אין לי אויר...

[נשימה של נשמה]

אין לי אויר...

אחרי 11 שנים, 3 ילדים, 2 סבבים של טיפול זוגי והרבה מטען שהצטבר, היא החליטה שאין עוד מקום לזוגיות ביננו
אם מנקים את הכל הכל הכל - היא צודקת, אנחנו כ"כ שונות שלא נראה שאי פעם נצליח לתפקד כזוג במלוא מובן המילה
אז למה זה כ"כ קשה? אין לי אויר כבר שבוע, אני מרגישה כחולת מניה דיפרסיה, לפעמים מרגישה בסדר ולפעמים הכאב כ"כ חודר וחד..
אנחנו לא נפרדות בכעס, רק בכאב מאוד גדול
היא תשאר עם הדירה (כי הדירה שלה), אני צריכה ללכת לחפש, היא תשאר עם האוטו (כי אבא קנה לה), אני צריכה לקנות חדש...
בדיוק לפני חודש התפטרתי מהעבודה שלי, חשבתי להתחיל דף חדש בחיי האישיים, כנראה לא ידעתי שמחכה לי התחלה של פרק חדש בחיי...
אני לא יודעת מאיפה מתחילים בכלל? מה עושים?
ברבות השנים ויתרתי על חברים, התרכזתי בעיקר במשפחתי, עכשיו אני צריכה אוזן קשבת מבינה, תומכת ואין לי..
אני מהמרכז (גוש דן)
אשמח לעזרה מקצועית (המלצות יתקבלו בברכה)
אשמח לשמוע חוויות ממי שכבר התנסתה

** למרות שאני קוראת (ולפעמים מגיבה) ותיקה בפורום, נכנסתי בשם חדש **

 

[טלית נודדת]

זה נשמע כ"כ קשה שאני אפילו לא יכולה להתחיל לדמיין מה עובר עליך... רק רציתי להגיד שקראתי ושולחת לך אנרגיות וחיבוק וירטואלי

 

[ninii]

קשה.
אין לי הרבה מה להגיד... הייתי מתחילה מלחזור לקשר עם חברים\ות מהעבר. תתפלאי כמה אנשים יקבלו אותך בזרועות פתוחות...
בהצלחה בהתחלה החדשה

 

[נשימה של נשמה]

*** לא לראשי ***

 

[נשימה של נשמה]

תודה על התגובות

 

[שבליבי]

אני לא יודעת אם אנחנו מכירות או לא
ובכל זאת לבי אתך
אני מבינה את הפחדים מהשינוי ומהלא נודע, חששות כלכליים, וכל הפחדים האחרים, ואולי גם חרדות מתעוררות ברגעים כאלה.
ואין ספק שפרידה מבת זוג אחרי כל כך הרבה שנים ובמיוחד כשיש ילדים, היא אירוע טראומטי.
אבל,
ויתכן ואני מקדימה את המאוחר ואולי זה עוד לא הזמן לומר את הדברים האלה אלא יותר להיות אתך מבלי להשיא עצות,
אבל כיוון שבקשת,
בכל זאת כותבת לך על מה שמדתי מניסיוני האישי
אם עובדים על תקשורת מכבדת ופתוחה בינכן ואם שמים את האגו בצד, אתן תמשכנה לתפקד כמשפחה אבל משפחה אחרת.
שתיכן אמהות לילדים ותמיד תהיינה! ההורות המשותפת היא השותפות שמחברת בינכן והופכת אתכן לסוג של משפחה.

ועוד משהו אחרון
הרבה פעמים את שומעת שאנשים מודים לקשיים שהם עברו בחיים כי בזכותם הם נעשו טובים יותר, מודעים יותר ולמדו להנות ממה שיש
וגם אני מרגישה ככה, הרבה פעמים, הקסם נמצא מחוץ לאזור הנוחות.

אני מקווה ומאמינה שבחלוף הזמן תמצאי את הקסם שיגרום לך שמחה גם אם תהיי מחוץ לאזור הנוחות והאזור הזה, יהפוך לאזור הנוחות החדש שלך, מקום שלא ידעת שיכול להתקיים בשבילך.

ובינתיים זה הזמן הנכון לחזור לחברים ולמשפחה, לבקש תמיכה ולקבל חיבוקים

 

[קונדסונת]

ליבי איתך

לא ברור מה צריך להתחיל לעשות, קודם כל חיבוק וירטואלי.
יעוץ מקצועי יכול להינתן במרכז יעוץ לאשה ברמתגן.
יש שם מטפלות טובות ומקצועיות, שיוכלו להתחיל לתת מענה.
בהצלחה.

 

[על שפת הנחל]

ואחרי שלקחת אויר..

את מסכימה איתה?
כי אם לא.. למה שלא תנסי להלחם על הקשר.. עליה.. על המשפחה?
אני לא יודעת מתי נכון להפרד, ואם יש נכון כללי או נכון לאחת מכן..
אבל בתוך כל הכאב הזה, נראה לי שמחינתך חשוב לזהות את מה שאת רוצה וללכת על זה.
את לא אמורה לבצע מידית את מה שהיא החליטה. מותר לך להרגיש ולרצות דברים אחרים.
אם את רוצה את הקשר, תלחמי עליו!

לגבי הרכוש, הכספים וכו'.. אתן 11 שנים ביחד.. נשמע לי שהחלוקה צריכה להיות יותר שיתופית, ונשמע לי שאם ההתפטרות שלך מהעבודה נעשתה בהסתמכות על כלכלת המשפחה שזוגתך חלק ממנה, צריך להיות ביטוי להסתמכות הזאת גם את תיפרדו. אם הפרידה אכן מתרחשת, שווה אולי להתייעץ עם עו"ד.

 

[האמיצה1]

אכן צריך להתייעץ עם עו״ד

למשל אם הדירה על שמה אבל עזרת לשלם את המשכנתא במשך כמה שנים אזי שאת זכאית לחלק בדירה. שווה לבדוק.
האם יש בינכן חוזה וכדו׳

 

[שבליבי]

אני לא כל כך מתחברת לעניין הלוחמני

הצעת ל"נשימה של נשמה" להילחם על הקשר, להילחם על בת הזוג שלה, במי היא נלחמת? ועל מה היא אמורה להילחם? על הזכות להמשיך לגור יחד או על הקשר הזוגי ?
הרי היא עצמה אומרת ששתיהן לא מאמינות שיכול להתקיים ביניהן קשר זוגי.

אני לא בעד להילחם במישהו כדי שירצה להמשיך להיות אתך
לא נראה לי שזה יכול לעבוד בטווח הארוך, וזה גם לא נשמע לי בריא לזוגיות וגם לא לנשמה של שני הצדדים.

ממה שכתוב בהודעה הראשית, זה נשמע, שהן ניסו להישאר ביחד ועכשיו, אחרי שתי מערכות של טיפול זוגי, שתיהן מרגישות שלקשר ביניהן אין עתיד זוגי.

לדעתי, הקושי והפחד מפרידה לא צריכים להיות הדבק בין בני זוג.

 

[על שפת הנחל]

היא כתבה

על בת הזוג שלה 'שהיא החליטה להפרד', כלומר בת הזוג החליטה, ועל כך שאלתי את "נשימה של נשמה", מה ההחלטה שלה עצמה?
אין ספק שהיא שותפה למחשבות על פרידה ועל כך שלא טוב, אבל האם היא מסכימה שהגיעה העת? שזה מה שצריך לעשות?
אני חושבת, שאם יש לה דעה אחרת, היא צריכה להציג אותה ולדאוג שזה מה שיקרה.
המאבק הוא על הקשר הזוגי. גם משברים גדולים יכולים להיות ברי תיקון.

 

[שבליבי]

ואני קראתי

"אם מנקים את הכל הכל הכל - היא צודקת, אנחנו כ"כ שונות שלא נראה שאי פעם נצליח לתפקד כזוג במלוא מובן המילה..."

 

[על שפת הנחל]

נכון..

היא כתבה את שני הדברים. ברור שיש בלבול והרבה כאב. לכן שאלתי אותה מה היא רוצה. אני חושבת שהכניסה למהלך של פרידה, אם זה מה שהיא עושה, חשוב שיעשה כי היא מרגישה, למרות הכאב הקורע, שזה נכון, ולא רק כי בת הזוג שלה החליטה על כך.

 

[שבליבי]

את צודקת

אם יש לה ספק שזה נכון להן להיפרד, מהסיבות הנכונות, היא צריכה לדבר עם בת הזוג שלה ולנסות לבדוק יחד איתה, אם אפשר לבנות מערכת זוגית אמיתית או מערכת משפחתית אלטרנטיבית אחרת שמתאימה לשתיהן. אבל אם הרצון לביחד הוא חד-צדדי, ואם נעשו כבר טיפולים זוגיים, שעזרו לדחות אך לא לפתור את הקושי הרגשי שלהן או לפחות של אחת מהן, אני לא כל כך מאמינה שמה שלא עבד עד עכשיו, יעבוד בהמשך.