עצות לעבודה מול בני 1.5-3

[חידה עלומה]

עצות לעבודה מול בני 1.5-3

היי שלום,לאחרונהה התחלתי לעבוד במעון כמו שציינתי ילדים כבני שנה וחצי
עד שלוש.נתקלת בלא מעט מקרים בה ילד או שניים נושך באופן קבוע
ללא שום סיבה כיצד ניתן למנוע זאת מלבד להצמד לאותם ילדים
איך מעבירים לילד כמה אסור הדבר ? וכמו כן אשמח לעצות כלליות
כמו איך גורמים לילד שקשה לו להפתח כלפיך ?איך מגיעים אליו?

תודנ.

 

[פרפרי אהבה]

נשיכות

בגילאים האלה נשיכות זה דבר נורמטיבי וחלק מההתפתחות שלהם.
במיוחד בשלב שבו הם עדיין לא מצליחים להביע את עצמם כפי שהם היו רוצים- התסכול מאוד גבוה ולרוב זה מתבטא בנשיכות.
&nbsp
אני עובדת עם בני 2-3 ולרוב אני פשוט מנסה לזהות את הסיטואציות הבעייתיות (לדוגמא: 2 ילדים רבים על צעצוע) ומשתדלת ישר לתווך ולהציע להם פתרונות אפשריים.
&nbsp
אם זיהית ילד שנושך הרבה- הכי טוב זה להיצמד אליו ולחזק אותו חיזוקים חיוביים, להיות ערה לסיטואציות יותר בעייתיות שלרוב גורמות לו לנשוך ולתווך עבורו את הסיטואציה: "אני מבינה שקשה לך, זה באמת מרגיז שלוקחים צעצוע ממך. בוא נבקש את הצעצוע בחזרה".
&nbsp
לגבי השאלה השנייה, אני חושבת שזה עניין של אופי ושל זמן,לא כל הילדים מתחברים מיד מאחר והם לרוב חשדניים. תנסי לשבת לשחק איתו 1 על 1, אם גמול- לקחת אותו לשירותים, אם לא גמול- להשקיע בזמן ההחתלה ולשחק משחקים.

 

[שולמית ביסמנובסקי]

נשיכות

חידה עלומה,
נשיכות בקרב ילדים בגיל שציינת מתרחשות בשל סיבות שונות. אין דבר כזה נושך בלי סיבה. לכל נשיכה יש סיבה - לא תמיד אנחנו המבוגרים מודעים לסיבה או מזהים אותה. אחת הסיבות לנשיכות בגיל זה היא פער בין הרצון לומר דבר מה לבין חוסר הבשלות לעשות זאת, כלומר הילד רוצה לומר לחברו אל תיקח לי את הצעצוע, אך הדיבור עדיין לא בשל אצלו ולכן הוא ישתמש בפה בדרך היחידה שהוא יכול ויודע ועלול לנשוך. סיבה נוספת היא חיקוי של ביטויי אהבה בבית. במשפחות רבות מבטאים אהבה בין בני המשפחה על ידי "נשיכות אהבה" קלות בבטן, או על היד ואמירות כמו: "אני אוכל אותך". הילד מבין שאפשר גם לנשוך כדי לבטא אהבה. הרבה פעמים ילדים נושכים בגן דווקא את החברים הטובים שלהם מהסיבה הזאת. במצב זה רצוי להפסיק בבית את ההתנהגות הזו כדי שלא יהיה חיקוי. יש סיבות נוספות כמו קושי בהפרדת תנועה כשהילד מתכוון לנשק ובטעות הוא נושך....אז בחלק מהמקרים, הפיתרון, הוא, כפי שציינת בפנייתך, להישאר בקירבת הילד הנושך, לא ממש להיצמד אליו, אלא להיות בקשר עין איתו ובמרחק של כשני מטר ממנו ולהוות לו סוג של "צל". לאן שהוא הולך - ה"צל" הולך אחריו, אך מבלי שיפריע לו למהלך הפעילות. תפקיד ה"צל" - כלומר הגננת או הסייעת התורנית, לצפות מראש אינטראקציות שעלולות להסתיים בנשיכה ולהתערב בפתרון הבעיות ובמתן אלטרנטיבות לפעילות לפני שהנשיכה מתרחשת. מהלך כזה יכול להימשך על פני מספר ימים ועד שהילד הנושך כבר הפנים את הבקרה החיצונית שהושמה עליו עד כדי כך שהוא לומד לשים לעצמו גבולות ולחפש אלטרנטיבות כאילו ה"צל" עדיין אחריו..
אני פה ואשמח לשמוע מכם על דרכים נוספות למניעת נשיכות בגן.
להרצאות, סדנאות, הדרכת הורים וצוותי חינוך היכנסו לפייסבוק: ד"ר שולמית ביסמנובסקי - הדרכת הורים וצוותי חינוך "
או לאתר: www.dr-bismanovsky-center.com