~ עושה מצוות, יא שרמוטה? ~
אתמול נתגלגלה לידי ההזדמנות לשמח מישהי מאוד. באחד מהפורומים העוסקים בסרטן השד התפרסמה הודעה שסיפרה על אישה שקופ"ח לא מאשרת לה תרופה מסוימת, והמשפחה נאלצת לרכוש את התרופה על חשבונה. המודעה ביקשה ממי שיש לו תרופה כזאת ליצור קשר עם המשפחה. מדובר בתרופה יקרה מאוד (מנה שבועית עולה בסביבות 4500 ש"ח), ולי במקרר היו מנות אחדות ללא שימוש, כאלה שבית המרקחת סירב לקבל בחזרה. התקשרתי למספר שצורף להודעה, והסתבר לי שמדובר במשפחה חרדית ירושלמית. הצעתי להם שאביא להם את התרופה עד הבית, היות שאני נמצאת הרבה בירושלים ויש לי אפשרות לחנות בכל מקום. הם שמחו מאוד, וכשבאתי לירושלים שוחחתי עם הבן של הגברת ההיא, כמו שסוכם בינינו מלכתחילה, והוא אמר שיהיה בבית רק בעוד חצי שעה, בינתיים הוא בסופר, עושה קניות לשבת. היות שהיו לי הרבה תוכניות לבוקר ולא יכולתי להמתין לו, הצעתי לו שאביא את התרופה עד אליו, לסופר, והוא היסס קצת, אבל הסכים, ואמר לי שהוא בקופה הזאת והזאת. שאלתי אותו איך אזהה אותו, והוא אמר שהוא לבוש שחורים, כך שהצעתי שיזהה הוא אותי על פי הצעיף הוורוד שלבשתי. כשעמדתי להיכנס למרכול עצר אותי שומר-צניעות בכניסה, וניסה לעטוף אותי בבד שחור, בנוסח הבורקות של אפגניסטן. שאלתי אותו מה פתאום, והוא אמר לי שזאת "צרכנייה חרדית". הייתי לבושה במכנסיים שחורים, לא צמודים, ובסוודר אפור, שאת מפתחו כיסה צעיף שהיה כרוך עליי. פיסת עור אחת לא בצבצה משום מקום. לא הבנתי את הצורך הזה לכסות אותי. שומר הצניעות אמר - אבל את במכנסיים! אמרתי לו - אבל שום דבר אצלי לא חשוף, אז איפה הבעיה? הוא התעקש, ואני סירבתי. מה יש לך בכלל לחפש כאן, שאל. אמרתי לו שאני באה להביא תרופה לבן של חולת סרטן, בשביל אמא שלו. הוא הציע שאשאיר את התרופה אצלו. לא בא בחשבון, אמרתי. יש פה תרופות בשווי של כמה עשרות אלפי שקלים. הן גם בקרח, ואסור להן להיחשף לאור או לחום. אז תלבשי עלייך את הבד, אמר. שום בד, אמרתי. תשכח מזה. ופשוט נכנסתי. הוא עוד רץ אחריי, נסער - גברת, גברת, את לא צנועה! - אבל אני כבר הייתי בפנים, ורק אז הבנתי כמה שהייתי חריגה: מלבד העובדה שהייתי היחידה ממין נקבה במכנסיים, בלטתי שם כמו תוכי ענק בין דרורים בצעיפי הוורוד. כל תשומת הלב של המרכול הופנתה אליי מייד, והודות לכך גם אותו בחור שאמו זקוקה לתרופה ראה אותי מרחוק ורץ, נרגש, לקחת ממני את התרופה. אז אולי בשביל שומר הצניעות אני שרמוטה, אבל אמא של הבחור, שקיבלה את התרופות לידיה, לא יכלה להירגע מהמחווה, ודיברה איתי אתמול אולי שעתיים בטלפון, נרגשת עד דמעות. בשבילה אני לא שרמוטה אלא נשמה טובה. עניין של זווית ראייה. אפילו שלא היה אצלי בכלל מה לראות.
אתמול נתגלגלה לידי ההזדמנות לשמח מישהי מאוד. באחד מהפורומים העוסקים בסרטן השד התפרסמה הודעה שסיפרה על אישה שקופ"ח לא מאשרת לה תרופה מסוימת, והמשפחה נאלצת לרכוש את התרופה על חשבונה. המודעה ביקשה ממי שיש לו תרופה כזאת ליצור קשר עם המשפחה. מדובר בתרופה יקרה מאוד (מנה שבועית עולה בסביבות 4500 ש"ח), ולי במקרר היו מנות אחדות ללא שימוש, כאלה שבית המרקחת סירב לקבל בחזרה. התקשרתי למספר שצורף להודעה, והסתבר לי שמדובר במשפחה חרדית ירושלמית. הצעתי להם שאביא להם את התרופה עד הבית, היות שאני נמצאת הרבה בירושלים ויש לי אפשרות לחנות בכל מקום. הם שמחו מאוד, וכשבאתי לירושלים שוחחתי עם הבן של הגברת ההיא, כמו שסוכם בינינו מלכתחילה, והוא אמר שיהיה בבית רק בעוד חצי שעה, בינתיים הוא בסופר, עושה קניות לשבת. היות שהיו לי הרבה תוכניות לבוקר ולא יכולתי להמתין לו, הצעתי לו שאביא את התרופה עד אליו, לסופר, והוא היסס קצת, אבל הסכים, ואמר לי שהוא בקופה הזאת והזאת. שאלתי אותו איך אזהה אותו, והוא אמר שהוא לבוש שחורים, כך שהצעתי שיזהה הוא אותי על פי הצעיף הוורוד שלבשתי. כשעמדתי להיכנס למרכול עצר אותי שומר-צניעות בכניסה, וניסה לעטוף אותי בבד שחור, בנוסח הבורקות של אפגניסטן. שאלתי אותו מה פתאום, והוא אמר לי שזאת "צרכנייה חרדית". הייתי לבושה במכנסיים שחורים, לא צמודים, ובסוודר אפור, שאת מפתחו כיסה צעיף שהיה כרוך עליי. פיסת עור אחת לא בצבצה משום מקום. לא הבנתי את הצורך הזה לכסות אותי. שומר הצניעות אמר - אבל את במכנסיים! אמרתי לו - אבל שום דבר אצלי לא חשוף, אז איפה הבעיה? הוא התעקש, ואני סירבתי. מה יש לך בכלל לחפש כאן, שאל. אמרתי לו שאני באה להביא תרופה לבן של חולת סרטן, בשביל אמא שלו. הוא הציע שאשאיר את התרופה אצלו. לא בא בחשבון, אמרתי. יש פה תרופות בשווי של כמה עשרות אלפי שקלים. הן גם בקרח, ואסור להן להיחשף לאור או לחום. אז תלבשי עלייך את הבד, אמר. שום בד, אמרתי. תשכח מזה. ופשוט נכנסתי. הוא עוד רץ אחריי, נסער - גברת, גברת, את לא צנועה! - אבל אני כבר הייתי בפנים, ורק אז הבנתי כמה שהייתי חריגה: מלבד העובדה שהייתי היחידה ממין נקבה במכנסיים, בלטתי שם כמו תוכי ענק בין דרורים בצעיפי הוורוד. כל תשומת הלב של המרכול הופנתה אליי מייד, והודות לכך גם אותו בחור שאמו זקוקה לתרופה ראה אותי מרחוק ורץ, נרגש, לקחת ממני את התרופה. אז אולי בשביל שומר הצניעות אני שרמוטה, אבל אמא של הבחור, שקיבלה את התרופות לידיה, לא יכלה להירגע מהמחווה, ודיברה איתי אתמול אולי שעתיים בטלפון, נרגשת עד דמעות. בשבילה אני לא שרמוטה אלא נשמה טובה. עניין של זווית ראייה. אפילו שלא היה אצלי בכלל מה לראות.