איך מתגברים על חרדות?

[malina83]

איך מתגברים על חרדות?

שלום בנות יקרות, כותבת כאן כי רק אתן תבינו... בעלי לא מוכן לשמוע אותי וחושב שאני פרנואידית.
אתמול בפעם הראשונה הייתי אצל רופא מעקב הריון. הוא מדד את העובד וראינו דופק. הייתי ביום 7.4 והעובר נמדד באורך 9 מילימטר ומתאים ליום 7.1. אני יודעת שזה בתווך הנורמה אבל העוברון קטן (אציין שגם אני מאוד רזה).
הרופא אמר שהכל תקין ותור הבא נקבע רק לשבוע 10. ומה בנתיים? איך אפשר שלא להשתגע? השבוע הבא יש לי נסיעת עבודה לחו"ל, אני החלטתי להמשיך עם התמיכה(למרות שרופא פוריות אמר שניתן להפסיק בתחילת שבוע 8) אבל כולי בחרדות? איך ניתן לדעת שהכל תקין? האם לנסות להקדים את התור לרופא מעקב?
אין לי גם בחילות או רגישויות בחזה כך שאני ממש לא מרגישה הריונית.

 

[פרפרי אהבה]

מבינה אותך מאוד

התקופה הזו במיוחד בהתחלה מאוד מלחיצה.
לי זה היה עוד הריון בסיכון בהתחלה והיו לי בדיקות בתדירות מאוד גבוהה אבל בערך נשמתי מבדיקה לבדיקה ובמובן מסויים, גם בשבוע 22 , אני עדיין לחוצה ונושמת לרווחה כל פעם ששומעת את הדופק שלה או מרגישה אותה בועטת.
&nbsp
ככל שיעברו השבועות ותרגישי את העובר/ית - הביטחון יעלה. החרדות לא יעלמו כנראה אלא רק ינותבו לכיוונים אחרים אחרי הלידה

.
&nbsp
חיבוק גדול

 

[malina83]

תודה...

האם לדאוג לגודל הקטן? להציק לרופא (זה יהיה קשה כי אין תורים)? לאילו סימנים כדאי לשים לב בשבועות הקרובים ? דימום?
סליחה על הפסימיות, אין לה הצדקה אבל פשוט מתשקה להאמין שהכל תקין.

 

[ODOD11]

אין לך מה לדאוג

זה באמת בסדר וגם אצלינו היה ככה.גדולה או קטנה ביום או ביומיים וזה משתנה.. אבל אני מבינה שהדאגות ונחרדות במצב שלנו (המדהים טפו טפו_ לא מגיעות מהראש אלה מהלב.. זה לא משהו שאם אני אגיד לך שהוא תקין זה יעזור. זה פשוט לא. אנחנו בהצפה של רגשות וצריך לנתב אותם לאנשהו.. אז מחפשים קצת על מה אפילו שלפעמים ברור שהכל בסדר.. כי פעם כן הקאתי, פעם לא הקאתי, כאב לא כאב, רואים לא רואים וזה לא נגמר והכל מלחיץ, ורק מוכיח שזה לא דבר רציונלי. נשאר לנסות להרגע ולהחזיק חזק בתקווה ואמונה. שום דבר ואף אחד לא מבטיח לנו כלום..

 

[giraffelle]

לא מתגברים

כשזה בלתי נסבל הולכים למוקד, ובין לבין שורדים...

 

[ODOD11]

ולגבי בעלך

תסבירי לו שהדבר היחיד יחיד שאת צריכה בהיריון הזה זה שלא יבטל אותך ואת התחושות שלך. זה היה כל כך מעציב ומכעיס וסוגר אותי כשהוא לא היה מבין אותי.בלי כוונה אפילו. גם אם אני יודעת שהוא אומר לי על אוטומט "זה מדאיג אותך? רוצה שנבדוק את זה?" ורק בגלל שאמרתי לו שזה מה שאני צריכה, זה ישר היה מרגיע אותי. כמעט תמיד זה לבד הספיק כדי להוציא אותי מהלופ של החרדות.

 

[אמאלוסי]

חרדות

הי יקירה ! שמחה לראות שאת פה.
ממש מבינה את החרדות שלך. מי שדרך שלה לא הייתה קלה - זה הכי ברור בעולם.
אני גם סובלת מחרדות. על טיפול תרופתי ויתרתי (ואולי זאת הייתה טעות). כל ההריון הלכתי לפסיכולוגית. לצערי זה לא עזר בכלל. עכשיו יש לי רעיון למצוא אולי מישהי שעושה דמיון מודרך.
מה כן קצת עוזר-
-להסתכל על הסיטואציה מהצד. (ז"א, להתיחס כאילו חברה/ אחות מתלוננת על משהו ואני עונה לה).
- לנסות להבין שלהיות בחרדה לא מקדם אותי וגם לא יכול למנוע תרחישים גרועים
- כמה שזה לא ישמע בנאלי - לנסות לחשוב חיובי. (כמו שבתור נערה, לפני 20 שנה שכנעתי את עצמי שאקבל ציון טוב בפסיכומטרי).
האם כל הנ"ל עוזר ? חלקי מאוד.
בגלל זה גם הייתי במוקד ומיון כמות בלתי נתפסת של פעמים. כולל על תלונות הזויות כמו - "נעלמה לי בטן" ו"לא מצאתי דופק בדופלר ביתי בשבוע 15".
אז אם את מרגישה שיש צורך, בטח שתקדימי תור לרופא.
מאחלת לך המשך משעמם ובייבי בריא.

 

[malina83]

שאלת הבהרה

מוקד הכוונה שלך מרכז בריאות לאישה? ומיון הכוונה למיון נשים בבית חולים? היית מגיעה לבית חולים והם קיבלו אותך?

 

[אמאלוסי]

כן

כן. אני בכללית ובעיר שלי יש מוקד נשים. בשעות הפעילות אפשר לגשת לשם בלי הפניה. ומחוץ לשעות פעילות, ז"א כל יום משבע בערב ובשישי מצהריים ובשבת, אפשר לגשת למיון נשים של כל בית חולים, בלי צורך בהפניה או טופס 17.
ודרך אגב, בחיים לא אמרו לי "למה באת בגלל סיבה כזאת?", להפך, תמיד נתנו הרגשה טובה, שעדיף להיבדק.

 

[malina83]

תודה רבה בנות יקרות

 

[קרפי8]

אני במצבך והקדמתי את הבדיקה

גם אני הייתי בבדיקת מעקב ראשונה בשבוע 7+ והרופאה ביקשה שאגיע שוב ב10+
אני כרגע ב9+ ולא יכולה להתאפק יותר אני פשוט מרגישה שאני חייבת לראות שוב ולוודא שהכל מתפתח תקין.אז אתמול התקשרתי לרופאה ובקשתי מהמזכירה להקדים בשבוע ולבוא מחר, היא אמרה שאם אני לחוצה אז אני יכולה לבוא.
&nbsp
&nbsp

 

[רויאל בלו 79]

בתור אמא טריה - לא מתגברים גם אחרי הלידה (החרדות מתגברות...)

לי הייתה אותה סיטואציה. העובר נמדד אצל רופאים שונים והיה הבדל של 4 ימים. התקשרתי לרופא הפוריות בלחץ ונאמר לי שזה נורמלי.
בשלב הזה, כל מילימטר נחשב וכל סטיה ממנו מגדילה או מקטינה לך את העובר בכמה ימים.

המבנה שלך יכול לגרום לגנטיקה מסויימת אבל המשך ההריון לא תלוי דווקא בו. יכול להיות שהעובר יהיה קטן כמוך ויכול להיות שלא. גם הערכת משקל בסוף ההריון יכולה להיות לא וודאית. אצל אחותי וגם אצל חברות שלי, טעו בין חצי קילו לקילו בסוף ההריון וזה משמעותי.

לי בהריון היה מוניטור ביתי משבוע 14 אז יכולתי לשמוע את הדופק מתי שרציתי. אחר כך הקב"ה ריחם עליי וסידר לי צירים מוקדמים משבוע 16 כך שלעובר שלי ולי היה דייט קבוע כל שבוע במוקד.
האטה בצמיחת עובר בחודש תשיעי גרמה לדייט כל יומיים או שלושה - כך שמשעמם לא היה.

ואחרי שנולד הילד את חושבת שהכל עובר?

הבן שלי היום בן חודש - על פי תאריך עברי. ואני כל יום חושבת אם הוא בוכה הרבה למה, ואם הוא לא בוכה אז אולי קרה משהו. אני משכיבה על הגב (שתי חברות שעברו מוות בעריסה עם הילדים שלהן גורמות לי לחרדות ואתמול שמעתי על מישהי שאחיין שלה נפטר אצל המטפלת).
יש לי בייביסנס מחובר למיטה ועדיין אני באה כל כמה דקות לבדוק שהוא נושם.

לקח לי זמן להבין שאם היד שלו רפויה אז יכול להיות שהוא ישן עמוק, לאו דווקא חס וחלילה... אז אין צורך להרים בבהלה ולבדוק חיות.
החיים כהזיה.

 

[malina83]

תודה רבה

ראשית כל תודה רבה לך מכל הלב על השיטוף! לדעת שאני לא לבד זה מאוד מנחם.
לטוב או לרע יצא כל שבוע לעשות אולטרסאונד. בדיוק כשהתחיל שבוע שמונה היה לי דימום ( לפני זה הכל היה תקין) קל, זה היה בשישי בלילה וללא הרבה ברירות נסענו לבית חולים באמצע הלילה. שם מדדו את העוברון, שהיה 3 ימים פחות ממצופה. אך הרגיעו אותי שלא רואים סיבה לדימום, דופק תקין והגודל גם סביר. היום בשבוע 9.3 שוב הלכתי להבדק. העוברון גדל ועדיין בפיגור של 3 ימים. כך שאולי הקטן שלי הוא פשוט כזה...ביום שני הבא יש לי תור לרופא מעקב כך שכל שבוע יש משהו.
כל ביקור מרגיע אותי טיפה, מקווה להגיע כבר לשקיפות ולדעת שהשליש הראשון הערור מאחוריי. כמובן שהחרדות לא יעזבו, לא אחרי ששלוש שנים חלמתי על זה והכמיהה לילד גרמה לי לצאת מדעתי. אני רק מקווה שלא איהיה אמא חרדתית שתהרוס לילד שלה את הילדות.