מצטרף בחום לכל השאלות
באמת חשוב לשמוע את דעתו של עיתונאי שמבין את המקצוע, שמכין שיעורים לפני שהוא מדליק את המיקרופון ושנותן כבוד לפרנסה שלו.
כמי שמלווה, בעוונותיו, פרחי עיתונאים היוצאים אל שוק העבודה, אני נמלא חלחלה מהאופן שבו הם מוצאים לבסוף את הפירורים לפרנסה. מאחר שאינני רוצה להלבין את פני ה"קולגות" של נדב, אומר רק שאני מתקשה למצוא עיתונאי ספורט אינטליגנטים ורהוטים ומה שיותר חמור, אני מתקשה למצוא עיתונאים 'נקיים'. יש אחד, לא אזכיר את שמו כאמור, שמסקר את מכבי חיפה (כבר רעה חולה להצמיד עיתונאים לקבוצה). האיש חגג לפני כשנתיים בר-מצווה לבנו, אליה הוזמנו שחקנים מהקבוצה, חברי הנהלה וצוות מקצועי... אחר כך, "מסקר" אותו "עיתונאי" את הקבוצה ששחקניה בילו במסיבה שלו והביאו לבנו בר המצווה מתנות... איך אפשר לצפות מ'עיתונאי' שכזה לבצע את מקצועו?? רוב עיתונאי הספורט שכחו מזמן את המשמעות של המלה "ביקורת" והם עסוקים בעיקר בפילוס דרכם לחדר ההלבשה...
זאת ועוד! שתי תכניות ספורט יומיות משודרות במקביל בערוצי רדיו מסחריים. בשתיהן מתקיימת התופעה הנזכרת, אלא שהיא עולה לדרגות של בהמיות של ממש: יש שם אנשים שזוכים לקיתונות של בוז, קללות ונאצות שאפילו שפת רחוב לא תכיר אותן, ולעמותם יש כמה שהם ה"מאמי" של התכנית. הם מתראיינים קבוע, לא מופרעים בשיחה ומתקבל הרושם שדעתם היא הרבה יותר מ"תורה מסיני".
אל אלה אפשר לצרף את אתרי הספורט ואת העיתונות הכתובה... קשה לי מאד להצביע על עיתונאי חף מאינטרס, שאינו נותן הנחות ל"מקורבים", שאינו מזמין אף שחקן לבר מצווה של בנו, ולא משלם דמי לא יחרץ למי שנותן לו מידע מחדר ההלבשה אותו הוא מתרגם ל:"בסביבת השחקן אומרים", או "מקורביו של פלוני אלמוני מזהירים שאם הוא לא ישחק אז...." או שאר מרעין בישין שכאלה.
איך יוצאים מזה, נדב. איך מייצרים כתבי ספורט שיהיו כמו כתבים פוליטיים. לא חברים של אף אחד, ובכך - משרתים נאמנים של רוח הספורט ושל תרבות הספורט שלנו???
לפיכך, הייתי מאד שמח לשמוע את דעתו של נדב יעקבי בעניי
