היוצר והיצירה

היוצר והיצירה


באיזו מידה, אם בכלל, אתם מסוגלים להעריך יצירת אמנות בלי להביא בחשבון את מה שאתם יודעים על האמן? אני שואל לאו דווקא בהקשר של אייל גולן, אלא דווקא בהמשך לתכנית רדיו ששמעתי השבוע על הביוגרפיה החדשה שכתב דן לאור על נתן אלתרמן. כבר לפני התכנית הייתה לי תמונה כללית של אלתרמן כאדם לא נעים בעליל, והמידע החדש ששמעתי עליו רק חיזק את הרושם הזה. אני שואל את עצמי, אם חוסר החיבה שלי לחלקים גדולים מיצירתו מושפע ממה שאני יודע עליו.
 

מוגג

New member
אי אפשר להתעלם

אבל אם היצירה ממש טובה היא עומדת בפני עצמה.

רבים מהאמנים הם אנשים אגוצנטריים ודורסניים. רבים מהם מונעים מיצר הפרסום ולא רק מפרסום היצירה.

לדעניותי,עדיף לדעת כמה שפחות על היוצר. היצירה הטובה תמיד חכמה יותר מיוצרה. עודף מידע לגבי הביוגרפיה של היוצר גורר פרשנות יתר לגבי היצירה.

בנוסף לכך, נראה לי כי יש הבדל בין אמן מגיש (זמר, שחקן) לבין יוצר.
אישיותו של היוצר מוטבעת ביצירתו גם אם לא יודה בכך ואף אם יתנגד לכך בכל מאודו.
תפקיד האמן המגיש לתת את הביצוע הטוב ביותר ליצירה. גם כאן, אופיו האישי משפיע על הפרשנות ליצירה.

את איל גולן ושיריו, אף פעם לא הערכתי אך לא נראה לי שאופיו גרוע יותר מזה שהיה לזוהר ארגוב ז".
את ההגשה של זוהר ארגוב אני אוהב למרות הידוע לי עליו.

את יצירת אלתרמן וביאליק אני שופט לפי מידת הנאתי מהשפה ומהיצירתיות. לא על פי אופיים.
נוח לי ליהנות מיהודה עמיחי ולחשוב עליו כצנוע ומופנם, אך גם אם יתברר שאינו כזה לא אשנה את שיפוטי לגבי שיריו.
את מאיר אריאל ואריאל זילבר אני אוהב למרות כל הפגמים באישיותם ובמעשיהם.

בצעירותי אהבתי לקרוא את טורו של יונתן גפן, כיום הידע שיש לי עליו גורם לי להעריך פחות את כתיבתו ובכל זאת את פזמוניו אני ממשיך לאהוב.

מדודו טופז הטלוויזיוני סלדתי אבל יש כמה קטעים בהגשתו שנחרתו בי לטובה.

את יצירתו ואופיו של אורי זוהר אף פעם לא אהבתי, אבל נהניתי ממקוריותו לפרקים.
 
אני מוצא שזה עובד גם בכיוון השני


משורר כמו רוני סומק, שיצאו לו מוניטין של איש נח לבריות ופעיל חברתי מוערך, השירה שלו מקבלת יותר חשיפה, אף על פי שבאקדמיה לא ממש מחזיקים ממנו. יהיה מעניין לראות אם שירתו תצלח את מבחן הזמן, כאשר אישיותו לא תהיה שם כדי לתמוך בה.
 

מוגג

New member
דוגמה טובה.

אני מאוד אוהב את רוני סומק האדם ופחות מתלהב משיריו.
עוד פחות אוהב את הפיכתו לפרשן -מחדל בענייניי תרבות, שירה, עדתיות וספורט.
 

גרי רשף

New member
הזמר, קריין החדשות, המלצר, הפקיד בעיריה..

..הם הגורם האנושי שאנחנו פוגשים,
ולכן לא נרצה לפגוש שם עבריין מורשע.
בחלק מהמקרים מסיבות ענייניות (המלצר או הפקיד שנמצא מטר מאיתנו) ובחלק מסיבות לא ענייניות.

ומה עם המלחין, העורך, הטבח, או הסמנכ"ל? (בהתאמה לארבעת הנ"ל)
זה הרבה פחות מפריע. אולי ברמת העקרון נחשוב שזה לא בסדר, אבל לא ננוע בכסא בחוסר נוחות.

דעה מגובשת אין לי: לא אעשה עניין מזמר שהעלים מס (שהמערכת תטפל בו) אבל כן מעבריין מין.
 

sailor

New member
סמנכל החברה צבורית (וכל חבר הנהלה)

לא יכול להיות מי שהורשע בעברה שיש בה קלון.
כי הוא עוסק בכספי צבור.
 

רון סי

New member
נו, אחרי שהזכרת אותו באותה פסקה עם אייל גולן

ספק גדול אם אלתרמן היה רוצה בחיבתך.
 
מדוע?


גם מנהגו של אלתרמן בנשים לא בדיוק תאם את הנורמות של תקופתו, על פי תכנית הרדיו ששמעתי: הוא החזיק ידועה בציבור במקביל לאשתו. אולי היה מגלה אהדה לטענה שהשמיעו מקורבי גולן, לפיה לאמנים דגולים מותר מה שלבני תמותה רגילים אסור.
 

רון סי

New member
בעיקר בגלל הרמה האומנותית

נדמה לי שאלתרמן לא היה מעריך את הבחירה שלך לדבר על אייל גולן כאמן, באותו משפט שבו אתה מזכיר את אלתרמן כאמן, ומתלבט לגבי יחסך ליצירתו של גולן באותה נשימה בה אתה מתלבט לגבי יחסך ליצירתו של אלתרמן.
 
גם לי נדמה כך


ממה שאני שומע על אלתרמן, אני מתרשם שהוא היה מאותם אנשים, שכאשר אתה מציג מראה מול פניהם, הם שוברים לך אותה על הראש (מטאפורית, מטאפורית).
 

רון סי

New member
מי שמגיע לו שישברו לו מראות על הראש

אז מגיע לו.
ואם זה רק מטפורית, אז הוא יצא בזול.
 
אני לא קורא ביוגרפיות

זה משעמם אותי מאוד.
אני כן יודע שבשני העשורים האחרונים, אבנר הולצמן, זיווה שמיר ועוד העבירו את מוקד מחקריהם אל הביוגרפיות, וגם כיום בהוראת הספרות בתיכונים מצפים מהמורים ללמד ביוגרפיות, המזל שאלה ביוגרפיות קצרות של נולד-פרסם-מת.
כיוון שברוב המקרים אינני יודע את הביוגרפיה של האמן, אלא ובעיקר את ההקשר החברתי-התרבותי בו הוא פועל יתכן וזה לא משפיע עליי, אבל זה יהיה שקר. אני בהחלט מושפע מדעתי על יוצרים שאני מכיר כיום, שפועלים כיום. בהחלט.
 
גם אני לא


לא של אמנים, בכל אופן.
אבל אני כן קורא סקירות על הביוגרפיות, ומאזין לריאיונות עם המחברים.
לפעמים תהליך כתיבת הביוגרפיה מעניין יותר מהביוגרפיה עצמה,
ובכל מקרה, הסקירה תמציתית יותר.
 
מחמוד דרוויש הוא משורר גדול ואנטיציוני

היה מי שהזדעזע כאשר צטטתי בית משיר שהוא כתב וכאשר דיברתי איתו על הפרדה בין יוצר ליצירה הוא טען שמדובר בפוסט מונדרניזם. דרך אגב בשיר שצוטט אין זכר למילים יהודי או ערבי.

לואי פרדיננד סלין שכתב את הספר מסע אל קצה הלילה ראו ויקיפדיה

עזרא פאונד המשורר

אלפרד קורטו המשורר שיש ספק בקשר לשיתוף הפעולה שלו עם הנאצים משום שבסוף שנות ה 50 הופיע על אותה במה עם פבלו קזאלס
 
אתה מרחיב את השאלה מאוד

ובצדק רב, אם כי כידוע לך את ואגנר עדין לא מנגנים כאן.
 

ג רפאל

New member
נראה לי שאתה רואה יתרון גדול לעצמך בהיותך

אנטיציוני.
אלמלא הציונות שהכינה תשתית -תלוי בארץ מוצאך ומוצא הוריך- בסבירות גבוהה שלא היית חי היום.

ואני ממליץ לך ולכל מי שחפץ לדעת לקרא את
MANFRED GERSTEFELD
DEMONIZING ISRAEL AND THE JEWS
ראה אור ב2013. 2 מהדורות.

וגם שאפשר וצריך להפריד בין היוצר ליצירתו. אני עדיין סבור שכדאי לדעת עליו.
איני יכול ל'התבשם' מיצירתו של יוצר שחפץ באובדני..

בנמצא -באנגלית- 2 ספרים על האנטישמיות של משוררים 'דגולים' טס אליוט ועזרא פאונד.
הנימוק על הפסנתרן ממש ללא משכנע. נאצי אוסטרי היה מזכ"ל או"ם נכבד.
 
הפוסט לא עוסק בציונות ואני לא הנושא לדיון

אהרון אמיר הוא זה שתרגם את שירו של מחמוד דרוויש "אתם העוברים בים המילים החולפות....", ואהרון אמיר אינו אנטיציוני ואינו שמאלני.
 

ג רפאל

New member
גם אהרון אמיר המתרגם אינו הנושא

מתרגם מקבל עבודות מבית ההוצאה לאור.
והוא היה 'אחרון הכנענים' אתה מכיר את המצע שלהם?
קשה עד בלתי אפשרי לראות בהם ציונים.
 
הבלדה על מטהאוזן בהלחנת תיאודורקיס

[..]את ארבעת השירים שלח קמבנליס למיקיס תיאודורקיס, שהלחין אותם ויצר את היצירה האופראית המרהיבה "בלדה למאוטהאוזן". מאז שנות ה-60 ביצע תיאודורקיס את היצירה עשרות פעמים, בין היתר בטקס לציון 50 שנה לשחרור המחנה. כמה עצובה הדרך שעשה מאז המלחין הענק - מהיצירה הזאת, ספוגת הרגשות החמים כלפי היהודים, עד להתבטאויות האנטישמיות שהשמיע בשנים האחרונות. [..]

יאקובוס קמבנליס
 
למעלה