מיומנו של ואלנטיין - יציאה למסע
שוכב במיטה מנסה להרדם. הזמן עובר, והמחשבות משתוללות "צריך לזכור לקחת אוכל, האם זים ולם יבואו? האם לקחת בגדים חמים?" מתישהו אני נרדם, ושנייה לאחר מכן (או כך זה מרגיש) אני פוקח עיניים - בוקר! מזנק מהמיטה ומתחיל את האימונים. ארבעים פעמים להתכופף עד לרצפה, ולנסות להגיע לתקרה ארבעים פעמים לקפוץ במקום שישים מכות בידים חשופות לבול העץ שבגינה מאחור מאה הנפות חרב... ממשיך ככה כשעה, עד שהשמש מתחילה לעלות. שמש... קלוד סיפר לנו שפעם העיגול המעומם בשמיים, היה מאיר בעוצמה כל כך חזקה, שמי שהיה מסתכל עליו - היה מתעוור! אני מביט על העיגול, ותוהה האם אי פעם השמש תחזור למצבה הקודם. "ולנטיין!" אמא קוראת מהמאפייה, אני אוסף את הדברים שלי, ורץ אליה, שוב פעם חלמתי בהקיץ.... היא נותנת לי לחמניות חמות, ושתי כיכרות לחם למסע, מחבקת אותי, מטפסת על הכיסא ונושקת לי במצח "דרך צלחה בן שלי" - ואני יוצא. שקט בשעה הזאת של הבוקר, אני עובר דרך הכנסייה בשביל לאסוף את אריק ומבחין במייקה מסתכל עלינו דרך החלון - חושב על זה רגע ומנפנף לו לשלום... הוא מנפנף בחזרה בכניסה אנחנו פוגשים את לם וזים "באתם!" אני לא יכול להסתיר את החיוך למראה שניהם לם מחייך בחזרה, זים נראית עגומה, כאילו היא אכלה משהו חמוץ ויוצאים לדרך! אחרי רבע שעה של הליכה, זים עוצרת אותנו "אנחנו צריכים לעבור לצד הדרך" היא אומרת והולכת לשם "למה?" אני מסתכל על הדרך הנוחה ואז על השוליים, שמלאים בקוצים, שיחים ושאר דברים לא נוחים "כדי שלא יראו אותנו!" היא עונה, נראה לי שמשהו מרגיז אותה "למה? מי כבר הולך בדרך שיכול לראות אותנו?" "גובי המיסים, ושאר דברים שאנחנו לא רוצים לפגוש" עכשיו היא כמעט צועקת אני מסתכל על המשך הדרך.... היא נראית נטושה, נאנח "נו טוב" ויורד אל השוליים "תוריד את המגפיים שלך" היא מצביעה על המגפיים הכבדות שלי "השתגעת?!? אני לא הולך יחף במקום הזה!" "אבל אתה עושה רעש! שומעים אותך מרחוק!" "חכי שאני אוריד את המגפיים, הרעש שאני אעשה כשאני אדרוך על קוצים, ואבנים קטנות יהיה גבוה הרבה יותר!" היא תוקעת את הרגליים בקרקע, בתנוחה מוכרת של הזוטונים, היא לא תזוז עד שנעשה מה שהיא רוצה.... אני מנסה לשנות גישה "אם כל כך מפריע לך שיראו אותנו או שישמעו אותי, למה שלא נשלח מישהו לסייר מקדימה, ואם הוא יראה מישהו הוא יזהיר אותנו?" היא מתרצה והולכת מהר יותר קדימה, שומרת על מרחק מאיתנו אחרי כמה שעות (משעממות!) היא עוצרת ועושה תנועות עם הידים "לם, מה היא רוצה?" אני פונה לאח שלה, אולי הוא מבין אותה "היא אומרת שיש שלושה רוכבים מלפנים, ושנתחבא" "כל זה הבנת מהנפנופים המוזרים שהיא עשתה?" אנחנו נכנסים עמוק יותר ליער, ומחכים.... מחכים.... זים מגיעה "הם חנו ביער, אני הולכת לנסות להאזין להם ולשמוע מה הם עושים פה" לם הולך איתה, אני ואריק נשארים לחכות..... ומחכים..... ומחכים...... פתאום מתקרב אלינו אורק מבין העצים. "פני לשלום" הוא מתקרב עם ידים פתוחות "המנהיג שלנו שלח אותנו להביא אנשים מהעיר מפלט, הוא רוצה לדבר איתכם ולהחזיר לכם את האלפית שנחטפה ממכם ע"י השבט של היד הלבנה" כשהוא אומר היד הלבנה, הוא יורק לצד אני מסתכל על אריק, מושך בכתפיים ועונה "אני ולנטיין, ואנחנו ממפלט" "טוב" הוא נוהם "רוצים לבוא לאכול איתנו ליד המדורה? נוכל לרכב לשבט שלנו מחר בבוקר" "תוביל את הדרך" אנחנו הולכים אחריו, פוגשים את שני החברים שלו ומתיישבים לאכול אחרי מספר דקות לם וזים מצטרפים ויושבים לאכול מסביב למדורה למחר בבוקר אנחנו רוכבים על חיות הרכיבה של האורקים עד למחנה לקראת הצהריים אנחנו מגיעים, ואת מי אנחנו רואים בצמרת של עץ? לבושה בקצת יותר מעלים? לא'ואנ'דאר כמובן אחרי שיחה קצרה עם ראש השבט, אנחנו מורידים אותה מהעץ, אני נותן לה כמה מהבגדים שלקחתי איתי, וממשיכים לדבר עם ראש השבט. מסתבר ששבט האורקים הזה, שירת תחת הפיקוד של צבא מרושע, כשההסכם ביניהם היה שהאורקים יקבלו נכסים ואדמה בסוף המלחמה. המלחמה באה, הם נצחו, אבל האורקים לא קיבלו את התגמול המגיע להם. בנוסף לזאת, לשאמאן של השבט הייתה נבואה שהשבט צריך לעזור לעיר מפלט, ולעבור לצד של העיר. השבט הזה תקף את השבט שהתקיף את מפלט, וחטף את לא'ואנ'דאר ושני גמדים מהילפורט (העיירה הקרובה) מידיהם. אנחנו מחליטים ללוות את הגמדים לעיירה שלהם, לחכות עד שראש העיירה והאנשים החשובים יתארגנו, ואז נלך לעשות מועצת שלום בין שלושת הגופים: מפלט, אורקים והילפורט בדרך לעיירה אנו מוצאים פונדק, "רגע לפני שאתם ב" בפונדק יש עגלה עם שבויים, וציוד רב - המס שנלקח מהילפורט העגלה נשמרת ע"י 4 גובלינים, זים מתגנבת לפונדק ומגלה שיש שם עוד 4 גובלינים נוספים התוכנית שאנחנו עושים פשוטה: לם ירדים את הגובלינים עם קסם, אני אשחרר את כל מה שבעגלה, ואז נמתין בכניסה לפונדק ונצעק "המס בורח" הגובלינים יצאו, ואנחנו נפתיע אותם וננצח התוכנית הייתה כמעט כמו שתכננו לם הצליח להרדים שלושה, ואני רצתי להתקיף את הרביעי "מגר רשע!" צעקתי והתרכזתי בעת הנפת החרב (כמו שכתוב בספר) – אני חושב שניסיתי מאות פעמים לצעוק "מגר רשע" בזמן שאני מכה בבובת האימונים התוצאה תמיד הייתה זהה – בובת האימונים חטפה את המכה, כמו שהיא חטפה עשרות מכות אחרות, ואני המשכתי לנסות שוב ושוב בתקווה שיום יבוא וזה יעבוד הפעם? אור לבן בוהק ומסנוור בקע מהחרב, כשהיא פגעה בגובלין, הוא עף לאחור כאילו פגע בו ברק והוא התרסק על קיר הפונדק "המס בורח, המס בורח" זים התחילה לצעוק, וארבעת הגובלינים מיהרו החוצה, ונוצחו במהרה. לאחר הנצחון הבעלים של הפונדק הזמין אותנו לארוחה על חשבונו, והלכנו לישון שבעים ומרוצים. בבוקר, מצאנו את עצמנו כלואים בכלוב שמחובר לעגלה, הציוד שלנו איננו עימנו, ואורקים עם סמל של יד לבנה רוכבים מסביב לכלוב.... המשך יבוא?
שוכב במיטה מנסה להרדם. הזמן עובר, והמחשבות משתוללות "צריך לזכור לקחת אוכל, האם זים ולם יבואו? האם לקחת בגדים חמים?" מתישהו אני נרדם, ושנייה לאחר מכן (או כך זה מרגיש) אני פוקח עיניים - בוקר! מזנק מהמיטה ומתחיל את האימונים. ארבעים פעמים להתכופף עד לרצפה, ולנסות להגיע לתקרה ארבעים פעמים לקפוץ במקום שישים מכות בידים חשופות לבול העץ שבגינה מאחור מאה הנפות חרב... ממשיך ככה כשעה, עד שהשמש מתחילה לעלות. שמש... קלוד סיפר לנו שפעם העיגול המעומם בשמיים, היה מאיר בעוצמה כל כך חזקה, שמי שהיה מסתכל עליו - היה מתעוור! אני מביט על העיגול, ותוהה האם אי פעם השמש תחזור למצבה הקודם. "ולנטיין!" אמא קוראת מהמאפייה, אני אוסף את הדברים שלי, ורץ אליה, שוב פעם חלמתי בהקיץ.... היא נותנת לי לחמניות חמות, ושתי כיכרות לחם למסע, מחבקת אותי, מטפסת על הכיסא ונושקת לי במצח "דרך צלחה בן שלי" - ואני יוצא. שקט בשעה הזאת של הבוקר, אני עובר דרך הכנסייה בשביל לאסוף את אריק ומבחין במייקה מסתכל עלינו דרך החלון - חושב על זה רגע ומנפנף לו לשלום... הוא מנפנף בחזרה בכניסה אנחנו פוגשים את לם וזים "באתם!" אני לא יכול להסתיר את החיוך למראה שניהם לם מחייך בחזרה, זים נראית עגומה, כאילו היא אכלה משהו חמוץ ויוצאים לדרך! אחרי רבע שעה של הליכה, זים עוצרת אותנו "אנחנו צריכים לעבור לצד הדרך" היא אומרת והולכת לשם "למה?" אני מסתכל על הדרך הנוחה ואז על השוליים, שמלאים בקוצים, שיחים ושאר דברים לא נוחים "כדי שלא יראו אותנו!" היא עונה, נראה לי שמשהו מרגיז אותה "למה? מי כבר הולך בדרך שיכול לראות אותנו?" "גובי המיסים, ושאר דברים שאנחנו לא רוצים לפגוש" עכשיו היא כמעט צועקת אני מסתכל על המשך הדרך.... היא נראית נטושה, נאנח "נו טוב" ויורד אל השוליים "תוריד את המגפיים שלך" היא מצביעה על המגפיים הכבדות שלי "השתגעת?!? אני לא הולך יחף במקום הזה!" "אבל אתה עושה רעש! שומעים אותך מרחוק!" "חכי שאני אוריד את המגפיים, הרעש שאני אעשה כשאני אדרוך על קוצים, ואבנים קטנות יהיה גבוה הרבה יותר!" היא תוקעת את הרגליים בקרקע, בתנוחה מוכרת של הזוטונים, היא לא תזוז עד שנעשה מה שהיא רוצה.... אני מנסה לשנות גישה "אם כל כך מפריע לך שיראו אותנו או שישמעו אותי, למה שלא נשלח מישהו לסייר מקדימה, ואם הוא יראה מישהו הוא יזהיר אותנו?" היא מתרצה והולכת מהר יותר קדימה, שומרת על מרחק מאיתנו אחרי כמה שעות (משעממות!) היא עוצרת ועושה תנועות עם הידים "לם, מה היא רוצה?" אני פונה לאח שלה, אולי הוא מבין אותה "היא אומרת שיש שלושה רוכבים מלפנים, ושנתחבא" "כל זה הבנת מהנפנופים המוזרים שהיא עשתה?" אנחנו נכנסים עמוק יותר ליער, ומחכים.... מחכים.... זים מגיעה "הם חנו ביער, אני הולכת לנסות להאזין להם ולשמוע מה הם עושים פה" לם הולך איתה, אני ואריק נשארים לחכות..... ומחכים..... ומחכים...... פתאום מתקרב אלינו אורק מבין העצים. "פני לשלום" הוא מתקרב עם ידים פתוחות "המנהיג שלנו שלח אותנו להביא אנשים מהעיר מפלט, הוא רוצה לדבר איתכם ולהחזיר לכם את האלפית שנחטפה ממכם ע"י השבט של היד הלבנה" כשהוא אומר היד הלבנה, הוא יורק לצד אני מסתכל על אריק, מושך בכתפיים ועונה "אני ולנטיין, ואנחנו ממפלט" "טוב" הוא נוהם "רוצים לבוא לאכול איתנו ליד המדורה? נוכל לרכב לשבט שלנו מחר בבוקר" "תוביל את הדרך" אנחנו הולכים אחריו, פוגשים את שני החברים שלו ומתיישבים לאכול אחרי מספר דקות לם וזים מצטרפים ויושבים לאכול מסביב למדורה למחר בבוקר אנחנו רוכבים על חיות הרכיבה של האורקים עד למחנה לקראת הצהריים אנחנו מגיעים, ואת מי אנחנו רואים בצמרת של עץ? לבושה בקצת יותר מעלים? לא'ואנ'דאר כמובן אחרי שיחה קצרה עם ראש השבט, אנחנו מורידים אותה מהעץ, אני נותן לה כמה מהבגדים שלקחתי איתי, וממשיכים לדבר עם ראש השבט. מסתבר ששבט האורקים הזה, שירת תחת הפיקוד של צבא מרושע, כשההסכם ביניהם היה שהאורקים יקבלו נכסים ואדמה בסוף המלחמה. המלחמה באה, הם נצחו, אבל האורקים לא קיבלו את התגמול המגיע להם. בנוסף לזאת, לשאמאן של השבט הייתה נבואה שהשבט צריך לעזור לעיר מפלט, ולעבור לצד של העיר. השבט הזה תקף את השבט שהתקיף את מפלט, וחטף את לא'ואנ'דאר ושני גמדים מהילפורט (העיירה הקרובה) מידיהם. אנחנו מחליטים ללוות את הגמדים לעיירה שלהם, לחכות עד שראש העיירה והאנשים החשובים יתארגנו, ואז נלך לעשות מועצת שלום בין שלושת הגופים: מפלט, אורקים והילפורט בדרך לעיירה אנו מוצאים פונדק, "רגע לפני שאתם ב" בפונדק יש עגלה עם שבויים, וציוד רב - המס שנלקח מהילפורט העגלה נשמרת ע"י 4 גובלינים, זים מתגנבת לפונדק ומגלה שיש שם עוד 4 גובלינים נוספים התוכנית שאנחנו עושים פשוטה: לם ירדים את הגובלינים עם קסם, אני אשחרר את כל מה שבעגלה, ואז נמתין בכניסה לפונדק ונצעק "המס בורח" הגובלינים יצאו, ואנחנו נפתיע אותם וננצח התוכנית הייתה כמעט כמו שתכננו לם הצליח להרדים שלושה, ואני רצתי להתקיף את הרביעי "מגר רשע!" צעקתי והתרכזתי בעת הנפת החרב (כמו שכתוב בספר) – אני חושב שניסיתי מאות פעמים לצעוק "מגר רשע" בזמן שאני מכה בבובת האימונים התוצאה תמיד הייתה זהה – בובת האימונים חטפה את המכה, כמו שהיא חטפה עשרות מכות אחרות, ואני המשכתי לנסות שוב ושוב בתקווה שיום יבוא וזה יעבוד הפעם? אור לבן בוהק ומסנוור בקע מהחרב, כשהיא פגעה בגובלין, הוא עף לאחור כאילו פגע בו ברק והוא התרסק על קיר הפונדק "המס בורח, המס בורח" זים התחילה לצעוק, וארבעת הגובלינים מיהרו החוצה, ונוצחו במהרה. לאחר הנצחון הבעלים של הפונדק הזמין אותנו לארוחה על חשבונו, והלכנו לישון שבעים ומרוצים. בבוקר, מצאנו את עצמנו כלואים בכלוב שמחובר לעגלה, הציוד שלנו איננו עימנו, ואורקים עם סמל של יד לבנה רוכבים מסביב לכלוב.... המשך יבוא?
