אתגר בחרוזים ואנתולוגיה

yoitamar

New member
אתגר בחרוזים ואנתולוגיה

תרגמתי את הוילנלה הבאה, אבל אני לא מרוצה מהאופן שבו חרזתי אותה בעברית אשמח להצעות נוספות. חוץ מזה, אני עורך אנתולוגיה על שיגעון בשירה. אם מישהו מכיר שירים איכותיים של משוררים מפורסמים - אנא שרשרו או שלחו לי במסר. שיר אהבה של נערה משוגעת/סילביה פלאת' "אני סוגרת עיניים והעולם מת; הכול נולד כשאני פוקחתן (אני חושבת שאינך קיים באמת.) הכוכבים יוצאים לרקוד בכחול ובלבן וחשכה שרירותית דוהרת לכאן אני סוגרת עיניים והעולם מת אותי למיטה כישפת - אני חולמת שרת לי חולת-ירח, עם נשיקות וטירופן (אני חושבת שאינך קיים באמת) אלוהים צונח מטה אש הגיהנום נכבית; יוצאים השרפים וילדי שטן אני סוגרת עיניים והעולם מת. חשבתי שתשוב בדרך בה אמרת. אבל שמך אבד לי עם הזמן (אני חושבת שאינך קיים באמת). במקומך הייתי צריכה לאהוב את ציפור הרעם לפחות כשהאביב בא הם שבים בזעם. אני סוגרת את עיני והעולם מת (אני חושבת שאינך קיים באמת) והשיר המקורי: mad girl's love song "I shut my eyes and all the world drops dead; I lift my lids and all is born again. (I think I made you up inside my head.) The stars go waltzing out in blue and red, And arbitrary blackness gallops in: I shut my eyes and all the world drops dead. I dreamed that you bewitched me into bed And sung me moon-struck, kissed me quite insane. (I think I made you up inside my head.) God topples from the sky, hell's fires fade: Exit seraphim and Satan's men: I shut my eyes and all the world drops dead. I fancied you'd return the way you said, But I grow old and I forget your name. (I think I made you up inside my head.) I should have loved a thunderbird instead; At least when spring comes they roar back again. I shut my eyes and all the world drops dead. (I think I made you up inside my head.)" Sylvia Plath
 
שגעון של רעיון!

המטורף המשורר והאוהב - נשמת אפם היא רוח הדמיון. אחד רואה שדים לרוב - לא יכילם גם גהינם פעור: הוא משוגע. (...) עיני המשורר יוצאות במחול עוועים, עלה ורד בין ארץ לשמים; (...) ימציא משכן לכל ילדי הרוח, יקרא להם בשם... (תזיאוס, חלום ליל קיץ - שייקספיר, בתרגום ט' כרמי). בוודאי תמצא שגעון בחלק משיריו של אדגר אלן פו, שארל בודלר היה מטורף ללא ספק, ותמצא אולי כמה רעיונות בגליון מס' 25 של כתב העת "משקפיים", שהוקדש לשגעון.
 
לחלוטין לא סופי

ובמשקל של שבעה ימבים במקום של חמישה, אבל נסיון: שיר אהבה של נערה מטורפת / סילביה פלאת' כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. בהרימי עפעף חוזר הכל ושוב נולד. (אני חושבת שאותך בדיתי מן הלב.) הכוכבים יוצאים בוולס אדום ומהבהב, וחשיכה עזה דוהרת פנימה באחת: כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. בחלומי כבלתני למיטה כמכשף ושרת לי סהרורי, נשקת טרוף-מבט. כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. השאול דועכת, אלוהים את רקיעו עוזב, שרפים ובני-שטן פונים לצאת אחד אחד: כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. קיוויתי שתשוב כשם שפיך התחייב, אבל עם השנים שמך נשכח, כמעט אבד. (אני חושבת שאותך בדיתי מן הלב.) מוטב היה לי לו אהבתי ברק שחקים רושף, מדי אביב הוא בשמיים לפחות ניצת. כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. (אני חושבת שאותך בדיתי מן הלב.)
 

yoitamar

New member
תודה על ההצעות. אם יש עוד נא לשרשר

חמוס - כפי שדיברנו השנה אני באמת מתכוון ללמוד משקלים אבל אני רואה שגם לך הבית האחרון עשה קצת בעיות מבחינת חריזה. אם יהיו לי רעיונות אפרסם אותם בקרוב.
 

yoitamar

New member
ואולי לחרוז זאת כך?

שיר אהבה של נערה מטורפת / סילביה פלאת' כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. בהרימי עפעף חוזר הכל ושב ונבט (אני חושבת שאותך בדיתי מן הלב.) הכוכבים יוצאים בוולס אדום ומהבהב, וחשיכה עזה דוהרת פנימה באחת: כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. בחלומי כבלתני למיטה כמכשף ושרת לי סהרורי, נשקת טרוף-מבט. כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. השאול דועכת, אלוהים את רקיעו עוזב, שרפים ובני-שטן פונים לצאת לאט לאט: כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. קיוויתי שתשוב כשם שפיך התחייב, אבל עם השנים שמך נשכח, כמעט אבד. (אני חושבת שאותך בדיתי מן הלב.) מוטב היה לי לו אהבתי ברק שחקים בוער, מדי אביב הוא בשמיים לפחות חוזר. כשאת עיניי אני עוצמת העולם חרב. (אני חושבת שאותך בדיתי מן הלב.)
 

yoitamar

New member
בדד - התרגום מוקדש לאבא של נועם

בדד/אדגר אלן פו מעת ילדות כלל לא הייתי דומה לאחרים; כלל לא ראיתי כפי שאחרים ראו; כה הייתי מעוניין מלא תשוקה למעיין. מאותו מקור לא נשאתי את צערי; לא הערתי את לבי לעונג בקול אחד; כל שאהבתי, אהבתי בדד. אז – בילדותי, בראשיתם של חיים סוערים - נרקם ממעמקי הטוב והאכזר שמרתקני זה מכבר: ממזרקה, מן הזרמים, ממצוקי ההר האדומים, מהשמש שאותי סבב בגוון סתוי - זהב, מהברק שבשמים שחלף מול העיניים מהרעם ומסערה, כשעננים לבשו צורה (כשהרקיע היה כחול) השד שבי ראה הכל. Alone Poem lyrics of Alone by Edgar Allan Poe. From childhood's hour I have not been As others were; I have not seen As others saw; I could not bring My passions from a common spring. From the same source I have not taken My sorrow; I could not awaken My heart to joy at the same tone; And all I loved, I loved alone. Then - in my childhood, in the dawn Of a most stormy life - was drawn From every depth of good and ill The mystery which binds me still: From the torrent, or the fountain, From the red cliff of the mountain, From the sun that round me rolled In its autumn tint of gold, From the lightning in the sky As it passed me flying by, From the thunder and the storm, And the cloud that took the form (When the rest of Heaven was blue) Of a demon in my view
 

Y. Welis

New member
חבל שזוהר לא שר את זה...

אבל לא תמיד המשמעות נשמרת בנוסח שלך: בסיום, הוא לא מדבר על השד *שבו*, אלא זה שהוא ראה בצורת הענן - ההלם הסופי שמסיים בקרשצ'נדו את השיר. גם ה-The mystery which binds me still אינו דומה ל'עמקי הטוב והאכזר'. אפשר לדעתי להגיע לקירבה רבה יותר עם יעשו כמה שינויים.
 

yoitamar

New member
גיליתי מה הייתה הטעות

נשמטה לי המילה מסתורין. למעשה זה צריך להיות כך: מעת ילדות כלל לא הייתי דומה לאחרים; כלל לא ראיתי כפי שאחרים ראו; לא הייתי מעוניין להתנתק ממעין. מאותו מקור לא נשאתי את צערי; לא הערתי את לבי לעונג בקול אחד; כל שאהבתי, אהבתי בדד. אז – בילדותי, בראשיתם של חיים סוערים - נרקם המסתורין הטוב והאכזר שמרתקני זה מכבר: ממזרקה, מן הזרמים, ממצוקי ההר האדומים, מהשמש שאותי סבב בגוון סתוי - זהב, מהברק שבשמים שחלף מול העיניים מהרעם ומסערה, כשעננים לבשו צורה (כששאר הרקיע היה כחול) של שד איום וכל יכול. אבל אז זה רק דימיון ולא הטירוף שלו. אמשיך לחפש.
 

Y. Welis

New member
זה בהחלט טירוף, שמתבטא בדמיון

הוא סבל מזה לא מעט, כי אלה היו תמיד חיים על הסף. כמו שתיאר זאת חיים סוקולוב (בעטיפה האחורית של מבחר סיפוריו בתרגום אמיר): "הוא רואה רק את האיום והאדיר, את הפרוע והפרא, והכל - בדמיונו - מגדל בלוריות פראיות.... עם פנטסיה שחורה וסוערת, עם רעל רותח, תוסס, רואה את הלבנה כפנים של מכשפה, ואת הימים כמשתפכים מסוף העולם ועד סופו, ואת הזמן כאילו נופל גרגר מאורלוגין של גרגרי-חול; רגיל אצל בתי הקברות, ממלא כל מקום שהוא שם, בלהה ובעתה."
 
למעלה