שאלה עבור עבודת סמינריון לאוניברסיטה

HadarGulash

New member
שאלה עבור עבודת סמינריון לאוניברסיטה

שלום,

לפני מס' שבועות ביקרתי פה והעברתי לחלק קטן מכם שאלונים הנוגעים להורות הומו-לסבית בישראל, ולקשיים שיכולים לנבוע מכך (קשיים בירוקרטיים למשל).

כעת אני יושבת על העבודה עם חברה שלי, ועלו לנו כמה שאלות שהייתי שמחה לפתוח כאן לדיון (אם זה בסדר כמובן).

במס' לא קטן של ראיונות שהעברנו, אלו היו זוגות עם ילדים, של ידועים בציבור, אך ברובם לא נשואים.
ברור לי שזוגות חד מיניים עוד לא יכולים להתחתן בישראל (והלוואי שיום אחד זה ישתנה..), אך מעניין אותי האם חלקכם חשבתם לעשות טקס חתונה, למרות שהוא לא יוכר בארץ באופן רשמי? ואם כן, מה המחשבה שהייתה מאחורי זה?
ואם לא, אז למה לא?

כלומר, כמו שזוגות סטרייטים שלא רוצים להתחתן ברבנות לפעמים עושים טקס אזרחי, ואת החתונה הרשמית עושים בחו"ל לפני או לפעמים כמה שנים אחרי הטקס בארץ.
 
אממ... לדעתי פרטתי לכם בשאלון

אנחנו זוג שעשינו טקס חתונה והתעקשנו גם לקרוא לזה בשם המפורש של "חתונה", בדיוק בגלל העניין הסימלי. אם הייתה אפשרות לזוגות מאותו המין להתחתן בארץ אז סביר שלא היינו עושות שום טקס ופשוט חיות את חיינו ביחד
.
 

HadarGulash

New member
בגלל שאת היחידה שהתייחסה לזה

עניין אותנו לשאול לגבי זה גם אנשים נוספים :)

(אני חייבת לציין שהרבה דברים שכתבת ממש יושבים לנו יפה עם העבודה :) תודה)
 

שבליבי

New member
זוגות סטרייטים מתחתנים כהמשך טבעי של החברות

זה חלק מהמסלול המובנה, ה"ברירת מחדל" .
חתונה זה מה שמצופה מזוגות שנמצאים במערכת יחסים זמן ממושך, עד כדי כך מובנה, שנשים בגיל מסוים יודעות שאין להן מה להישאר בקשר הרבה שנים אם זה לא מוביל לחתונה.
כדי לצאת ממסלול "ברירת המחדל" צריך לקבל החלטה לא להיות כמו כולם, צריך להיות אקטיבי בהימנעות מחתונה סטנדרטית ולעתים גם לעמוד מול לחצים חברתיים ומשפחתיים.
יש לזכור שאצל הסטרייטים יש פה ושם גם זוגות שמתחתנים כי צריך והגיע הזמן ורוצים ילדים... ולאו דווקא מתוך ביטחון באהבה הגדולה שתישאר לנצח.

הומואים ולסביות שהם מחוץ לארון, כבר קיבלו החלטה משמעותית לא ללכת על ברירת מחדל בסיסית עליה גדלנו כולנו (ברירת המחדל - בן הזוג הוא מהמין השני), כך שמראש לא בטוח שכל שאר המנהגים התרבותיים והמסורות, ישפיעו עליהם לפעולה כמו על אחרים.
אין מודל משפחתי מסורתי אחד שמתאים לנו ולכן אין לנו מעצור רגשי/חברתי בעניין הורות ללא חתונה (יש אולי מעצורים וחששות אחרים בעניין ההורות אבל החתונה כאקט הכרחי מקדים להורות היא לא אחד מהם)
זאת ועוד יש לזכור שאצל הומואים ולסביות, גם במשפחות אוהבות ומקבלות, אין לחץ מהמשפחה ומהחברה להתחתן ולחגוג את הקשר (לפעמים אפילו להפך)


זו דעתי לבינתיים

ושיהיה בהצלחה בעבודה הסמינריונית
 

מתמסדת

New member
לא עניתי על הסקר, אבל עונה על השאלה...

היי,
אני וזוגתי כמעט 6 שנים ביחד. מתכננות ילדים וממש לאחרונה גם חושבות על חתונה.
בקצרה - אצלינו היחס של המשפחה (שלי) היה גורם שמנע ממני בכלל לדמיין חתונה, ובדיעבד גם הכביד באופן כללי על שמחת החיים שלי...
הרבה זמן - התנגדתי לרצון של זוגתי לערוך טקס חתונה (או כלולות, כי חתן דווקא לא יהיה שם...)
הייתה הרבה התנגדות לקשר שלנו מצד המשפחה שלי, והרגשתי מוזר לערוך טקס בלעדיהם. או בנוכחותם, אבל מתוך ההתנגדות, הכעס וחוסר השמחה שלהם.
הרגשתי שבבסיס של הטקס צריכים להיות השמחה והאישור - לזוגיות שלי ולבחירה שלי ולאורח החיים שלי. בהעדר כל זה, לא יכולתי לחשוב על שתינו מתחת לחופה.
בשנים האלה, שבהן כל חבריי וחברותיי הסטרייט/יות התחתנו - הרגשתי גם הרבה כעס על הטקס - האורטודוכסי, לרוב, אבל גם על השמחה ועל הרצון הטוב והאוטומטי והקיטשי שחתונה מגייסת מהמוזמנים (כולל ממני). זה עדיין מוזר ובלתי מוסבר בעיני - פרץ השמחה וההתרגשות להם זוכה זוג שחי ביחד כבר שנתיים שלוש, לפעמים כבר בהריון כשהם מודיעים שהחליטו להתחתן... הרי זה לא הופך אותם ליותר מחוייבים אחד לשני, זה לא משנה (לדעתי) את הקשר ביניהם... אבל באיזשהו אופן זה משנה את יחס הסביבה אליהם. ומדגים כמה כוח יש להבניות חברתיות...
ויש משהו מעייף ושוחק מאוד בלחיות תחת הנחות שלא מתאימות לאורח החיים שלך, ומחוץ להבנייה (ההטרו נורמטיבית)
לפני מספר חודשים, הופענו כזוג באירוע משפחתי רישמי. לראשונה הצגנו את עצמינו כבנות זוג מול כוללללל המשפחה המורחבת. זו הייתה חוויה מאוד משחררת, ששיחררה גם את ההורים שלי באופן כמעט פלאי. השינוי בהם וביחס לו אנחנו זוכות, איפשר לי להתחיל לדמיין ולהתחיל לרצות להיות עטופה באהבה הזו שבה עוטפים זוג שנישא.
פתאום מתחשק לי לעשות מסיבה וטקס לכבודנו...
הייתי המון זמן מחוץ לעדר, ויש לי התנגדות כלפי ההתנהלות הסטנדרטית שמגיעה לשיאה בענייני חתונה.... אז אנחנו חושבות מה נרצה לעשות ואיך. זה בטוח לא יהיה שטאנצ, אבל אני מוכנה להתנסות בחוויה הזו ובכוח שככל הנראה יש בה...
 
למילה ״חתונה״ בעיני יש מטען

שחורג מתיאור איחוד בין חתן לכלה. אני ואישתי התלבטנו איך לקרוא לטקס שלנו. עלו מילים שונות כמו ״טקס איחוד״ וכלולותיים״ אבל בסוף בחרנו כאקט םוליטי במילה ״חתונה״, דווקא בגלל השימוש הנפוץ במונח הזה וכל המשמעות הנילוות לו. כשאומרים ״טקס איחוד״ או כל מילה אחרת אין לזה משמעות רבה מידי בציבור ובעינינו זה מחטיא את המטרה. עד שלא יהיה שיוויון בחוק בנושא חתונה לכל אין סיבה להיכנע לממסד ולשחק את המשחק שלו. עשינו חתונה, לא פחות ולא יותר. כך התייחסנו לזה וכך הייתה התייחסות האורחים. לא טקס איחוד מתנצל ולא כלולותיים.

אלו היו שלושים שניות על מסר פוליטי בבחירה במילה חתונה
 

HadarGulash

New member
זה לא בדיוק תוצאות, אלא יותר מסקנות...

המחקר בעצם מתבסס על חוקר בשם האקינג (בין השאר...זאת עבודה של איזה 15 עמודים) שטוען שקיים תהליך בשם "לופינג אפקט". המושג הזה בעצם מתאר תהליך שבו החברה תופסת סוג מסויים של אנשים (שזה גם מושג שהוא המציא, ואפשר לייחס אותו לכל מיני קבוצות\סוגים של אנשים) ואיך שהיא תופסת אותם, זה גורם לאנשים עצמם לשנות את איך שהם מגדירים את עצמם...ואז זה תהליך מעגלי שכזה.
ואם נגיד ניישם את זה על משפחות של זוגות חד מיניים - אפשר לראות שהדרך שבה החברה מתייחסת למשפחות האלה, גם מבחינה חברתית, אך גם מבחינה משפטית, משנה את איך שהאנשים עצמם תופסים את עצמם, ומגדירים את עצמם, ואז זה משנה פעם נוספת את מה שהחברה חושבת...וככה זה מעגלי.

אז נגיד אם אני אתייחס למה שהטלית הנודדת אמרה (אני מרשה לעצמי להתייחס אליה\אלייך פשוט כי כתבת את זה פה) - היא בעצם מדברת על זה שהיא רצתה לקרוא לטקס שהם עשו בכוונה "חתונה" מתוך צעד פוליטי, כדי בעצם להשפיע על איך שהחברה רואה אותה ואת בת זוגתה. מתוך מה שהיא אמרה ניתן להבין שהדרך שהחברה רואה אותה\אותן כזוג, גרמה לה להגיע לזה...ולהגדיר את עצמן, בצורה כזו... ככה למעשה היא יכולה גם לשנות את ההבניות החברתיות.

זה ממש על קצה המזלג... יש עוד הרבה מאוד דוגמאות...מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי :)
 
למעלה