יידוע אי נוחות

Woking

New member
Isle of Comfort

now that's one place I wouldn't mind getting stranded on...​
 

יצהר

New member
האי נוחות

זאת התשובה הנכונה. לא הייתי בטוח, אז שאלתי פורום השפה העברית בנענע. הנה ההסבר, באדיבות "אורין": אם בכללים חשקה נפשך, אזי הרכיב `אי` נחשב לתחילית, לא למילה בפני עצמה. אשר על כן, הוא מצטרף למילה שאחריו, ואין להפריד ביניהם. יידוע איפוא יבוא לפני הצירוף כולו: `החד-משמעי`, `הבלתי-אפשרי`, `הטרום-חובה`. במאמר מוסגר אספר, שפעם מערכת כתב העת "מחשבות" הוציאה גיליון שנקרא "על האי-ודאות". בגוף הגיליון הופיעה הטענה, שאף על פי שהיינו מעוניינים ביבשת שלמה של ודאות, לצערנו הוודאות קיימת רק על פני אי קטן - האי ודאות. ואולי גם לנוחות אין אלא אי קטן... אם נחזור ללשון - העובדה שרבים "טועים" ואומרים "אי הנוחות" מלמדת משהו על העברית ודובריה. השימוש בתחיליות מקובל מאוד בשפות הודו-אירופיות ומותאם לדקדוק שלהן, אך מאוד לא טבעי לשפות שמיות, בכללן העברית. לכן, חידוש מילים באמצעות תחיליות אינו חכם, ולמעשה סותר את הידע הדקדוקי של הדוברים (אם להשתמש במונחים גנרטיביים), המעדיפים את מבנה הסמיכות השמי.
 

אלי גיא

New member
ולא כמו בית הספר כי

בית הספר הוא סמיכות, והמילה בית אינה תחילית בו. מכאן שאין להחיל את כלל יידוע הסמיכות על יידוע צירוף תחילית. וכלל פשוט להבדלת תחילית מנסמכת הוא שהתחיליות אינן נוטות, והנסמכות נוטות. ילד הפרחים, ילדת הפרחים, ילדי הפרחים "ילד" נוטָה הרי היא נסמכת. האי-ודאות, האי-ודאויות, האי-סדר, האי-סדרים, בין זכר ובין נקבה, בין יחיד ובין רבים "אי" אינה נוטה, הרי זו תחילית. ומכאן שאי הוודאות הוא אי (isle) של ודאות, שהרי אם הם רבים הם יהיו איי ודאות, ולא אי-ודאויות. והמהדרין גורסין: תחילית וסופית ממוקפות, סמיכות רגילה אינה ממוקפת. ובזמנים שעברו גם הסמיכויות ממוקפות, וכל טקסט של אהרון אמיר ידגים זאת היטב.
 

Eldad S

New member
ומה דינו של עורך דין, אם כן?

הרי מדובר כאן בביטוי, אבל לא בתחילית. האם "עורך הדין" יהיה תקין? או שגם כאן צריך להגיד "העורך דין"? ושאלה נוספת: מינו של שם העצם שמתחיל ב-"אי": האי-הבנה נגרמה .... ולא: אי-ההבנה נגרם... ובקיצור - מינו של צירוף עם תחילית "אי" נקבע על ידי המלה הנסמכת אליו, נכון?
 

יצהר

New member
בהחלט: עורך הדין

ובעניין השני - כן, המין לפי המילה
 

יצהר

New member
יושב הראש

אולי אתה שואל כי נהוג לכתוב היו"ר. אבל כותבים גם העו"ד (אם כי יש הכותבים עוה"ד), והסג"מ, והשכפ"ץ וכו'.
 

אלי גיא

New member
דינו של עורך דין

אינו קשור בזה. כל עורכי הדין אשמים עד שתוכח חפותם, או לפחות יביאו פתק מההורים. לכן דינם להישפת (כך!) ברותחין עד יום הדין. כי כמו שאמר [כנראה אהוד אולמרט] 99 אחוז מהם מוציאים שם רע לכל השאר. ולא לחינם הוצע להחליף את כינוי מקצועם לעוכרי דין.
 

Y. Welis

New member
אני חושש ש'אי הוודאות' זו שגיאה

נפוצה מאין כמוה... בכל מישדר רדיופוני ששמעתי, ומן הסתם בהרבה מאוד מהדברים שכתבתי וקראתי. אני מקוה שזוכרים לתקן את זה, כי לא ראיתי את הצורה הנכונה מזה זמן רב.
 

אלי גיא

New member
זה מחזירנו לעניין עקרוני

אם היא נפוצה כל כך אולי יש לפנינו תהליך שינוי? האם ההחלטה על יידוע לפני התחילית מחויבת המציאות? אולי האקדמיה (כולם לקום, אפשר לשבת) תחליט ללכת בעקבות מה שנוח לרבים? מה דעתכם על בעיה קשה מאוד זו, עמיתיי וחבריי המלומדים? נ.ב. זה זמן רב כתיאור זמן, לא "מזה". זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ. מזה = תיאור מקום. וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד.
 
אוף איתכם!

אחרי שכתבתי את ההודעה ושלחתי, חשבתי לעצמי ששכחתי להוסיף "נדמה לי" או "לדעתי" או "אם אני לא טועה". הופתעתי. זה עדיין לא נשמע לי נחמד באוזן וסביר להניח שאני אמשיך לומר את הטעות... נו, כבר אמרו לפני - עברית שפה קשה.
 
למעלה