הסבר ואזהרה:
הסבר שאני חושב שכל מתרגם צריך לדעת: כידוע, נוטריון יכול לאשר תרגומו של מסמך רק אם שפת המקור ושפת התרגום ידועות לו היטב, והוא רשום אצל רשם הנוטריונים כשולט בשתי השפות. לא מעט נוטריונים מתחכמים - הם אינם שולטים בשפת התרגום, אבל לא רוצים "לאבד" הכנסה מאישור נוטריוני, ולכן מבקשים תצהיר (לא "מכתב המצהיר", אלא תצהיר ערוך כדין) של המתרגם, ונותנים אישור נוטריוני לחתימת המתרגם על המסמך. מה שיוצא זה מסמך המקור, המסמך המתורגם, תצהירו של המתרגם ואישור נוטריוני לחתימת המתרגם על התצהיר שלו. אין בזה שום דבר רע, למעט העובדה שלעיתים האישור הנוטריוני מתברר כלא מספיק (אם הגוף שמקבל אותו שם לב לעניין...) והלקוח יוצא ניזוק. לנוטריולא תמיד אכפת, בדרך כלל הלקוח לא חוזר לעוד אישור. המתרגמים צריכים לעומת זאת כן לשים לב, ולא להשתתף בעבודה בעיניים על הלקוח. כל מה שאני אומר זה שגם המתרגם וגם הלקוח צריכים לדעת שזה מה שנעשה, ולהסכים. או אז, אין שום בעיה עם התרגיל. אלא היו שישים שניות על אישורים נוטריוניים. ולשאלתך דינה - אני הח"מ, __________, ת.ז. _________ מצהירה בזאת כי אני מתרגמת מקצועית, ושולטת בשפות ה____ וה____, וכי התרגום לשפה ה____ המצ"ב ומסומן נספח א' הוא תרגום נכון ומדוייק של המסמך המקורי בשפה ה____ המצ"ב ומסומן נספח ב', אשר תורגם על ידי.
