שלום לכן
חלקכן מכירות אותי, אבל אני מרגישה שמוקדם מדי בשבילי להזדהות.. אז בינתיים אשאר חסויה אז אני בתחילת ההריון. היום נצפו 2 עוברים עם דופק. אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לשמוח.. עדיין לא. עברתי הפלות והדרך הייתה ארוכה.. ועם כל הצער שבדבר התמימות הלכה לה ולעולם לא תחזור. אני מרגישה שאין לי עם מי לחלוק.. ומי כמובן יכולות להבין אותי. הפחד הגדול הזה שמשהו יקרה עובר מתישהו? ואיך אני יודעת אם מה שאני מרגישה נורמלי? מדי פעם יש כאבים כאלו כמו מתיחות ברחם.. ואני ישר חוששת שזה הסוף. מה גם שהם ילדים טובים מדי! אני אומנם לא בשיאי אבל לא מקיאה ולא מרגישה איום ונורא למה הם לא מודיעים לי חזק יותר שהם שם?? בקיצור איבדתי את זה...
חלקכן מכירות אותי, אבל אני מרגישה שמוקדם מדי בשבילי להזדהות.. אז בינתיים אשאר חסויה אז אני בתחילת ההריון. היום נצפו 2 עוברים עם דופק. אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לשמוח.. עדיין לא. עברתי הפלות והדרך הייתה ארוכה.. ועם כל הצער שבדבר התמימות הלכה לה ולעולם לא תחזור. אני מרגישה שאין לי עם מי לחלוק.. ומי כמובן יכולות להבין אותי. הפחד הגדול הזה שמשהו יקרה עובר מתישהו? ואיך אני יודעת אם מה שאני מרגישה נורמלי? מדי פעם יש כאבים כאלו כמו מתיחות ברחם.. ואני ישר חוששת שזה הסוף. מה גם שהם ילדים טובים מדי! אני אומנם לא בשיאי אבל לא מקיאה ולא מרגישה איום ונורא למה הם לא מודיעים לי חזק יותר שהם שם?? בקיצור איבדתי את זה...