מודל שאק
אני חולק על עמדתך בכמה נקודות: א. נכון, הם (קסטרו) לא הורגים את החיות, הם "רק" מהוים חלק מכריע בייצור הביקוש למוצר, ע"י השקעה בלקדם אותו כאופנה, כמוצר לגיטימי, ואפילו סקסי, תוך כדי רווחים. אני יודע שזה לא משהו שצריך לומר לך, אבל רציתי לומר את זה משום שחשוב לי לתקן רושם שאולי נוצר כאילו החלק שלהם הוא "לא כל כך נורא". אולי הוא פחות נורא, אבל הוא עדיין, נורא ואיום, ומאוד משמעותי. ב. יש לדבר ויש לדבר. בהודעה שכתבה ענת רפואה היא מתארת שהיחצנים שלהם עשו עבודה מעמיקה באיסוף כל ההודעות שיכולות לשמש אותם, כדי להלחם בנו. אני גם תוהה ביני לבין עצמי איך זה שהופיעו לא פחות מאשר אנשי יס"מ כדי לפזר משמרת מחאה לגיטימית של כמה עשרות אנשים בסה"כ, מול קסטרו בפעם הראשונה. אחר כך - הם הודיעו שהם "לא יעצבו יותר מוצרים עם פרווה", שזו הודעה שלא שווה את הנייר שהיא כתובה עליו. עכשיו הם רוצים שנהיה סלחניים, וניתן להם להמשיך להפיץ את בגדי המוות שלהם בלי להפגע יותר מידי. מה שאני רוצה לומר זה שלא מדובר באנשים שהפכו עורם. לא מדובר באנשים ש"מה שצריך זה להסביר להם במה מדובר, ולחזק אותם כשהם החליטו לשנות את דרכיהם". העור היחיד שהתהפך הוא העור של בעלי החיים בזמן פשיטת פרוותם - אבל את זה כולנו יודעים. הם מנסים לצמצם נזקים. הם מנסים לשמור על הרווח הכלכלי, כי הרווח הכלכלי זה אלוהים עבור עסק כלכלי. למה אנחנו צריכים לקפוץ כמוצאי שלל רב כש"הם מוכנים לדבר איתנו! הם מוכנים לשאת ולתת!" (והמילים "לשאת ולתת" יכולות להיות במרכאות - או לא). הם עושים את זה כי זה משרת את האינטרסים שלהם, אבל זה לא אוטומטית משרת את האינטרסים של בעלי החיים. אני לא רוצה להתיימר לומר שבמרבית המקרים הכניסה ל"שיחות" היא נגד האינטרסים של בעלי החיים אבל זה בהחלט כך עבור חלק לא קטן מהמקרים. הסיבה: עצם הכניסה לשיחות היא הישג עבור מי שמתעלל. זה מאפשר לצד המדכא לומר: הנה, אנחנו מקשיבים לצד השני. זה פותר את הצד המתעלל מלתת דו"ח מוסרי על מעשיו, משום שכל תוצר של המו"מ מקבל הכשר מוסרי של "משהו שהארגונים למען בעלי חיים הסכימו לו". נו, ואם זה משהו שהארגונים הסכימו לו, אז זה בטח בסדר! למשא ומתן צריך לבוא בסיטואציות מסויימות בלבד. כניסה למשא ומתן לא יכולה להיות ברירת המחדל, אלא היוצא מן הכלל, כאשר יש שקילות כוחות, ששני הצדדים חושבים שאי אפשר להכריע אותה. אין כאן מצב כזה. המאבק הזה בפירוש משרת את האינטרסים של בעלי החיים בעצם קיומו. למה להפסיק אותו? למה לוותר? כל יום שעובר קסטרו מזיעים יותר. כל יום שעובר מתברר שכשהציבור אומר "לא להתעללות" הוא מתכוון לזה. כל יום שעובר הכח של המילים האלה "לא להתעללות" מתגבר. להגיע ל"הבנות" זה לא האינטרס של בעלי החיים. זה האינטרס של קסטרו. הכתרתי את ההודעה הזו בשם היומרני "מודל שאק". הסיבה היא לא משום שדרך הפעולה דומה, אלא משום שהיתה (ועוד יש כאן) הזדמנות ליצור כוח דומה. היו חברות שצריך היה לדבר איתן כדי לשכנע אותן שקשריהן עם HLS - עדיף שלא יהיו. אבל הדיבורים הללו - הם לא היו משא ומתן, והם אפילו לא באו מתוך שקילות כוחות - אלא מתוך עליונות כוח מוחלטת. מטרתם היה הסבר - מנומס, מחויט - ואפילו מעונב - אך תקיף ובלתי מתפשר, שהמחיר הציבורי והכלכלי של קשרים עם HLS לא משתלם. היו חברות שצריך היה להפעיל לחץ ציבורי כדי שזה יקרה. והיו חברות שכשהן שמעו שהן ברשימה נבהלו לבד, אמרו לעצמן "בשביל מה אני צריך את זה?!", ניתקו את קשריהן עם HLS - ודבר ראשון הודיעו על זה - כדי לא לחטוף. חברות כלכליות עושות את הדבר הנכון רק כשהדבר הנכון מתיישב עם רווח כלכלי. ככל שמאבקים צודקים - (בין אם זה מאבק למען בעלי חיים, למען תנאי העסקת עובדים, או למען כל דבר אחר) - ידעו להציג קרדיט כגובים מחירים כלכלים כבדים יותר ממי שמנסה לדכא אחרים - כך השכנוע יהיה יעיל יותר. הרי המדכאים מדכאים את קורבנותיהם משום שזה משתלם להם. אלמנט חשוב של המאבק כנגד הדיכויי הוא לכן, להפוך דיכויי ללא משתלם. כמה שהדיכויי יהיה יותר יקר למדכא, כך הסיכויי שלו להפסיק גדול יותר ג. כאשר יש ישיבה, ובעקבותיה הודעה לעיתונות; כאשר הישיבה הזו היא לא בשם פלוני אלמוני אלא בשם "פעילת זכויות בעלי חיים" ו"תנו לחיות לחיות" - מתקבל הרושם שמדובר בנציגות, שניהלה מו"מ תחת מנדט. כאשר אנשים כאלה יוצאים גם בקריאה מן הפגישה הזו "לסיים את החרם" - זה בפירוש משהו שיש לו הד בציבור. הגב' יוכבד זליבנסקי מרחוב נהריים בתל אביב לא מבינה מה זה פורום זב"ח. היא גם לא מתעמקת במה המשמעויות ואיזו גנבת דעת זאת ש"נוריד את הפרוות מהקולקציה הבאה / מסוף נובמבר". כל מה שהיא, והשכן שלה, והבן שלה, והנכדה שלה מבינים מבלי להיות מצויים בפרטים, זה שנציגים של מי שעלו על בריקדות נגד קסטרו בגלל הפרוות - אומרים עכשיו שקסטרו דווקא בחורים ממש נחמדים, שהם "בסדר", ושהם מבקשים להסיר את החרם. מה שגברת זליבנסקי, הבן שלה, והנכדה שלה למדים מזה, זה שגם אם עולמם זועזע ממראות בע"ח שפרוותם נפשטת, זה בסדר - זה עבר. אפשר לחזור לאדישות של תמול שלשום. אני חושב שזה מה ששיחות - והודעה לעיתונות כזו - עושים, וזה באופן מובהק בניגוד לאינטרס של בעלי החיים.