בהמשך לדיון בפורום פוריות

[Sun Always Shines]

בהמשך לדיון בפורום פוריות

קישור- למי שלא ראתה: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/180/181340890/משפחה/פוריות
חייבת להגיד ולשתף שגם לי קשה מאוד עדיין להתמודד עם דיבורי ילדים ותינוקות מסביבי.
לשמוע על הריוניות סביבי כמובן כן יותר קל לי מבעבר, אבל לא משנה שכרגע הסטטוס הוא בדרך ל... עדיין, אני מרגישה יותר מחוברת לטיפולים מאשר להריון כנראה, וזה לפעמים צובט לי את הלב.
גם בקומונה של התל"מ המיועד- כשרוב הבנות שם בהריון שני או שלישי, אני מרגישה הרבה פעמים לא שייכת וזה מעציב אותי...

גם אתן באותן התחושות? או שברגע שהצלחתן זה נהיה לכן פחות קשה? אולי התחושות האלו תלויות גם בשלב של ההריון ועתידות להשתנות בהמשך?

 

[אמאלוסי]

אני בסירה שונה ומאוד בעד התחשבות

אני בסירה שונה. יש לי ב"ה שני ילדים ואחריהם היו 3 הפלות. אני כל כך לא יכולה להתחבר להריון הזה, שאפילו לא הוצאתי מילים : "אני בהריון" מהפה. על הצטרפות לקומונה אין מה לדבר.
הייתי אמורה להודיע לפי חוק בעבודה וכמובן לא הייתי מסוגלת. מנהלת קראה לי לחדר ושאלה בעצמה, כי ראתה כבר בטן. במקום לאשר התחלתי לבכות בכי תמרורים ורק הצלחתי להגיד לה : "אבל את יודעת שאצלי זה לא מסתיים טוב". עכשיו אני אפילו לא יודעת האם לפי חוק זה נחשב להודעה למעביד או לא.
אז אני מאוד בעד מקסימום רגישות. אני בחיים לא דוחפת תמונות של ילדים שלי לפרצוף של אף אחד. מאוד משתדלת ליד קולגות בלי ילדים לא לדבר על ילדים וכו'...
אבל רב האוכלוסיה לגמרי לא מתחשבת. אני יכולה להוציא חוברת עם כל סיפורי האי התחשבות.
אני מאחלת לך מכל הלב לעבור במהרה נפשית לסטטוס "הריון", כי תכלס זאת אמורה להיות תקופה מהממת, לבחור שמות, עגלה, מנשא, לקרוא על לידה והנקה/תמ"ל/חיסונים..

 

[hatalya]

פעם מטופלת תמיד מטופלת (;

לקח לי המון זמן להתחבר להריון. הרגשתי יותר מחוברת לטיפולים. מוזר אבל אפילו עם בטן מצאתי את עצמי רואה הריוניות ואומרת לעצמי בלב ״ברור שהיא בהריון״.. אפילו לא לשנייה לא שכחתי כמה קשה היה לי להיכנס להריון ולשמור עליו. זה השתפר רק לקראת חודש שמיני. ועכשיו אני מרגישה שנפתחנו יותר מידי ודיברתי יותר מידי, אז אני חוזרת לנוהל ״ששש ברוך השם הכל בסדר״. מקווה לטוב, אני כבר בשלב המנטלי, מצד אחד מחכה לסוף הטוב והתקין בעזרת השם, מצד שני רוצה לתת לגוף לקחת את כל הזמן שהוא צריך.

 

[אורחת חדשה 11]

לגמרי מבינה אותך

אני יותר מסתכלת בפורום פוריות מכל מקום אחר עדיין, מרגישה יותר שייכת על אף שדרכי לא הייתה ארוכה למזלי, החששות בהינן.. מבדיקה לבדיקה.. רק שהכל בסדר..

 

[שושי291]

אני מאלו שיש להן ילדים

לא כל כך התחברתי לדיון הזה למען האמת, וגם קצת התעצבנתי. אני נמצאת שמונה שנים בעולם הפוריות. אני שמונה שנים במרדף הזה, בכמיהה הזו, במירמור, בעצב, באכזבות.... שמונה שנים של נסיונות, אינסוף בדיקות, זריקות, הרדמות, שאיבות, הקפאות, בכי, מעקבים, רופאים, יו ניים איט....... אני מאד דיסקרטית לגבי זה, והסביבה שלי לא מנחשת אפילו מה אני ובעלי עוברים כל כך הרבה זמן. חושבים שהכל הגיע לי בקלות מתוך השנים הללו, נולדו לי שני ילדים מדהימים. אני עדיין מרגישה את הקושי שיש למטופלות פוריות, כי עברתי זאת על בשרי, ועדיין עוברת. גם עכשיו כשרציתי ילד שלישי, עברתי דרך ארוכה בטיפולים שכללה לצערי גם הפלה, ובהריון הנוכחי גם אובדן של תאום... אני מבינה את הרגישות, התחושות הקשות שמלוות מטופלת פוריות שאין לה ילדים. אבל התחושות מאדדד קשות גם כשיש לך ילדים. והעצב, והאכזבות, והטלטלות הרגשיות משותפות לכל אלו שעברו דרך ארוכה בעולם הזה. ולעניין הילדים, הילדים שלי הם האור של חיי. אני גאה שיש לי אותם ובדרך שעברתי כדי שיהיו בחיי ולא אשמיט אותם בכתיבתי, כי זה פוגע באנשים מסויימים. גם לא ידעתי שאלו חוקי הפורום. החלטתי שפשוט לא אכתוב בפורום הזה, כי העובדה שיש לי ילדים פוגעת באחרים. אין לי כוונה לפגוע, אבל אלו עובדות (הילדים) שלעולם לא אשמיט. ולגבי ההתחברות להריון ומה שרשמת, אני גם מתקשה להתחבר להריון הנוכחי, יותר מהריונות קודמים (שהגיעו מטיפולים גם הם), פשוט כי ההריון הקודם נגמר בהפלה. הייתי כל כך מאושרת ונרגשת והכל התפוצץ לי בפרצוף. אז לא בא לי אפילו לשמוח הפעם.. אני עדיין בפוסט טראומה מההפלה, כל יום שעובר אני רק חרדה יותר, אז לא מתעסקת בכלל בהתחברות כרגע, אלא רק להעביר את הזמן בין בדיקה אחת לבדיקה הבאה אחריה.

 

[giraffelle]

אני לא רוצה לגרור את הדיון ההוא לכאן

אבל אם הבנת שמקטינים את הקושי שלך או שאומרים שהעובדה שיש לך ילדים פוגעת במישהו, אני רוצה לנסות לתקן את הרושם.
&nbsp
קראתי ברפרוף את הדיון הזה, אז אני לא בטוחה שאני מדייקת במה שכתבו שם הפעם, אבל זה לא הדיון הראשון בנושא בפורום... אני גם לא מנסה לעמוד מאחורי כל כותבת, אלא להעביר את הרציונל מאחורי תקנון הפורום. אם מישהי כתבה שם דברים ברוח אחרת, אני לא מנסה להגן עליה או להסביר אותה.
&nbsp
המטרה של הכלל המדובר היא לא להתחשב במי שיותר קשה לה, כי בכלל אין כוונה להשוות את הקושי.
אלא, לנשים ללא ילדים יש צורך מסוים ב"אזור סטרילי", מקום שבו הן חופשיות מהיתקלויות מכאיבות. פורום פוריות הוא אחת הפינות הבודדות בעולם, האמיתי והויטרואלי, שבהן אפשר לספק את הצורך הזה.
על ילדים אפשר לדבר בכל מקום אחר. הדרישה שהצד עם הילדים יתחשב בצד בלי הילדים היא לא בגלל שלהן קשה יותר אלא בגלל שזו כבשת הרש שלהן.
&nbsp
[באופן אישי אני כן חושבת שקל יותר אחרי שיש ילדים אבל מצד שני יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על הקושי, כך שאני לעולם לא אתיימר לקבוע של-א' קשה יותר מל-ב']
&nbsp
זה גם בסך הכל לא בקשה מסובכת במיוחד. רוב נושאי הדיון בפורום הם כאלו שילדים בכלל לא רלוונטיים להם. כהיסטוריה רפואית רלוונטית אפשר להזכיר את הילדים.
&nbsp
[נקודה למחשבה: שימי לב שחוץ מנושאים טכניים, רוב הדיונים בפורום - וגם מטרתו המוצהרת - הם שיתוף בקשיים וקבלת תמיכה, ולא שיתוף בנקודות האור]
&nbsp
לגבי הנקודה השניה: גם על נושא הקנאה כבר נשברו מקלדות בפורום.
הנקודה העיקרית לדעתי היא שהקנאה היא משהו ביני לבין עצמי ולא מופנה כלפי מושא הקנאה. אם קשה לי עם אזכורים של ילדים זה בגלל שזה מזכיר לי שחסר לי. לא בגלל שמפריע לי שלאחרים יש.
הגולשות בפורום יודעות לפרגן ולשמוח בשמחות של אחרות, במיוחד למי שהילדים שלה הגיעו אחרי טיפולים או הפלות. אני חושבת שזה עושה להן עוול אם אומרים שהן נפגעות מ*העובדה* שיש למישהי ילדים.
הן כן עלולות להיפגע מ*אזכור* העובדה הזו בנסיבות לא מתאימות, וזה משהו שונה לחלוטין. ראי הנקודה הראשונה.

 

[שושי291]

הי לך יקירה,

קראתי את מה שרשמת בעיון ותודה לך על כך שביקשת להבהיר את הדברים. כי כן. כן התקבל הרושם שהקושי מוקטן רק כי יש ילדים. ולא, זה לא נהיה יותר קל, לפחות לא בתחושות שלי כמטופלת פוריות בעבר ובהווה. וכן, לא אהבתי את העובדה שמטופלת פוריות שחוותה אכזבה מטיפול תיארה בפורום גם את הקושי מול הבת הקטנה שלה, ששנים היא מבטיחה לה אחות, והתבקשה לא להזכיר את הילדה... אגב, זה קושי עצום.... אבל בכל זאת, יש משהו בדבריך, שהפורום הוא בעיקר טכני, ובדרך כלל פחות יש מקום שם לדבר על הילדים. וגם, שיש את פורום הורים בטיפולים ואפשר לכתוב גם שם....אבל, הוא לא מוצלח בעיני כמו פורום פוריות, ואין בו את התמיכה הרגשית שניתנת בפורום הפוריות, כך שאני מבינה למה בנות מעדיפות לשתף שם ולא בפורום ההוא. בכל מקרה, ורשמתי גם בהודעתי הקודמת, מבינה את הצורך בהתחשבות, וברור שגם אתחשב, אך בעיני אין במקרים כאלה ודומיהם מקום לעשות איפה ואיפה.

 

[giraffelle]

מצבו של פורום הורים בטיפולים הוא אכן בעיה

בעבר היה מקובל שעל ה"צרות של עשירים" מדברים שם.
אלו אמנם צרות אמיתיות מאד, והן לא בהכרח "קטנות" יותר, אני לגמרי מסכימה איתך בנקודה הזו. אבל הרבה מאד מגולשות פורום פוריות יכולות לומר על הצרות האלו "שאלו יהיו הצרות שלי".
מישהי בשרשור ההוא השוותה את זה לכך שאם מזכירים את בן הזוג, זה דורך על יבלות של מי שאין לה בן זוג. או שמי שמקטרת על אמא שלה, מכאיבה למי שאין לה אמא. הטענה היתה שאין לדבר סוף ולכן לא צריך להתחשב. אני לא מסכימה עם ההשוואה, כי היעדר זוגיות או הורים הם לא נושא הפורום. השוואה יותר טובה תהיה ללכת להתייעץ בפורום יחידניות ולהזכיר בן זוג, או לקטר על ההורים בפורום יתומים.
&nbsp
פעם הסידור הזה עבד יפה. כולן יכלו לדבר על נושאים טכניים או שמשותפים לכולן בפורום הכללי, ועל נושאים שקשורים להורות בפורום הורים בטיפולים.
&nbsp
כשהתעבורה בתפוז ירדה, היא ירדה גם בפורום הורים בטיפולים. בוצע שם גם מהלך נוסף של הכנסת מנהל "מקצועי" (מטפל ברפואה סינית או משהו כזה), שדי הוציא את החשק לשתף שם בנושאים אישיים. אני לא מאד עוקבת אחרי הפורום הזה, אבל מהפעמים שהצצתי לשם, הוא אכן די מת.
&nbsp
אני לא חושבת שעושים כאן איפה ואיפה. פעם היה כאן פתרון WIN-WIN. גם פורום נטול צרות של עשירים למי שצריכה את זה, וגם מקום לדבר על הצרות האלו. הפתרון הזה כבר לא ממש עובד, אבל אם אוכלוסיית ההורים בטיפולים לא מספיק גדולה וערה כדי להחזיק את הפורום הייעודי בחיים, אוכלוסיית המטופלות ללא ילדים שכן מחזיקה פורום לא צריכה לסבול מכך.
&nbsp
(נ.ב זה לא לויאלי לתפוז, אבל אני רק אציין שיש פורום הורים בטיפולים בכיפה. הוא נראה רדום אבל יש בו הרבה קוראות סמויות שמגיחות כשיש משהו שמעניין אותן.)

 

[giraffelle]

אני רואה שאני לא מעודכנת

ניהול פורום הורים בטיפולים היום הוא בידי רופא פוריות. אמיתי, לא סיני.
אין ספק שזה שיפור (ההוא היה גם מעצבן לדעתי, בלי קשר למקצוע), אבל זה עדיין מפספס את המטרה.

 

[רויאל בלו 79]

לגבי הדיון הזה

מזמן יש לי מסקנה מאד ברורה לגבי מצב פורום הפוריות.
יש שתי מנהלות, לאחת כבר יש ולשניה עוד אין - וזה ניכר בתגובות (כבר הספקתי "להסתבך" עם השניה פעמיים בגלל דברים שכתבתי).

אני מנסה לזכור את זה ומנסה להבין.
בגלל שאני בהריון מתקדם אני משתדלת להתחשב בכל אלה שעוד לא זכו.
אוהבת מאד את פורום פוריות ומרגישה בו בית, יותר מ"הריון ולידה". למרות זאת לפעמים צריכים לזכור שיש דברים שאסור לדבר עליהם.
את ההריון אני מזכירה בעיקר כעידוד או לגבי שאלות (כניסה להריון אחרי הפלה או מיון זרע).

 

[נונו2014]

לא מסכימה ..קצת פוגעני לדעתי

להגיד על אחת המנהלות שבגלל שעטד אין ילדים אז זה ניכר מהתגובות שלה ..כאילו היא לא תראה עכשין את הדיון הזה ותיפגע מדברייך...
ואת יודעת מה מגיע לה לא לרצות לשמוע על שלנו ..כי אחר 10 פאקינג שנים של סבל תבוא מישהיא שעברה דבר או שניים בעולם הפוריות ותגיד לה מי המשוגעת הזו שענתה לך .היא צריכה טיפול נפשי (זה נכתב בשרשור בפורויות).
אני 7 חודשים אחרי לידה ...הקנאה והכאב עדיין כאןןןן .ונוספו להם כאב לראות הריון מעבר לשבועות הפגות שילדתי.
להתחשב בנות באישה שעוד אין לה ...להתחשב באישה שעדיין לא יודעת אם בכלל זה יקרה .
כי כולנו או רובנו עברנו המוןןןן ..ויודעות ומרגישות על בשרינו את החוסר וודאות .
וכן אין מקום להשוות סבל של מי שנכנסה בקלות להריון גם אחרי טיפול או שניים ...זה בכלל לא שווה למי שעברה 7 מדורי גהינום.
וברור לכולנו שאחרי שיש ילד זה יותר קל ...כי יש במה להתנחם ...יש במה אולי להסתפק ...
למרות שעדיין יהיה לנו קשה אבל בבית תמיד יחכה חיוך או צחוק של ילד שישכח את הכאב .
&nbsp

 

[רויאל בלו 79]

מדובר בהרגשה אישית שלי ולא באבחנה או אבחון

הרגשה. וכל מה שכתבתי מחקתי כי כבר נפגעתי בעבר והייתי צריכה להתנצל על דברים שלא אמרתי ובטחלא התכוונתי לפגוע

 

[2סינים]

אני מרגישה שונה לגמרי

לי אישית כמעט וכלום לא מפריע. לא שמדברים על הריונות ולא על ילדים. וכמובן עדיין אין ילדים בבית.. אחרי ההפלות קצת יותר קשה אבל עדיין. יש פעמים נדירות שזה מוציא אותי מדעתי. כמו למשל במשפחה של בעלי שהם חרדים ומביאים ילדים ומזניחים אותם...אז כל פעם שנולד שם ילד זה כואב לי. אבל זה חריג. לחלק מהגיסות שלי עזרתי עם התינוקות כשהם נולדו ה-מון. שתיים יודעות שאני בטיפולים ואומרות שזה מדהים איך אני מסוגלת בכלל. ואני תמיד מפנקת במתנות ונותנת מכל הלב. אז גם בפורום לא מפריע לי לקרוא.. אבל אני יכולה להבין מאוד למה זה כן יכול ולכן מכבדת את הבקשה לא לדבר על הריונות וילדים.

 

[Sun Always Shines]

מאחלת לכולנו

שנצליח להתחבר להריון הזה ולהנות ממנו ככל הניתן, למרות כל מה שעברנו עד עכשיו.. זה לא ממש פשוט, ואולי גם סוג של מנגנון הגנה שלנו כדי להתמודד עם הרע מכל אם חס וחלילה יגיע..
&nbsp
חייבת להגיד שלי אישית בפורום פוריות זה לא מציק לשמוע על ילדים, קשה לי בעיקר בחיים האמיתיים- וזה משהו שאני מתמודדת איתו יום יום, בעיקר בעבודה שכמעט לכולן יש ילדים ותינוקות וזה השיח השולט במשרד.
הלוואי שאצליח להשתחרר מהצביטה הזו בלב בהמשך, ושבסוף רק ארצה לשמוע על ילדים כדי ללמוד ולדעת לקראת מה שמצפה בהמשך הדרך, בתקווה להמשך טוב לכולנו ..

 

[giraffelle]

השריטות נשארות

אבל זה נהיה פחות מורגש בחיי היום-יום באיזשהו שלב.
לפעמים את רואה אישה בהריון, חושבת לעצמך "גם אני רוצה!" ואז נזכרת שאת בעצמך בהריון... אבל ככל שההריון נעשה יותר מוחשי (במיוחד כשיש תנועות), ועוד יותר אחרי הלידה, את נעשית עסוקה יותר במה שיש ופחות חושבת על מה שאין או היה יכול להיות.
&nbsp
הרבה נשים מתארות שהן לא מסוגלות להתחבר לנושאי העניין של הריוניות "רגילות".
אישית, היו לי פעמים שראיתי דיוני עגלות וגיחכתי לעצמי גיחוך מריר על התמימות של מי שזה מה שמעסיק אותה, ופעמים שבהן נהניתי לקרוא ואפילו להשתתף רק בשביל להרגיש שסוף סוף גם אני יכולה לתכנן קדימה ולהתעניין בעגלות ושטויות כאלו.
&nbsp
דווקא בהריון הראשון התחברתי די מהר לנושאים ההריוניים (במקביל לזה שהמשכתי להתעניין בטיפולים, ישבתי על הגדר רגל פה ורגל שם). זה היה עידן התמימות...
בפעמים הבאות כבר הרגשתי יותר כמו עוף מוזר, בהריון חמישי / שישי לפני לידה שניה / שניה וחצי.

 

[היא321]

עונה

אני אמנם אחרי, אפילו כבר אחרי לידה. הרבה אחרי לידה. כמעט 10 חודשים אחרי.
וגם היתה ועדיין יש את הקומונה תל"מ. מתוך כ 30 בנות היינו שם 5 איי וי אפיות והרבה עם ילד שני וכמובן שהיה דיבור על הילדים שבבית. לא הפריע לי. ברגע שהצלחתי מבחינתי הצלחתי. האמת שגם לפני כן לא הפריע לי שכתבו על הילדים בבית בפורום פוריות. הילדים של אף אחת פה או שם לא באו על חשבוני או במקום הילדים שלא היו לי. פשוט לפעמים בשיחות אמיתיות על ילדים הרגשתי קצת לא שייכת לעולם הזה. אבל הייתי. לפעמים הייתי זורקת משהו כמו "ישנתי בשבת עד 12 בצהריים" או "טוב, אנחנו הולכים הביתה לישון צהריים" או מספרת על חופשה זוגית של שבוע האירופה שבלי ואני מתכננים. ואז כל אותם האנשים עם הילדים היו משתתקים ומקנאים ומתפוצצים בשקט מקנאה

הדבר שעדיין קצת צובט לי זה אנשים שנכנסים להריון יומיים אחרי חתונה. אלה שנשואים פחות משנה וכבר מעלים תמונה של תינוק.

 

[2סינים]

או אלה שנכנסים בטעות

זה ממש קשה. אבל ממש. יש לי חברה כזאת והיא כל הזמן התלוננה שהיא לא הספיקה להכין את הגוף ולא הספיקה להנות מספיק מזוגיות וכל הזמן אמרה לי להגיד תודה שיש לי זמן... אני כמובן התחרפנתי מזה כי כל כך כאב לי מההמתנה והטיפולים ורק רציתי להיות אמא כבר.

 

[רויאל בלו 79]

בתחילת ההריון אמרתי לאחותי שאני מקנאה בגיסתי

אשתו של אחי נכנסה להריון כשלושה חודשים אחרי החתונה ושבעה שבועות לפניי.
כלומר עכשיו היא בחודש תשיעי.
אחותי אמרה לי נכון: את מקנאה בשקט הנפשי שלה. באפשרות שלה להתחבר להריון ולהתלהב ממנו.

בפועל הייתי בהריון בחתונה של אחי אבל העובר הפסיק לחיות בסוף השליש הראשון להריון.
נכנסתי להריון נוסף כחודשיים וקצת אחר כך - הריון חרדתי שאני מתפללת יום יום לשלומו.

מנגד יש את ה"נצחונות הקטנים" שאני אוספת בקטנוניות מרהיבה. כי ההורים שלי והאחיות שלי מתלהבים יותר מההריון *שלי* כי אני מבוגרת ממנה כמעט פי 2 וגם זה הריון שהושג בהרבה מאמצים.
אז עכשיו מתלהבים ממנה כי היא מתקרבת ללידה אבל מתכננים את פסטיבל הלידה שלי בעזרת ה' (כולל חישובים מתי כל אחת חוזרת או יוצאת לחופשה ו"שלא תעזי ללדת כשאני לא פה!").