מיומנו של דניל - הגעה לעיר מפלט
אויר, אני חייב אויר. מזועזע מהמראה שהרגע ראיתי, אני רץ החוצה מהמבנה של הגנולים. עובר את המסדרון ופורץ החוצה לאויר הלילה. נעמד בכניסה, אני מביט סביב, לוגם כמויות גדולות של אויר צלול וקר. אחרי דקה אני מתחיל בתרגיל ריכוז, מדמיין לעצמי עץ שצומח במהירות ומשקיט את ההמולה בראשי. הירח זורח ומאיר את השממה, ואני נרגע ומתחיל לנתח את האירועים, אחד אחרי השני, לאט ובנחישות. הבסנו את השד, נחנו קצת במבנה וניסינו לחקור את מקור הכוח שנשאר במרכז המבנה. מדובר בעמוד הבוקע מהרצפה, ואחרי מטר וחצי הוא נפתח לבריכה קטנה, שאפשר לשטוף בה ידים או פנים. הנוזל בבריכה קסום, מקרין כוח ומאיר את המבנה באור ירוק, עם מות השד האור החל להתעמם, והצבע שלו התחיל להתנקות. אחרי מאמץ, נזכרתי איפה שמעתי על בריכה כזאת של כוח "זאת בריכה כוח, היא כנראה סיפקה לשד עוד עוצמה. יש סיפורים שאומרים שטבילה בבריכה תעניק כוחות או יכולות" זאת הייתה הטעות. לא זיהיתי את זה ברגע שאמרתי את זה, אבל בחשיבה לאחור? זה היה הזרז שהוביל לאירועים שאחרי. ג'ון החליט שהוא צריך לקחת את הכוח לעצמו, קליי ניסה לעצור אותו – מה שרק עודד אותו לנסות יותר. רום ניסה לעזור לקליי, ואפילו ניסה להתייעץ עם האל שלו – אבל ללא הועיל. ג'ון נכנס לבריכת הכוח, והשתנה. השיער שלו נשר, צבע העור של פניו השחיר, השיניים שלו התחדדו קלות, וכל תווי הפנים התחדדו. כשראיתי את זה, ברחתי. כן. אני פחדן. והמראה של הפנים השדיות הללו הפחיד אותי, הפחיד מאד. אני רועד כשאני חושב על הפנים השדיות של ג'ון, ואז כועס על עצמי שאני מאבד את הריכוז. אני מזין את הכעס לעץ, עוזר לו לגדול, הריכוז והשלווה חוזרים. ג'ון ספג את הכוח של הבריכה. כנראה ששאריות של הכוח של השד נשארו בבריכה. העובדה שרק הראש של ג'ון השתנה, ולא שאר הגוף – רומזת שאולי השינוי לא יהפוך אותו לשד, ואולי הוא ימשיך להיות ג'ון. אני מתרכז בזה, ומחליט שמחר בבוקר, באור היום אני אראה האם ג'ון מתנהג כמו ג'ון או כמו שד. בשלב הזה קליי מצטרף אלי בחוץ, הוא נראה מזועזע "היי קליי, גם אתה רוצה לישון בחוץ?" הוא נוהם משהו, ואנחנו מתארגנים לשינה. בבוקר ג'ון יוצא החוצה, אני לא מזהה הבדל בהתנהגות או בדיבור. קליי פונה לעברו "לפחות תסתיר את הפנים האלה" ג'ון מהנהן בראשו, וכשהראש עולה חזרה, הוא כבר ראש של ילדה קטנה, ושאר הגוף משתנה במהירות לגוף של ילדה קטנה. אנחנו ממשיכים בדרכנו, שקטים... כל אחד שקוע במחשבות שלו. אני מחליט שעם שחרור השבויים מהעיר, אני אפרד מהקבוצה, אני לא מוצא את המקום שלי בה, והסיכונים שהקבוצה לוקחת שוב ושוב? אני מניד בראשי כשרום מצביע לעבר האופק הוא שולף את אביזר הקסם שמאפשר לו לראות למרחוק, ואומר "דרקון! אני עוד לא מצליח להבחין בצבע" אנחנו מחליטים להתחבא, וכאשר הדרקון מתקרב, נראה שהוא זהוב. במבט קרוב עוד יותר, יש לו כנפיים מלאכיות. רום יוצא מהמסתור ומברך את הדרקון לשלום, אנחנו יוצאים אחריו מהססים. "שלום לכם, אלו שהנבואה דיברה עליהם!" הקול שלו מהדהד ועוצמתי בקניון "חברי הקבוצה של הבלתי מנוצח, הנבואה מספרת שאתם צריכים לפגוש את העכברוש, ובעזרתו להציל את המישור הזה מהקללה שעליו" אני זז טיפה לצד, לא מרגיש שאני חלק מהקבוצה שהדרקון מדבר עליה, בעוד רום ממשיך לדבר עם הדרקון "אנחנו נציל את המישור? ומה עם השבויים?" הדרקון מעווה את פניו, האם זה היה חיוך? "אתם! חברי הקבוצה הזוהרים של הבלתי המנוצח!" הוא פונה לקליי "הקשת הבלתי מנוצח" פונה לרום "נציגו של הבלתי מנוצח" פונה אלי? "החכם" ההלם גורם לי לפספס את שאר דבריו.... החכם? הדרקון אומר שהנבואה קושרת אותי עם הקבוצה. שאני חלק ממנה, ולפי התאור שלו, זה חלק חשוב..... החכם..... הוא ממשיך לדבר ולאחר מכן עף לדרכו אנחנו ממשיכים בדרכנו, אני לא מפסיק לחשוב על המשמעות של דברי הדרקון... אולי אני צריך לשנות את הגישה שלי? ג'ון מלהג כדרכו על המאורע האחרון שהוא זוכר, במקרה הזה זה הדרקון, וקליי מתחיל להתרגז מהנושא "ג'ון!" אני פתאום פונה אליו "תוכל לסרוק את הדרך מקדימה? לסייר ולוודא שאנחנו מקבלים התראה על כל סכנה שמתקרבת?" העיניים שלו נדלקות, והוא ממהר קדימה "קליי, תוכל לצפות במאסף ששום דבר לא עוקב אחרינו, ואולי לטשטש חלק מהעקבות?" קליי נאות, ושלום חוזר לקבוצה העיר מפלט – הדבר הראשון שרואים מהעיר, זאת חומה עצומת מימדים, כשלושים מטר גובהה. אנחנו נעצרים במרחק ומחליטים שאני אתחזה לאציל, בעוד השאר יתחזו לשומרים שלי (קליי ואנטן), נושא הכלים שלי (ג'ון), והמשרת האישי שלי (רום) כמובן שאני אומר מחליטים, ובפועל זה דרש שכנוע של ג'ון (הוא יוכל לקחת מגילות! עם קסמים!) שחשב שהוא יוכל להיות האציל הכניסה לעיר עברה ללא אירועים מיוחדים, המשמר גילה קצת התנגדות, ולאחר שהובן שאנחנו הולכים לסחור בעבדים (וכסף שהחליף ידים – מסתבר שלקבוצה הזאת יש המון כסף), השומר הראשי בשער הפנה אותנו לבחור בשם "לים". שנודע גם בשם "העכברוש". לים החל לעשות לנו סיור קצר בעיר, כששמענו מאחת הסמטאות קולות צוחקים וקול נאנח בכאב. כולנו נעמדנו, לים חייך חיוך עצוב "אין מה לעשות, עדיף להמשיך הלאה" בניסיון לשמור על ההתחזות שלנו, אני חושב מהר ומחליט לשלוח את ג'ון (מומחה ההתגנבות של הקבוצה) וקליי. שנייה אחרי שאני חושב על זה, אני מקווה בליבי שזה יעזור ליחסים המתדרדרים בניהם, ואומר בקול "אתה ואתה" מצביע על שניהם "לכו לבדוק מי עושה את הרעש המטריד הזה, ותפסיקו אותו" ללים אני מחווה בתנועה אצילית "המשך" ג'ון וקליי מיהרו לסמטה, ולאחר מכן עידכנו אותנו ששלושה נערים התעללו בעבד זקן. לאחר התגנבות מהירה, והפחדה של הנערים, קליי וג'ון מיהרו לחזור אלינו – לפני שהצרחות של הנערים "שד! שד בעיר!" יזעיקו את המשמר, ויסבכו אותנו. אנחנו ממשיכים בסיור ומגיעים למרתה, אישה גדולת מימדים המכינה סיר גדול של נזיד. הריח מצוין, אבל כשהיא הרימה כף של נזיד בשביל לטעום אותו, הבחנתי בזנב משתלשל מהכף.... אני שולח את רום, קליי ואנטן להמשיך להסתובב עם לים, בעוד אני וג'ון נשארים באזור של מרתה. לאחר שג'ון מתחקר אותה על הקשר שלה למחתרת, (ומכניס אותה לפחדים שמא אנחנו שומרים במסווה), אני "מעודד" אותו לחקור את הסביבה בתור ילד. כשהוא הולך אני קולט שלאט לאט אני לומד איך אפשר לתעל אותו לכיוונים הנכונים, בקצב הזה ג'ון עוד יתחיל לתרום יותר מאשר להפריע. בנתיים אני נח, מסדר את המחשבות, ומריץ רעיונות. זה נראה צירוף מקרים קטן מאד שהדרקון הפנה אותנו לעכברוש, והכינוי של לים הוא "העכברוש". מחוסר הנוחות של ברטה, כנראה שאכן יש מחתרת, וכנראה שהיא חלק קטן ממנה. האם עדיף לנו להצטרף אליה, או לנסות להגיע עמוק יותר דרך ההתחזות לסוחר? אולי שווה שאנטן וקליי יתחזו לשומרים? מה המטרות שלנו? בשלב הזה החשיכה מתחילה לרדת, והשאר חוזרים אלינו. רום מעדכן אותנו שהוא השיג "לי" ראיון עם סוחר בשם באקרה, שעלי ללבוש את הסיכה שלו ושהוא יפגוש אותי ועוד אחד בערב. אני פונה ללים ומגלה לו את המטרה האמיתית לבואנו. השאר מופתעים, לא מתערבים בשיחה, לים מתלהב, ואומר שאם אנחנו רוצים להצטרך למחתרת, אנחנו צריכים ללכת איתו לדירק. הוחלט שאני ורום נלך לפונדק, והשלישיה ילכו עם לים לדירק. בכניסה לפונדק עוצרים אותנו זוג שומרים, שנותנים לנו לעבור רק לאחר שהם רואים את הסיכה. אני לא אתאר מה קרה בפנים. אני מתבייש בעצמי שזה קרה. רק אגיד שבאקרה הסכים עקרונית לעבוד איתי, אם אני אוכיח לו שאני סוחר עבדים "איכותי" ע"י לכידה של שני עבדים שברחו לו, או אספקת זוג עבדים שווי ערך (או בעלי ערך גדול יותר) אני מרגיש מטונף. שהייתי צריך להגיד את הדברים שאמרתי, ושראיתי את הדברים שראיתי.
אויר, אני חייב אויר. מזועזע מהמראה שהרגע ראיתי, אני רץ החוצה מהמבנה של הגנולים. עובר את המסדרון ופורץ החוצה לאויר הלילה. נעמד בכניסה, אני מביט סביב, לוגם כמויות גדולות של אויר צלול וקר. אחרי דקה אני מתחיל בתרגיל ריכוז, מדמיין לעצמי עץ שצומח במהירות ומשקיט את ההמולה בראשי. הירח זורח ומאיר את השממה, ואני נרגע ומתחיל לנתח את האירועים, אחד אחרי השני, לאט ובנחישות. הבסנו את השד, נחנו קצת במבנה וניסינו לחקור את מקור הכוח שנשאר במרכז המבנה. מדובר בעמוד הבוקע מהרצפה, ואחרי מטר וחצי הוא נפתח לבריכה קטנה, שאפשר לשטוף בה ידים או פנים. הנוזל בבריכה קסום, מקרין כוח ומאיר את המבנה באור ירוק, עם מות השד האור החל להתעמם, והצבע שלו התחיל להתנקות. אחרי מאמץ, נזכרתי איפה שמעתי על בריכה כזאת של כוח "זאת בריכה כוח, היא כנראה סיפקה לשד עוד עוצמה. יש סיפורים שאומרים שטבילה בבריכה תעניק כוחות או יכולות" זאת הייתה הטעות. לא זיהיתי את זה ברגע שאמרתי את זה, אבל בחשיבה לאחור? זה היה הזרז שהוביל לאירועים שאחרי. ג'ון החליט שהוא צריך לקחת את הכוח לעצמו, קליי ניסה לעצור אותו – מה שרק עודד אותו לנסות יותר. רום ניסה לעזור לקליי, ואפילו ניסה להתייעץ עם האל שלו – אבל ללא הועיל. ג'ון נכנס לבריכת הכוח, והשתנה. השיער שלו נשר, צבע העור של פניו השחיר, השיניים שלו התחדדו קלות, וכל תווי הפנים התחדדו. כשראיתי את זה, ברחתי. כן. אני פחדן. והמראה של הפנים השדיות הללו הפחיד אותי, הפחיד מאד. אני רועד כשאני חושב על הפנים השדיות של ג'ון, ואז כועס על עצמי שאני מאבד את הריכוז. אני מזין את הכעס לעץ, עוזר לו לגדול, הריכוז והשלווה חוזרים. ג'ון ספג את הכוח של הבריכה. כנראה ששאריות של הכוח של השד נשארו בבריכה. העובדה שרק הראש של ג'ון השתנה, ולא שאר הגוף – רומזת שאולי השינוי לא יהפוך אותו לשד, ואולי הוא ימשיך להיות ג'ון. אני מתרכז בזה, ומחליט שמחר בבוקר, באור היום אני אראה האם ג'ון מתנהג כמו ג'ון או כמו שד. בשלב הזה קליי מצטרף אלי בחוץ, הוא נראה מזועזע "היי קליי, גם אתה רוצה לישון בחוץ?" הוא נוהם משהו, ואנחנו מתארגנים לשינה. בבוקר ג'ון יוצא החוצה, אני לא מזהה הבדל בהתנהגות או בדיבור. קליי פונה לעברו "לפחות תסתיר את הפנים האלה" ג'ון מהנהן בראשו, וכשהראש עולה חזרה, הוא כבר ראש של ילדה קטנה, ושאר הגוף משתנה במהירות לגוף של ילדה קטנה. אנחנו ממשיכים בדרכנו, שקטים... כל אחד שקוע במחשבות שלו. אני מחליט שעם שחרור השבויים מהעיר, אני אפרד מהקבוצה, אני לא מוצא את המקום שלי בה, והסיכונים שהקבוצה לוקחת שוב ושוב? אני מניד בראשי כשרום מצביע לעבר האופק הוא שולף את אביזר הקסם שמאפשר לו לראות למרחוק, ואומר "דרקון! אני עוד לא מצליח להבחין בצבע" אנחנו מחליטים להתחבא, וכאשר הדרקון מתקרב, נראה שהוא זהוב. במבט קרוב עוד יותר, יש לו כנפיים מלאכיות. רום יוצא מהמסתור ומברך את הדרקון לשלום, אנחנו יוצאים אחריו מהססים. "שלום לכם, אלו שהנבואה דיברה עליהם!" הקול שלו מהדהד ועוצמתי בקניון "חברי הקבוצה של הבלתי מנוצח, הנבואה מספרת שאתם צריכים לפגוש את העכברוש, ובעזרתו להציל את המישור הזה מהקללה שעליו" אני זז טיפה לצד, לא מרגיש שאני חלק מהקבוצה שהדרקון מדבר עליה, בעוד רום ממשיך לדבר עם הדרקון "אנחנו נציל את המישור? ומה עם השבויים?" הדרקון מעווה את פניו, האם זה היה חיוך? "אתם! חברי הקבוצה הזוהרים של הבלתי המנוצח!" הוא פונה לקליי "הקשת הבלתי מנוצח" פונה לרום "נציגו של הבלתי מנוצח" פונה אלי? "החכם" ההלם גורם לי לפספס את שאר דבריו.... החכם? הדרקון אומר שהנבואה קושרת אותי עם הקבוצה. שאני חלק ממנה, ולפי התאור שלו, זה חלק חשוב..... החכם..... הוא ממשיך לדבר ולאחר מכן עף לדרכו אנחנו ממשיכים בדרכנו, אני לא מפסיק לחשוב על המשמעות של דברי הדרקון... אולי אני צריך לשנות את הגישה שלי? ג'ון מלהג כדרכו על המאורע האחרון שהוא זוכר, במקרה הזה זה הדרקון, וקליי מתחיל להתרגז מהנושא "ג'ון!" אני פתאום פונה אליו "תוכל לסרוק את הדרך מקדימה? לסייר ולוודא שאנחנו מקבלים התראה על כל סכנה שמתקרבת?" העיניים שלו נדלקות, והוא ממהר קדימה "קליי, תוכל לצפות במאסף ששום דבר לא עוקב אחרינו, ואולי לטשטש חלק מהעקבות?" קליי נאות, ושלום חוזר לקבוצה העיר מפלט – הדבר הראשון שרואים מהעיר, זאת חומה עצומת מימדים, כשלושים מטר גובהה. אנחנו נעצרים במרחק ומחליטים שאני אתחזה לאציל, בעוד השאר יתחזו לשומרים שלי (קליי ואנטן), נושא הכלים שלי (ג'ון), והמשרת האישי שלי (רום) כמובן שאני אומר מחליטים, ובפועל זה דרש שכנוע של ג'ון (הוא יוכל לקחת מגילות! עם קסמים!) שחשב שהוא יוכל להיות האציל הכניסה לעיר עברה ללא אירועים מיוחדים, המשמר גילה קצת התנגדות, ולאחר שהובן שאנחנו הולכים לסחור בעבדים (וכסף שהחליף ידים – מסתבר שלקבוצה הזאת יש המון כסף), השומר הראשי בשער הפנה אותנו לבחור בשם "לים". שנודע גם בשם "העכברוש". לים החל לעשות לנו סיור קצר בעיר, כששמענו מאחת הסמטאות קולות צוחקים וקול נאנח בכאב. כולנו נעמדנו, לים חייך חיוך עצוב "אין מה לעשות, עדיף להמשיך הלאה" בניסיון לשמור על ההתחזות שלנו, אני חושב מהר ומחליט לשלוח את ג'ון (מומחה ההתגנבות של הקבוצה) וקליי. שנייה אחרי שאני חושב על זה, אני מקווה בליבי שזה יעזור ליחסים המתדרדרים בניהם, ואומר בקול "אתה ואתה" מצביע על שניהם "לכו לבדוק מי עושה את הרעש המטריד הזה, ותפסיקו אותו" ללים אני מחווה בתנועה אצילית "המשך" ג'ון וקליי מיהרו לסמטה, ולאחר מכן עידכנו אותנו ששלושה נערים התעללו בעבד זקן. לאחר התגנבות מהירה, והפחדה של הנערים, קליי וג'ון מיהרו לחזור אלינו – לפני שהצרחות של הנערים "שד! שד בעיר!" יזעיקו את המשמר, ויסבכו אותנו. אנחנו ממשיכים בסיור ומגיעים למרתה, אישה גדולת מימדים המכינה סיר גדול של נזיד. הריח מצוין, אבל כשהיא הרימה כף של נזיד בשביל לטעום אותו, הבחנתי בזנב משתלשל מהכף.... אני שולח את רום, קליי ואנטן להמשיך להסתובב עם לים, בעוד אני וג'ון נשארים באזור של מרתה. לאחר שג'ון מתחקר אותה על הקשר שלה למחתרת, (ומכניס אותה לפחדים שמא אנחנו שומרים במסווה), אני "מעודד" אותו לחקור את הסביבה בתור ילד. כשהוא הולך אני קולט שלאט לאט אני לומד איך אפשר לתעל אותו לכיוונים הנכונים, בקצב הזה ג'ון עוד יתחיל לתרום יותר מאשר להפריע. בנתיים אני נח, מסדר את המחשבות, ומריץ רעיונות. זה נראה צירוף מקרים קטן מאד שהדרקון הפנה אותנו לעכברוש, והכינוי של לים הוא "העכברוש". מחוסר הנוחות של ברטה, כנראה שאכן יש מחתרת, וכנראה שהיא חלק קטן ממנה. האם עדיף לנו להצטרף אליה, או לנסות להגיע עמוק יותר דרך ההתחזות לסוחר? אולי שווה שאנטן וקליי יתחזו לשומרים? מה המטרות שלנו? בשלב הזה החשיכה מתחילה לרדת, והשאר חוזרים אלינו. רום מעדכן אותנו שהוא השיג "לי" ראיון עם סוחר בשם באקרה, שעלי ללבוש את הסיכה שלו ושהוא יפגוש אותי ועוד אחד בערב. אני פונה ללים ומגלה לו את המטרה האמיתית לבואנו. השאר מופתעים, לא מתערבים בשיחה, לים מתלהב, ואומר שאם אנחנו רוצים להצטרך למחתרת, אנחנו צריכים ללכת איתו לדירק. הוחלט שאני ורום נלך לפונדק, והשלישיה ילכו עם לים לדירק. בכניסה לפונדק עוצרים אותנו זוג שומרים, שנותנים לנו לעבור רק לאחר שהם רואים את הסיכה. אני לא אתאר מה קרה בפנים. אני מתבייש בעצמי שזה קרה. רק אגיד שבאקרה הסכים עקרונית לעבוד איתי, אם אני אוכיח לו שאני סוחר עבדים "איכותי" ע"י לכידה של שני עבדים שברחו לו, או אספקת זוג עבדים שווי ערך (או בעלי ערך גדול יותר) אני מרגיש מטונף. שהייתי צריך להגיד את הדברים שאמרתי, ושראיתי את הדברים שראיתי.
