורה, הוא שלא בכדי לא מזכיר חיים רונן מה הוא אותו 'רוב קולות'.
נעבור להטעיה החשובה, והיא הראשונה בכתבה. הן בארגון והן הכתב דבורי מנסים להציג מצג שקרי, ממנו עולה כי התזכיר עומד לעגן בחקיקה שורה של חוקים חדשים, וכן להחזיר ולהשיב שורה של תקנות שנגרעו ונשחקו בשנים עברו, ושעלות כל הפרויקט החקיקתי הגרנדיוזי הזה עומד לעלות למשלם המיסים כארבעה מיליארד ₪ בשנה!.
אבל האמת כמובן רחוקה מאוד מן האמור. למעשה הכתבה האמורה לשבח את נוסח התזכיר, סותרת את נוסח התזכיר עצמו, שכן בעמ' 10 סעיף ו' מדגישים מנסחי התזכיר את האמת השונה בתכלית בהאי לישנא: "השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה – החוק המוצע אינו כרוך בתוספת תקציבית, שכן מדובר בהטבות שניתנות כבר כיום לנכי צה"ל, מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון ומתוקצבות באופן שוטף".
כלומר, נוסח התזכיר כאן סותר שתי טענות עיקריות:
א. אין ולא התווספו חוקים או תקנות או הטבות חדשות, ולפיכך כל מה שטוענים בעניין זה ראשי הארגון הוא שקר מוחלט.
ב. מאחר ואין הוספה או שינוי בזכויות, ממילא אין גם צורך בתוספת תקציבית, וודאי שלא נחוצים ארבעה מיליארד ₪ בשנה כפי שמנסים ראשי הארגון להציג.
במילים אחרות, בין המיתוס ההולך ונבנה על ידי יחצני הארגון וראשיו, כאילו מדובר בשינוי דרמטי ובהוספת זכויות ועיגונן בחוק, ובעלות תקציבית גדולה וכו', לבין המציאות המרה מדובר בסך הכל בתזכיר שהוא הקפאה וצילום של מצב קיים. אם לשם כך מתנהל משא ומתן כל כך הרבה שנים, הרי שמדובר בחידלון משווע ובאימפוטנציה ארגונית מערכתית מזעזעת. בייחוד לנוכח העובדה שכדי להשיג תוצאה אומללה כל כך, לא צריך עורכי דין יקרים ושעות עובדים רבות כל כך, המשולמות על ידי ציבור הנכים. תוצאה כזאת יכול להשיג כל אדם שלא יעשה כלום במשך שנים – בחינם.
בעיית העיגון בחקיקה
כפי שראינו, ראשי הארגון מתפארים ומתגאים על כך, שהמצב 'החדש' לכאורה, המנוסח בתזכיר חוק הנכים המוצע, יעוגן בחקיקה. גם במאמר של דבורי וגם במקומות אחרים, כולל פרוטוקולים של הארגון, מדובר על עיגון זה כעל הישג. אמנם, יש להקדים ולומר: עיגון בחקיקה של זכויות הוא דבר ראוי לכל הדעות. מדובר במצב בו הנכים ידעו מה מגיע להם, זכויותיהם הבסיסיות לא יהיו נושא למשא ומתן בכל פעם מחדש והדברים יהיו נהירים וברורים לכולי עלמא. יחד עם זאת, וכבר התייחס לנושא ידידי יו"ר מחוז תל אביב, עו"ד עידן קלימן במכתבו (בעיקר סעיפים 11 – 18), מדובר כאן בחקיקה המקבעת מצב של שחיקה מתמשכת בזכויות הנכים, לאורך שנים. הקפאת תמונת המצב הנוכחית, כפי שמנסים כעת משהב"ט וארגון נכי צה"ל לעשות, מקבעת בעצם עוול מתמשך, שאסור לנציגי הנכים לתמוך בו בשום אופן. אני בהחלט מבין את המצוקה אליה נקלעו כל הצדדים, שכן מדובר בדיונים עקרים שנמשכים שנים, ובסופם אין מה להראות ולפתע כשהכל יוצא ומתפרסם, וניכר כי מדובר בתזכיר רע, תזכיר שלפי הכתוב בו, אין בו כל תוספת תקציב או זכויות ואין בו כל בשורה אמיתית לציבור הנכים, קשה לצדדים להודות שכל השנים הללו בוזבזו לריק וכעת מסרבים לחתום. אבל עם כל הקושי, חייב מנכ"ל משהב"ט להבין, שמדובר היה בהתנהלות רשלנית של נציגינו מול משהב"ט ועליו להבין את התנגדות רוב חברי הארגון. אבקש להדגיש, כי מובן שיכולים חברי הכנסת וכבוד שר הביטחון להגיש את התזכיר, בלי להיזקק לתמיכת הארגון, וכך אכן מצוין בתזכיר בעמ' 9: "למען הסר ספק יובהר, כי אין המדובר בחובה לקבל את קבלת הסכמת הארגון היציג לתיקון התקנות המוצע, כי אם הכוונה הינה להסדיר את מנגנון קבלת הארגון היציג ביחס לתיקון בטרם קידומו ואישורו". יחד עם זאת ועל אף האמור, נכון עשה מנכ"ל משהב"ט שביקש את תמיכת הארגון היציג היחידי של ציבור הנכים, כדי לתת לדברים משנה תוקף ולהראות לכולי עלמא שמדובר בהצעת חוק שאמורה להיטיב עם ציבור הנכים ולא לפגוע בו. יש לד
אלון דהן
מלחמה
חיים בר וחיים רונן מוכרזים כאויבי נכי צה"ל מוכרי נכי צה"ל הרשמיים אנו מביאים את מכתבו הקשה של ד"ר אלון דהן אנא קראו אותו עד סופו והבינו איך נמכרנו .
חברים יקרים,
עת צרה היא לארגון ולחברינו בכל האחוזים ובכל המצבים. תזכיר חוק הנכים האיום והנורא, עליו ראשי הארגון עומדים לחתום מתברר יותר ויותר, כחזיון תעתועים שרובו המוחלט בעייתי ביותר בלשון המעטה ומיעוטו הפחות חמור מקפיא שורה של עיוותים שנוצרו עם השנים, ובכל אופן אין בו שום בשורה בכלום. במסמך מקיף ביותר ויסודי, מתאר ד"ר אלון דהן ממחוז ירושלים, את הסכנות שבתזכיר, את נקודות השפל וההטעייה, שנעות בין מיתוס למציאות, בין הטעיות מובילי ההסכם ותומכיו לבין שומרי הסף הבודדים שעוד נותרו לנו. מדובר כאן ברעידת אדמה של ממש, אנחנו ממליצים לכל מי שאכפת לו מעתיד נכי ונכות צה"ל, ילדיהם ובני משפחותיהם, שממשיכים בקרב על חייהם שיקומם ורווחתם, שיקרא את המסמך הזה עד תום, כדי להבין עד היכן הגענו בהנהגה כושלת רבת רהב ומלל יחצנים נבוב.
כרגיל, מילה של האיכפתניקים, להבדיל מהצהרות ראשי הארגון, היא אמת לאמיתה: הכל ממוסמך והכל אמת. תשפטו בעצמכם ותבינו שראשי הארגון שאמור להגן על כולנו, אבדו כבר מזמן כל לגיטימציה, וכל סמכות מוסרית להמשיך ולהוביל אותנו מן הפח אל הפחת...
תזכיר חוק הנכים – נייר עמדה
ד"ר אלון דהן
לאחר עיון בטיוטת תזכיר חוק הנכים, והשוואתה לחוק הנוהג היום, הגעתי לכמה מסקנות שלעניות דעתי מחייבות התייחסות ארגונית שונה לחלוטין מזו הנוהגת כיום. ראשית, עלי להזכיר, שאם הבנתי נכון, מדובר על תזכיר שהוא תוצאת דיון מתמשך, שראשיתו בשנת 2012. אם התוצאה המונחת לפנינו היא זו המנוסחת בטיוטה שהתפרסמה ב- 1 לפב' 2016, מדובר על תוצאה דלה עד עגומה, בלשון המעטה. שנית, אבקש להתייחס לכמה עניינים שצדו את עיני מדי עוברי בין סעיפי התזכיר כמפורט לקמן:
1. הצגת תוצאת התזכיר ע"י הארגון – מיתוס מול מציאות.
2. בעיית העיגון בחקיקה.
3. מאפייני הסעיפים בהם חל שיפור.
4. סעיפים בהם נפגעו זכויות הנכים – דוגמאות ספורות.
5. צמצום מנגנוני פשרה וגישור במקרים של מחלוקת ושינוי חקיקה משנית בתחום.
מעיון בכל אחד מן הסעיפים הנ"ל, עולה שהעסקה הזו רעה מאוד לציבור הנכים. על חלק מן הדברים, ניתנה כבר הדעת אבל חלקים אחרים מחייבים עיון מעמיק. הדברים הבאים נכתבים, כאמור, בהנחה שנוסח הטיוטא המונח לפני הוא הנוסח המדובר האמור לעבור לחקיקה בכנסת. מובן, מטבע הדברים, שאשמח מאוד להיווכח שלא כך העניין.
הצגת תוצאת התזכיר ע"י הארגון – מיתוס מול מציאות
ברשימה אוהדת מאוד, המשבחת את תזכיר החוק המוצע, כותב ניר דבורי את הדברים הבאים:
"בשורה מעודדת לנכי צה"ל: בעקבות פריצת דרך במגעים בין נכי צה"ל למשרד הביטחון, צפוי בקרוב מאוד להיחתם הסכם סופי להצגת תזכיר הצעת החוק לעיגון בחקיקה של זכויות נכי צה"ל. ההסכם, אותו אישרה בסוף השבוע המזכירות הפעילה של ארגון נכי צה"ל ברוב קולות, צפוי לעלות למדינה כ-4 מיליארד שקלים בשנה.
בארגון נכי צה"ל צפויים להשלים את הסיכומים האחרונים עם משרדי הביטחון והאוצר, לקראת חתימה משותפת על הצעת התזכיר והבאתו להצבעה בממשלה. בין ההטבות המרכזיות שיעוגנו בחוק ניתן למצוא הגדלה דרמטית של השתתפות המדינה בהוצאות הרכב והמגורים של נכי צה"ל שנשחקו מאוד בשנים האחרונות עקב העלייה ביוקר המחייה. בנוסף יוגדל הביטוח הסיעודי לנכי צה"ל, תשופר הרווחה הכלכלית של הנכים, צפוי מימון רחב של טיפולים פסיכולוגיים ושירותים סוציאליים לנכים, והגדלת תקציב השיקום המיועד להשבת נכי צה"ל לחיים רגילים... 'נאבקנו שנים על מנת שסוף סוף יזכו נכי צה"ל להטבות המגיעות להם בזכות ולא בחסד', הוסיף מנכ"ל ארגון נכי צה"ל, תת-אלוף (מיל') חיים רונן. 'אנו שמחים שמשרד הביטחון השתכנע בצדקת הדרישות של נכי צה"ל ומעריכים את הרצון לעבוד במשותף למען רווחת הנכים. זוהי משימה לאומית שאין חשובה וצודקת ממנה'. רונן הוסיף, 'בישיבת המזכירות הפעילה הובאו ההישגים מול משרד הביטחון שהושגו לאחר שנים של שיח והידברות אותו מוביל וניהל יו"ר ארגון נכי צה"ל, חיים בר, ואושרו ברוב קולות, יחד עם זאת נכי צה"ל למודי אכזבות והבטחות, ולכן אנו נמתין לקבל את תשובת מערכת הביטחון לגבי אישור סופי של נוסח הצעת החוק שהוסכמה ורק לאחר מכן נוכל לברך על המוגמר'...".
העיון בדבריו משובבי הנפש של מר דבורי ושל מר חיים רונן, לא מותירים לכאורה מקום לספק: לדעתם מדובר בתזכיר יקר ערך המציאות שעלינו, ציבור נכי צה"ל לאמצו בשתי ידיים וליהנות מפירותיו מעתה ועד קץ הימים. אבל האמת שונה לגמרי לצערי הרב.
נתחיל בהטעיה השנייה, שהיא אמנם פרוצדוראלית גרידא, אך כבר ממנה ניתן להסיק היכן מונחת דעתם של רבים בארגון נכי צה"ל באשר לתזכיר. מדברי חיים רונן עולה שתזכיר חוק הנכים אושר 'ברוב קולות' בישיבת 'המזכירות הפעילה'. למי שמכיר את מבנה הארגון, מבחינת הסמכויות יש את הועד הארצי ואת הועידה הארצית בלבד. המזכירות הפעילה היא מעין פורום בלתי מוסמך, המאגד את כל ראשי המחוזות השונים, אבל אין בסמכות הפורום הזה להחליט בנושא זה או בנושאים אחרים הנוגעים לעמדת הארגון ולחייהם של למעלה מחמישים אלף בתי אב בישראל. אי לכך למותר להסביר לחיים רונן, לכתב דבורי ולחיים בר, שלהחלטות המזכירות הפעילה בתחום אין כלל תוקף מבחינה תקנונית בעניין זה. הדבר השני, המצוי בתיאור הישיבה האמורה, הוא שלא בכדי לא מזכיר חיים רונן מה הוא אותו 'רוב קולות'.
נעבור להטעיה החשובה, והיא הראשונה בכתבה. הן בארגון והן הכתב דבורי מנסים להציג מצג שקרי, ממנו עולה כי התזכיר עומד לעגן בחקיקה שורה של חוקים חדשים, וכן להחזיר ולהשיב שורה של תקנות שנגרעו ונשחקו בשנים עברו, ושעלות כל הפרויקט החקיקתי הגרנדיוזי הזה עומד לעלות למשלם המיסים כארבעה מיליארד ₪ בשנה!.
אבל האמת כמובן רחוקה מאוד מן האמור. למעשה הכתבה האמורה לשבח את נוסח התזכיר, סותרת את נוסח התזכיר עצמו, שכן בעמ' 10 סעיף ו' מדגישים מנסחי התזכיר את האמת השונה בתכלית בהאי לישנא: "השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה – החוק המוצע אינו כרוך בתוספת תקציבית, שכן מדובר בהטבות שניתנות כבר כיום לנכי צה"ל, מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון ומתוקצבות באופן שוטף".
כלומר, נוסח התזכיר כאן סותר שתי טענות עיקריות:
א. אין ולא התווספו חוקים או תקנות או הטבות חדשות, ולפיכך כל מה שטוענים בעניין זה ראשי הארגון הוא שקר מוחלט.
ב. מאחר ואין הוספה או שינוי בזכויות, ממילא אין גם צורך בתוספת תקציבית, וודאי שלא נחוצים ארבעה מיליארד ₪ בשנה כפי שמנסים ראשי הארגון להציג.
במילים אחרות, בין המיתוס ההולך ונבנה על ידי יחצני הארגון וראשיו, כאילו מדובר בשינוי דרמטי ובהוספת זכויות ועיגונן בחוק, ובעלות תקציבית גדולה וכו', לבין המציאות המרה מדובר בסך הכל בתזכיר שהוא הקפאה וצילום של מצב קיים. אם לשם כך מתנהל משא ומתן כל כך הרבה שנים, הרי שמדובר בחידלון משווע ובאימפוטנציה ארגונית מערכתית מזעזעת. בייחוד לנוכח העובדה שכדי להשיג תוצאה אומללה כל כך, לא צריך עורכי דין יקרים ושעות עובדים רבות כל כך, המשולמות על ידי ציבור הנכים. תוצאה כזאת יכול להשיג כל אדם שלא יעשה כלום במשך שנים – בחינם.
בעיית העיגון בחקיקה
כפי שראינו, ראשי הארגון מתפארים ומתגאים על כך, שהמצב 'החדש' לכאורה, המנוסח בתזכיר חוק הנכים המוצע, יעוגן בחקיקה. גם במאמר של דבורי וגם במקומות אחרים, כולל פרוטוקולים של הארגון, מדובר על עיגון זה כעל הישג. אמנם, יש להקדים ולומר: עיגון בחקיקה של זכויות הוא דבר ראוי לכל הדעות. מדובר במצב בו הנכים ידעו מה מגיע להם, זכויותיהם הבסיסיות לא יהיו נושא למשא ומתן בכל פעם מחדש והדברים יהיו נהירים וברורים לכולי עלמא. יחד עם זאת, וכבר התייחס לנושא ידידי יו"ר מחוז תל אביב, עו"ד עידן קלימן במכתבו (בעיקר סעיפים 11 – 18), מדובר כאן בחקיקה המקבעת מצב של שחיקה מתמשכת בזכויות הנכים, לאורך שנים. הקפאת תמונת המצב הנוכחית, כפי שמנסים כעת משהב"ט וארגון נכי צה"ל לעשות, מקבעת בעצם עוול מתמשך, שאסור לנציגי הנכים לתמוך בו בשום אופן. אני בהחלט מבין את המצוקה אליה נקלעו כל הצדדים, שכן מדובר בדיונים עקרים שנמשכים שנים, ובסופם אין מה להראות ולפתע כשהכל יוצא ומתפרסם, וניכר כי מדובר בתזכיר רע, תזכיר שלפי הכתוב בו, אין בו כל תוספת תקציב או זכויות ואין בו כל בשורה אמיתית לציבור הנכים, קשה לצדדים להודות שכל השנים הללו בוזבזו לריק וכעת מסרבים לחתום. אבל עם כל הקושי, חייב מנכ"ל משהב"ט להבין, שמדובר היה בהתנהלות רשלנית של נציגינו מול משהב"ט ועליו להבין את התנגדות רוב חברי הארגון. אבקש להדגיש, כי מובן שיכולים חברי הכנסת וכבוד שר הביטחון להגיש את התזכיר, בלי להיזקק לתמיכת הארגון, וכך אכן מצוין בתזכיר בעמ' 9: "למען הסר ספק יובהר, כי אין המדובר בחובה לקבל את קבלת הסכמת הארגון היציג לתיקון התקנות המוצע, כי אם הכוונה הינה להסדיר את מנגנון קבלת הארגון היציג ביחס לתיקון בטרם קידומו ואישורו". יחד עם זאת ועל אף האמור, נכון עשה מנכ"ל משהב"ט שביקש את תמיכת הארגון היציג היחידי של ציבור הנכים, כדי לתת לדברים משנה תוקף ולהראות לכולי עלמא שמדובר בהצעת חוק שאמורה להיטיב עם ציבור הנכים ולא לפגוע בו. יש לד