~ עושה מצוות, יא שרמוטה? ~

[אלי ו.]

../images/Emo6.gif וסיפור אמיתי משלי

התחתנתי בארה"ב, לחתונה הזמנתי גם קרובים שלי, חסידי סאטמר מברוקלין. באמת אנשים מאוד נחמדים אבל לפני החתונה אחת מהקרובות עשתה לי כאב ראש רציני. - מי ההשגחה? - אמרתי את שם ההשגחה (השגחה מאוד מכובדת) - מה תהיה המנה העיקרית? - עוף מסאלה או סטייק. - אפשר גם דג? - הקייטרינג הוא של חבר שלי, ביררתי, הוא עשה פרצוף אבל בסדר. - אולי אפשר להביא לנו את הירקות והפירות מהבופה, הנשים אולי תאכלנה את הדג אבל הגברים מאוד מקפידים. אחרי החתונה הקייטרר שאל אותי למה נלחצתי מהחסידים, הם כל כך נחמדים, כל הגברים אגב ביקשו את הסטייק (שבאמת היה מצויין) ואף אחד מהם לא ביקש את הירקות או את הדג.

 

[פגע רע סדרתי]

רק עכשיו שמתי לב למשהו:

יש כנסיית אלכסנדר נייבסקי בירושלים העתיקה- אם כי אתפלא מאד אם אין לפחות אחת ברוסיה.

 

[masorti]

האם היית מקבלת את האמירה הבאה?...

"ומי שכן בחרה בחיים חילוניים (חוזרות בשאלה, נניח) עשתה זאת כנראה מתוך שבר או כאב גדול. זו לא בחירה שאני יכולה לדמיין שאדם שנסיבות חייו נורמליות יעשה." אני מניח שלדעתך לחזור בשאלה זו תוצאה של התעמקות פילוסופית והגעה להארה אינטלקטואלית, אבל לא עולה על דעתך שאדם יכול לחזור בתשובה מתוך אינטלקט. יש בזה משום אבק של התנשאות חילונית וראיית הדתי כנחות מבחינה מחשבתית.

 

[תרנגולת ערומה]

../images/Emo13.gif

אני לא חילונית.

 

[masorti]

עוד יותר גרוע...

אם אינך חילונית, אז את מודעת לכך שרגשותיו ומחשבותיו של הדתי אינם בדיוק תואמים לדימויים הפשטניים הנפוצים במגזר החילוני. האמונה הדתית היא טיפ-טיפונת יותר עמוקה מאשר איזה רצון שהרב ינהל עבורך את החיים ויוריד מעל כתפיך את הצורך להתמודד עם העולם, והחזרה בתשובה היא קצת יותר מאשר קבלת חיבוק קהילתי לאחר שהחיים היכו בך בעבר.

 

[תרנגולת ערומה]

ונדמה לי שאמרתי שאני לא מדברת

על דתיים וחוזרים בתשובה בכלל, אלא רק על חרדים קיצוניים, ועל מעמדה של האישה בחברה החרדית קיצונית. את הפסקה השנייה שלך לא אמרתי בכלל, גם לא על חרדים.

 

[masorti]

לא קשור לסוג הדתי...

גם האמונה של החרדי היא קצת יותר מהתפישה הרדודה של החילונים לגביה. ולפחות את חציה השני של הפיסקה השנייה שלי - את כן אמרת במשתמע. ("והחזרה בתשובה היא קצת יותר מאשר קבלת חיבוק קהילתי לאחר שהחיים היכו בך בעבר.") ברגע שקבעת שחזרה בתשובה לחרדיות נעשית רק מתוך שבר ומצוקה אישית, אמרת במשתמע שהחזרה בתשובה היא סוג של חיבוק מנחם ותו לא. דרך אגב, זו תופעה סוציולוגית מעניינת מאוד מדוע הרוב המכריע של חילונים החוזרים בתשובה בוחרים בדרך החרדית. אני מניח שזה קשור לתחושה הכלל-ישראלית שהחרדיות היא "הדבר האמיתי" (וכך חושבים כיום גם הדתיים-לאומיים... ראי את תופעת החרד"ליות, ואת ההתבטלות בפני הרבנים החרדיים). החילוני שמאס בדרך חייו כנראה לא מעוניין להישאר בהעתק של חייו הקודמים בתוספת כיפה סרוגה, אלא רוצה לשנות את הכול מן היסוד וללכת עד הסוף.

 

[renjintso]

יש לך סטטיסטיקה?

כי אני בכלל לא בטוחה שזה נכון עובדתית. חוץ מזה, חזרה בתשובה מהסוג שתיארת של "לשכוח מהכל" ו"לשנות הכל מהיסוד" מחזקת את דברי התרנגולת. זה דפוס של שינוי שבא מתוך שבר ומשבר ולא מתוך התפתחות וצמיחה ובחירה מושכלת. ככה בכולופן אני רואה את זה...

 

[masorti]

אין לי סטטיסטיקה רשמית...

אבל תסתכלי סביבך, ותראי איזה תנועה התחזקה בגלל חזרה בתשובה (... ש"ס) ואיזה מחנה הולך וקטן (... המפד"ל). תחשבי על כך החוזרים בתשובה שאת מכירה, ותראי כמה מהם הפכו לחרדים וכמה ל"סרוגים". תיקחי כדוגמא את כל הידוענים שחזרו בתשובה (החל מאורי זוהר ופופיק ארנון, וכלה בשולי רנד ועדי רן). כו-לם הפכו מחילונים מוחלטים לחרדים אדוקים. ואני לא מקבל את הטענה שמדובר בדפוס של משבר ושבר. (במובן של אסון אישי או כשלון מתמשך) הענין הוא שהם הרגישו סוג של ריקנות בחייהם וחיפשו משמעות. מבחינתם להפוך לאדם שממשיך לחיות בעולם המודרני לא היה שינוי מהותי מספיק, ורק כשקפצו עד לקצה השני של חיי חרדי המתנתק לחלוטין מ"הבלי העולם" החיצון - הם הרגישו שמצאו את האמת העמוקה. אותו דפוס קיים לדעתי גם בכיוון ההפוך. נראה לי שחלק גדול מהחרדים המתפקרים אינם נעצרים בדתיות מתונה אלא קופצים לקיצוניות החילונית ה"דווקאית". שימי לב שראשי הלוחמים נגד הדת בארגונים האנטי-דתיים הם חוזרים בשאלה שנולדו בעולם החרדי.

 

[אטיוד5]

נכון לגבי התופעה

אבל הסיבתיות היא אחרת. מדובר באנשים שמטבעם מחפשים הכל או לא כלום. אלו אנשים בלתי מאוזנים, מלכתחילה. רובם (חייב לומר, שמא יקפצו פה, חחח ...). ולכן הם קופצים לקיצוניות, בין אם לצד החרדי קיצוני, או לחילוני המתפקר ללא גבול.

 

[Marinette]

לא מדויק לגבי הידוענים

אלה שציינת אולי כן, אבל יש גם אחרים, כמו אהוד בנאי או אתי אנקרי, למשל – הם הגדירו את עצמם כחוזרים בתשובה או כ"מתקרבים לדת", ולא נראה לי שנהיו חרדים, בטח שלא קיצוניים.

 

[mucool2]

נכון.

אולי אני לא מסתובב בחוגים הנכונים, אבל רוב החוזרים בתשובה שאני מכיר חובשים כיפות סרוגות דווקא. הם גם באים מרקע מזרחי-מסורתי, מה שמסביר אולי את מתינותם היחסית (לא כולם מתונים באותה מידה..).

 

[תרנגולת ערומה]

לא חיבוק ולא קהילתי.

הרצון (בעיקר של נשים) "לכבות את עצמך" ולהפוך לחפץ פסיבי מוכר לי ממקומות אחרים, ובכל המקרים שאני מכירה הוא תוצאה של שבר.

 

[masorti]

אני התרשמתי אחרת...

ואיני מקבל את הטענה שאשה החוזרת בתשובה עושה זאת מתוך רצון "לכבות את עצמה". החוזרות בתשובה דווקא טוענות שהן מעצימות את עצמן ומתפתחות. (בלי קשר לשאלה האם זה כך או לא)

 

[mucool2]

הסיבה שיותר חוזרים בתשובה

הופכים לחרדים (ואני לא בטוח בכך, אל נגיד) היא שרוב המחזירים בתשובה הם חרדים.

 

[masorti]

אבל החוזר בתשובה הוא לא גולם...

והעובדה שהוא שמע הרצאה ראשונית אצל מחזיר בתשובה חרדי לא מחייבת אותו לקבל את כל הדרך שלו. נהפוך הוא... מבחינה טכנית לחילוני קל יותר לקבל על עצמו דתיות מודרנית שאינה מתנתקת מעולמו הנוכחי (עבודה, לימודים, צריכת תרבות כללית, לבוש מודרני) מאשר את הדתיות בגירסה החרדית. אנחנו שוב חוזרים לעובדה שכל הצדדים המעורבים מקבלים את הנחת העבודה שהחרדי במעיל השחור הוא הדתי האמיתי, ואילו הדתי שחובש כיפה סרוגה הוא "פסבדו-דתי".

 

[mucool2]

אבל ההרצאה ה"ראשונית"

היא זו שפותחת בפניו את עולם החזרה בתשובה, והרושם שהוא עלול לקבל הוא שזאת היהדות "האמיתית" ואין בלתה. העניין הוא שאין ממש ארגוני חזרה בתשובה דתיים-ציוניים. כל הספרות המחולקת בתחנות האוטובוס וליד מקומות הבילוי שייכת לזרם החרדי ובד"כ לחסידי ולא לליטאי (שלא ממש מתלהב מחוזרים בתשובה ככל הידוע לי). אבל האמת היא שאני לא מקבל את מיתוס המעבר מקצה לקצה, וגם לא את מיתוס ההתנתקות מהמשפחה. זה קיים בשוליים. רוב החוזרים בתשובה שומרים על קשר עם משפחתם, ורבים מהם ממשיכים לעבוד במקומות עבודה "רגילים" ולעשות מילואים.

 

[masorti]

לא דיברתי על ניתוק מהמשפחה...

אבל בהחלט אחוז גבוה עוזב עבודה או לימודים ועובר ללמוד בישיבה חרדית.

 

[אטיוד5]

הוא כן גולם

הוא כחומר ביד היוצר, או תינוק שנשבה, או אדם בלתי מאוזן, בלתי שקול. אדם שנודד מקיצוניות א' לקיצוניות ב' הוא אדם הפכפך. בלי קשר לכיוון נדידתו. מכל מקום, קשה לי יותר להבין אחד שפתאום ראה את האור הגדול מאשר אחר שמשחר נעוריו לקה בהרהורי כפירה.

 

[יוסי ר1]

לצערי נאלץ להסכים אתך.

רבים בין החוזרים בתשובה הם אנשים שאינם יציבים, ונוחים לקבל השפעה. וקיצוניות היא דרכם ממילא, ונוח להם להחריב עולמם הישן עדי יסוד, תוך שהם נכנסים לעולמם החדש. חלק מהריסת עולמם0 הישן כרוך בהתנתקות ברמה מסויימת ממשפחתם למשל, מהטעם שלא מספיק כשר שם, לא מספיק צנוע וכו. וכל זאת, למרות שעם רצון טוב של החוזר ומשפחתו, ניתן להגיע לפשרות והסדרים לפי כל דקדוקי ההלכה. אבל נוח מאד לחלק מהמחזירים לעודד את הניתוק מהמשפחה, וע"י כך להשיג שליטה רבה יותר על החוזר, המצוי בשלב של חסר וצורך בהנחיית הדרך. בצער אני כותב את הדברים, כיוון שכאדם דתי יש לי כמובן עיניין שכל עם ישראל באשר הוא יחזור בתשובה שלימה. אבל חזרה שכזו, קשה לי להחליט אם אין נזקה גדול מתועלתה.