איך מספרים לחברה?

[ellonet2]

איך מספרים לחברה?

הי בנות,
יש לי שאלה קצת טיפשית....
אני אחרי 3 שנים של טיפולי פוריות, 2 הפלות, מלא תשובות שליליות וסוף סוף התבשרנו בהריון ואפילו כבר שמענו דופק!
אני בשבוע 9 ושומרת את זה עדיין בסוד.
חברה מאוד טובה שלי עוברת כבר שנה טיפולים ועד עכשיו לא ממש חוותה הצלחות.
מצד אחד אני מאוד רוצה לשתף אותה בחדשות המשמחות שלי ומצד שני אני מפחדת שזה יגרום לה לצער והיא תתפוס מרחק.
אני זוכרת כשהייתי בטיפולים היה לי קשה להתמודד עם הריוניות ולפעמים העדפתי לתפוס מרחק...
מה עושים? אני לא רוצה לאבד אותה כחברה ובטח לא רוצה להכאיב לה יותר ממה שהיא עוברת עכשיו

 

[giraffelle]

אכן מסובך

בעיני הדרך הכי פחות פוגעת היא להתייחס אליה (כמעט) כרגיל.
להודיע לה באותו שלב שבו היית מודיעה לה אם לא היתה עוברת טיפולים. אל תדחי כי התחושה שמסתירים ממך מאד פוגעת, אבל גם אל תקדימי במיוחד כי כל יחס מיוחד פוטנציאל פגיעה.
&nbsp
לדעתי הדרך הכי טובה להודיע היא בכתב (סמס / מייל). ככה היא לא צריכה לגייס את החיוכים והאיחולים על המקום אלא יש לה זמן לעכל את התחושות הקשות.
אבל יש מי שחולקת על זה וטוענת שעדיף להודיע פנים אל פנים כדי לא לתת תחושה שאת מפחדת מהתגובה שלה. אם עושים את זה כך, אז בפגישה אישית ולא בפורום רחב, ולהודיע ומיד לעבור הלאה לנושא אחר.
אם את יודעת איזו דרך תעדיף החברה שלך זה הכי טוב. אם לא, צריך לנחש, וזה קשור כמובן גם לאיך שהודעות כתובות נתפסות אצלכן בדרך כלל - כדרך תקשורת רגילה או כמשהו קר ורשמי.
&nbsp
הכי חשוב - לקבל ולהכיל את זה שיכול להיות שהיא תקנא ושיהיה לה קשה לשמוח בשבילך. את מכירה את זה ויודעת שזה לא אישי, ולא שהיא באמת לא שמחה בשבילך אלא שקשה לה לצאת מהקושי שלה כרגע. תני לה גם לתפוס מרחק אם זה מה שהיא צריכה. אם תכבדי את זה, לא תאבדי אותה כחברה בטווח הארוך.
תשמרו על קשר על אש קצת יותר נמוכה או באופן קצת שונה עד שיתאים לה להתקרב יותר. תוכלי לעזור לה לשמור על קשר אם כשתדברו ותיפגשו לא תהיי עסוקה מדי בהריון ובילד. תוכלו לחזור להתקרב שוב כשגם היא תצליח, או אחרי שתלדי. יש נשים שיותר קל להן עם תינוקות מאשר עם הריונות, ובכל מקרה אפשר להגיע לפגישה בלי התינוק אבל אי אפשר להגיע לפגישה בלי הבטן...

 

[בדרך להיות אמא10]

מהצד השני

אני זוכרת שכשהיתי בטיפולים לילדה הראשונה שלי, חברה שלי שהיא כמו אחותי וליוותה אותי בכל הטיפולים, נכנסה להריון.. היא כנראה גם חששה לספר לי, ואז איכשהו הבנית את זה מאיזשהו רמז.
כמובן שמיד שמחתי בשמחתה ואמרתי לה שזה לא על חשבוני או במקומי, ושגם תורי יגיע. ואכן אחרי חודשיים נקלטתי גם אני.

אני חושבת שכדאי לך לספר ולשמוע את התגובה ולפי התגובה להמשיך בשיחה. בנוסף - בהמשך החיים - המשיכי להתנהל מולה כרגיל. אין סיבה שאם אתן חברות טובות ההריון יפריד בינכן. רק תשתדלי לא לחפור לה על ההריון יותר מידי אלא אם היא תשאל ותתעניין.

בהצלחה

 

[איןאריותכאלה]

מנצלשת

חברה מאד טובה, יחידנית, בת 41.5, כבר קרוב לשלוש שנים בטיפולים, 0 הצלחות. יכול להיות שלא תהיה אמא. בפגישה האחרונה לפני פסח שבועיים אחרי בטא חיובית לא סיפרתי. במרץ היא היתה בחו"ל ואנחנו נפגשות שוב בשבוע הבא. כבר רואים בטן. אנחנו כמעט לא מדברות בטלפון, רק נפגשות כל 3-4 שבועות. ווטסאפ בעיקר לתיאומים. היא כמובן יודעת שאני עובדת על הריון, יש לה 11 אחיינים. ובכל זאת בטן מרגישה לי כמו משהו אחר. לכתוב הודעה? לספר בפגישה? איך הייתן נוהגות?

 

[giraffelle]

לדעתי כדאי להודיע מראש

הרושם שלי הוא שלהגיע לפגישה ולהיתקל בבטן לא צפויה זו אחת האפשרויות הכי פחות אהודות בקרב קהל המטופלות...
אלא אם כן לא להגיד כלום ולחכות שיראו בטן זה מה שמקובל אצלכן תמיד. בחוג חברותי זה לגמרי ככה (אפשר גם לא להיפגש ולדעת רק אחרי שהילד נולד). אבל גם אז הייתי מחריגה בגלל שכבר שיתפת אותה בטיפולים.

 

[איןאריותכאלה]

תודה, אני מאמצת את ההמלצה

מרגיש לי נכון שתדע לפני שהיא רואה, בעיקר שיצא לנו הפעם מרווח ענק בין פגישה לפגישה בגלל חו"ל והחג.

 

[בדרך להיות אמא10]

התעכבתי על "יכול להיות שלא תהיה אמא"

היום המדע והרפואה מאפשרים כמעט לכל אחת להיות אמא.. אם יש בינכן קשר טוב אני מציעה לדבר איתה על אפשרויות אחרות בדרך אל המטרה, כמו תרומת ביצית.

בהצלחה

 

[giraffelle]

רק להיזהר לא לגלות לה את אמריקה

אם היא כמה שנים בטיפולים, בגילה המתקדם, כמעט בטוח שהיא מודעת לאפשרויות האחרות.
אם הקשר טוב אפשר לדבר על הנושאים האלו, אבל כדאי שהדיון יצא מנקודת הנחה שהיא מודעת לאפשרויות, אחרת זה מרגיש כמו זלזול אחד גדול באינטליגנציה.
אפשר (אם זה מתאים) להתעניין אם היא שקלה תרומת ביצית או ניסתה טכנולוגיות מתקדמות. או אפילו "אני בטוחה שאת מכירה את זה יותר טוב ממני, אבל ליתר ביטחון, שמעת על...?"

 

[איןאריותכאלה]

תודה לשתיכן. זה מקום כל כך כואב

שאני לא מעזה להידחף לה לשם (והיא גם לא רוצה). אף פעם במהלך הטיפולים לא שאלתי אותה, "נו..... יש חדש?" וכל מיני כאלה. אמרתי לה בשלב מאד מוקדם שאני אוהבת אותה, שאני מקווה בשבילה נורא, ושאני אשמח להיות מעורבת ככל שהיא תרגיש נוח לערב אותי. בחודשים האחרונים היא שותקת. כששאלתי מה לגבי תרומה, היא אמרה שאף פעם לא נקלטה (רירית מאד דקה )והיא חוששת מההוצאה וממפח הנפש. כששאלתי מה לגבי פונדקאות היא אמרה שהביציות שלה לא איכותיות. והיא חושד ת מההוצאה וממפח הנפש. כששאלתי מה לגבי שילוב היא אמרה שזה לא חוקי. מלכוד 22. אני בטוחה שהיא בדקה הכל. קטונתי לצערי מלייעץ לה. אם יש לכן רעיון למי אפשר לפנות עם רירית דקיקה + ביציות מבוגרות + תרומת זרע + 3 שנות טיפולים שהובילו רק לאכזבות, אני מאד מאד אשמח.

 

[בדרך להיות אמא10]

למיטב ידיעתי

כן אפשרתי תרומת ביצית עם פונדקאות. מציעה לברר בפורום תרומת ביצית.
&nbsp
את חברה נהדרת!
&nbsp

 

[איןאריותכאלה]

ביררתי. זה לא חוקי - אם את משלבת תרומת זרע

עם תרומת ביצית ופונדקאות, למעשה אין שום רכיב בהריון שהוא ממך - זה לא חוקי כי אז ניתן כביכול "לייצר" תינוקות.

 

[natnat30]

אני הייתי בצד שלא סיפרו לו

הי.
חברתי הקרובה אשר ידעה על כל הטיפולים שאני עוברת.
לא הצליחה להביא את עצמה ולספר לי.
בסופו של דבר. גיליתי בצורה ממש עקומה.
כאשר נפגשנו מספר חברות וחברה משותפת הניחה לה יד על הבטן ואמרה: "כבר יוצאת לך בטן!!!"
&nbsp
זו הייתה סיטואציה מביכה בטירוף. כי החברות האחרות (פחות קרובות אליה) נדהמו איך זה שאני לא יודעת. וחברתי שלא סיפרה לי, נעשתה כל כך אדומה ונבוכה.
&nbsp
בסוף. מאוד שמחתי בשבילה וחלילה לא הייתי רוצה שמישהי אחרת תצטרך לעבור את הסבל שאני עברתי.
הקושי בלשמוע- יהיה קיים בין אם אגלה בשבוע 9 או בשבוע 15.
אז לדעתי עדיף למרות אי הנעימות לשתף. ולהכיל בשלב שבו היית מספרת גם אם היא לא הייתה בטיפולים
&nbsp

 

[אמאלוסי]

אני הייתי מספרת מייד

ככה הייתי רוצה שינהגו בי אם הייתי במקום של חברה שלך. הריון שלך לא בא על חשבונה. היא תשמש בשמחתך ובע"ה עוד מעט את תשמחי בשמחתה.
אין לך פה אופציה אחרת - עוד מעט הרי יראו אליך ומה אז ?

 

[hatalya]

כשאישה נכנסת להריון אחרי טיפולים כולם שמחים!

גם מי שבעצמה עוברת טיפולים. היא הרי מבינה מה עבר עלייך, אני מאמינה שהיא כל כך תשמח בשבילך וזה יתן לה תקווה להצלחה שלה. ספרי לה בשמחה וברגישות.

 

[giraffelle]

תגובה כללית לכל מי שכתבה שהחברה תשמח

[התגובה המהירה לא עובדת לי משום מה אז אני לא רואה תגובות קודמות כשאני כותבת]

מצד אחד זה נכון. חברים וקרובי משפחה בוודאי ישמחו על כל חדשה משמחת.
מצד שני, צריך להפריד פה בין ההנחה שהחברה תשמח, לאיך שמצפים שהיא תגיב ותתנהג ואפילו תרגיש.

לשמוח בשביל החברה בכלל לא סותר להרגיש עצובה בשביל עצמה, כולל לקנא. אלו שני רגשות שיכולים להתקיים במקביל.
משפטים כמו "זה לא על חשבונה" הם נכונים מאד אבל בכלל לא פשוט ליישר את הרגשות לפיהם.
יש כאלו שלא מקנאות ומרגישות שמחה בשביל אחרים באופן טבעי. אבל לא לכולן זה בא בקלות, ולכן צריך להיזהר לא לצאת מנקודת הנחה שככה תרגיש החברה אלא להיפך, לצאת מנקודת הנחה שכן יהיה לה קשה. עודף התחשבות לא מזיק. צריך להשאיר לחברה את היוזמה, כדי שאם היא תצליח להתמודד בקלות היא תוכל להתקרב, ואם יהיה לה קשה היא תוכל לשמור מרחק.

הקנאה שמרגישה חברה בטיפולים היא לא מסוג "למה לה יש" אלא מסוג "למה לי אין". ההריון של החברה מעמיד לה מראה ומזכיר לה ביתר שאת את החוסר שלה. זו לא צרות עין. אבל למי שנמצא עמוק בתוך התמודדות משל עצמו, קשה להרגיש שמחה בשביל אחרים, לא כל שכן להביע אותה. השמחה קיימת שם, אבל היא מקבלת מקום קטן בין הרגשות שצפים במהלך היום.
אז כן, גם חברה ששמחה בשביל חברתה על ההריון, יכולה בו זמנית לקנא בה, ואולי היא נמצאת במקום שבו הקנאה היא הרגש העיקרי שמשתלט עליה.

מי שלא מכיר את זה מקרוב לא מבין את הקנאה הזו, וחושב שאיזו מן חברה זו שלא מסוגלת לשמוח בהריון ש"לא בא על חשבונה".

אני חושבת שדווקא בתור מטופלות פוריות (או מטופלות לשעבר) בעצמנו, צריך להכיר בזה ולכבד את זה. לזכור שכל אחת היא שונה ומרגישה ומגיבה אחרת, ולא להיפגע מהקנאה אלא לתת לה את הפירוש הנכון.

 

[פרפרי אהבה]

יו מרגש כל כך!

אני חושבת שדווקא כן חשוב לספר. במיוחד שהיא יודעת מה עברת עד שהגעת להריון- בטוחה שהיא תשמח בשבילך. פשוט לא לשתף אותה ביותר מידי סיפורי הריון וכן להמשיך להיות שם בשבילה, להקשיב ולתמוך.