חילופי המאמנים בנבחרת היא הבעיה
כל מאמן רוצה להשאיר טביעת יד, רוצה לעשות משהו שונה, ויחודי לו. וכל מאמן שהגיע נבחרת, העלה מישהו לא מוכר להרכב, במשחק חשוב מול יריבה חזקה וברוב המקרים חטפנו גולים מהצד של אותו טירון. אם זה "נמני מגן שמאלי","אפק מגן ימני","אלרואי כהן מגן ימני ושמאלי","תמיר כהן בלם",ואותו שחקן מסכן של נתניה שגרנט הציב כמגן ימני ועשה חורים מטורפים נגד שוויץ ב 2-2 ברמת גן. אחרי כן, המאמנים של הנבחרת מאוד שמרנים ולוקח להם הרבה מאוד זמן לקחת שחקני ליגה טובים (שכטר וורמוט בקדנציה של קשטן למשל) או מטורפים כמו פרננדז שמזמן חצי ליגה. פרננדז עדיין מחפש את ההרכב והוא עושה שינויים והפתעות כל משחק. ברור שאם הוא (או כל מאמן אחר לשם הויכוח) ידע שהוא מקבל את הנבחרת ל 2 קמפיינים ושהעתונאים לא ישבו לו על הראש ויחפשו דם מאחורי כל עיקול, נראה שחוסר ההצלחה תקטן. לפחות יהיה שלד מסודר, שיטת משחק, נהלים ברורים, תרגולת יציאה למתפרצות, מעבר מהגנה להתקפה, משחק מסירות מהיר ולא מסורבל, שיטות כיסוי, משחק לחץ, ועוד ועוד. זה לא אפשרי אם כל שנה וחצי יחליפו מאמן. וזה לא אפשרי אם כל משחק מוחלף חצי מההרכב. בטח ובטח לא אפשרי שמשחקים עם 3 גרזנים במרכז המגרש שלא מסוגלים לתת מסירה לעומק או להוביל כדור (ע"ע גאורגיה).