אשמח לשמוע את דעתכן...

[עם זה ננצח]

אשמח לשמוע את דעתכן...

היי כולן, אשמח לשמוע איך אתן מתמודדות. אולי תצליחו להעיר את עייני ולהרגיע את חרדותי..
אז בניסיון שני בתהליך תרומת בייצית, אני היום בשבוע 10 פלוס 4.
פעם ראשונה בחיים שאני בהריון! היה מסע מורכב ולא פשוט של יותר מארבע שנים.. הזרעות, IVFים, כמה נתוחים ועוד חוויות מפוקפקות כאלה ואחרות. שהשאירו אותי היום עם חרדות איומות. (אני ממש לא אדם חרדתי מטבעי) אז הרופא המהמם שלי (שהוא באמת מלאך עלי אדמות, אחד האנשים הכי חשובים במעגל התמיכה שלי, עם יכולת הכלה מופלאה, שלא מרשה לי לקרוא לעצמי משוגעת ☺) אישר לי לבוא מתי שאני רוצה לעשות us ולראות דופק, מה שמרגיע אותי ללא יותר משבוע ושוב הסיפור חוזר על עצמו..
מייד אחרי תוצאת הבטא החיובית הראשונה בחיי, עשיתי בדיקה ביתית כדי להסתכל כמה ימים על הפסים הורודים שיצאו לי פעם ראשונה בחיי כדי להבין שאני לא מדמיינת את זה. בקושי מצליחה להגיד "אני בהריון"
אז מה אני שואלת בעצם... מה אתן עושות? איך אתן מתמודדות עם הספק? איך יודעים איזה כאב בטן הוא נורמלי ואיזה צריך לבדוק? אולי פשוט מחכים לסוף השליש הראשון..?

 

[ריבן1]

זה טבעי

בהריון הראשון שלי שהיה עם תאומים אחרי הרבה מאד ניסיונות הייתי בדיוק כמוך. יכולה לספר שהגעתי לשבוע 36 מותשת נפשית ותשמחי לשמוע שברגע שראיתי שני ילדים בריאים (טפו טפו) הכל נרגע. אני ממש לא אמא חרדתית. מה בינתיים? תעשי בדיקה כל שבוע, אז מה? אבל תזכרי שאין לך ממש שליטה על מה שקורה שם (וחכי שיגיעו התנועות, רק משבוע 24 הרפואה יודעת להתערב ולסייע באמת. עד אז זה רק בשביל הרוגע והשליטה שלך.
שיהיה הריון שקט ובהצלחה...

 

[אורחת חדשה 11]

כל כך מבינה לליבך

ומתחברת למה שרשמת. אני רוצה להתחיל ספר ובדיוק חשבתי לעצמי חכי אל תקני עד אחרי הבדיקה.. וככה כל דבר בערך. אפילו קלסר חדש התלבטתי עם לקנות. כמה שאני מבינה אותך. יש לנו כמטופלות פוריות את כל הלגיטימציה לחשוש אבל יחד עם זאת אני מאוד מקווה שככל שנתקדם ונסיים את השליש הראשון זה ירגע מעט. בשבילנו ובשביל העוברים שלנו בהצלחה יקירה, שלווה ורוגע!

 

[אמאלוסי]

זה הכי ברור בעולם

אני אחרי שלוש הפלות ברצף, אז ממש מבינה את החרדות שלך.
אם אפשר להדפיס את חיפושים שלי בגוגל עד עכשיו, יצא "יומן חרדות" קלאסי -
כולל "דימום שבוע 6", "הכתמות שבוע 7", "תפר - סיכונים", איך להבדיל בין הפרשות לטיפטוף מי שפיר", "נעלמו בחילות", "נעלמו ציצים", "נעלמה בטן".
יש מכשיר בייבי לינק, שאמור לבדוק דופק של עובר. שכרתי אותו בשמחה ובששון וכמובן - לא הצלחתי למצוא דופק. אחרי לילה של חרדות - במוקד היה דופק.
ושיא אחרון - שברתי מד חום כספית, אז עוד לילה של חרדות שהרסתי הכל.

סליחה שבמקום לענות לך כתבתי על עצמי. לצערי - אני מתמודדת גרוע מאוד.
אפשר ללכת לשוחח עם פסיכולוגית. אני הולכת. היא מקשיבה לסיפורי חרדות שלי ומסכימה איתי שהכל מאוד מפחיד. האם זה עוזר - לא.
בדיקה עוזרת לי גם פחות או יותר לשבוע...

 

[yaelraza]

הפחדים לא מרפים גם אחרי השליש הראשון

מחכה שנים לראות בטא
חושבים שאחריה הכל הסתדר ומגלים סדרה חדשה ושלמה של פחדים
גמני עשיתי מנוי בus
כבר לא מוכנים לתת לי הפניה והפרטי יקר לי
זה כל כך קשה
ואני מקנאה בבנות שעוברות את ההריון בנון שאלנט צעירות ופוריות שיודעות שאם חס וחלילה לא יצליח ננסה ונצליח שוב
אצלי זה בבחינת איטס נאו אור נבר
מתפללת בעיקר
בהצלחה לך ולכולנו

 

[רויאל בלו 79]

את הכי צודקת בעולם

קודם כל שליש ראשון הוא מפחיד. אין דרך לדעת בודאות שהעובר חי מלבד ללכת למוקד ולאולטראסאונד.
ולא עוזרת הידיעה שגם אם קרה משהו, אין מה לעשות כי העובר לא בר חיות מחוץ לרחם.
הסיוט שלי התרחש בהריון הקודם, הגענו לבדיקת שקיפות עורפית והתברר שהעובר לא חי כמעט שבוע. בדיעבד היו כל מיני כאבים לא מוסברים...
בהריון הנוכחי הייתי חרדה ברמות שלפני בדיקת השקיפות היו לי התקפי בכי מטורפים ואף אחד לא הבין מה הקטע שלי. ברור שהמשפחה ידעה ממה אני מפחדת, כי ביטאתי את זה. אבל זה היה מאד אינטנסיבי.
אבא שלי, הצדיק, ישב ואמר תהילים מרגע שנכנסתי לשקיפות ועד שיצאתי ואמרתי שהכל בסדר, העובר חי וזז, והשקיפות יצאה מעולה.

בשבוע 14 שכרתי בייבי לינק ולמעט פעם אחת שלקח לי כמה דקות למצוא את הדופק, אני מסתכלת במכשיר לפחות פעמיים ביום.

למרות זאת עד שלא אראה את הבייבי יוצא, החרדות עדיין שם. חסרים עוברים שאיבדו דופק בשבועות מתקדמים?
פתאום מרגישים תנועות, ואחר כך לא ואז שוב כן - העובר שלי מאד פעיל אז התרגלתי להרגיש אותו כל הזמן. אם אני לא מרגישה אני ישר אוכלת שוקולד כדי שהוא ירקוד קצת או בודקת במכשיר.

ואז הולכים לאולטראסאונד והעובר שתמיד היה גדול לגילו, פתאום קטן בשלושה ימים ואני מבררת כל הזמן אם זה בסדר.
לא משנה שאני מנסה לחשוב בהיגיון שזו בדיקת סקר במראה בלבד ולא באמת שוקלים אותם. בנים "כבדים" יותר לכן בהחלט ייתכן שהמשקל הוא לא המשקל הנכון.
ובכלל בעלי נולד 3 ק"ג (ואני 4 ק"ג). אני 1.65 והוא 1.90

אינסוף דאגות, שאלות ופחדים מלווים אותנו במהלך הריון.
מאחלת לכולנו שאחת אחת, הכל ייגמר בטוב ממש.

 

[ODOD11]

את נורמלית

והדבר הכי טוב שאמי יכולה להגיד לך זה שפה תמצאי בית.. כאן כולןן מבינות שיגעונות, והתקפים, ופחדים, ובכי, ומחשבות מכאן עד לשם.. בעלי שהוא באופן טבעי החרדתי מבנינו טימטם לי את השכל כל 3 ימים ללכת לאוטרסאונד כי היה בחרדות איומות.. אני תמיד מתמודדת בהדחקה ולכן לא היה לי את הצורך הזה אהל מצד שני גם לא התחברתי להיריון ולא העזתי לחשוב עליו כדבר אמיתי שקורה! עכשיו ב"ה אחרי שקיםות ואחרי סקירה הכל יותר רגוע.. לא אגיד שאני שאנטי וגם אני חוששת מכל תחושה/ הפרשה/ דמיון.. מחכים להרגיש תנועות ואז אולי זו תהייה עוד הקלה

 

[hatalya]

פחדים וחרדות זה חלק מחיינו

אני תמיד אמרתי שמרגע שארגיש תנועות חיי השתפרו וזה אכן קרה. סביב שבוע 20 שהתחלתי להרגיש מעין בועות קטנטנות בבטן חיי השתפרו. אבל זה לא אומר שהבנתי והפנמתי את ההריון, גם בשבוע 33 אני חושבת לעצמי לפעמים שזה לא באמת.. אז זה בא והולך בגלים. עצות פרקטיות אין לי ממש, רק שתדעי שיש מכשיר שבאמצעותו ניתן לשמוע דופק החל משבוע 14 בערך..

 

[חדשהפה2012]

קניתי מודד דופק עוברי, קצת מרגיע לשמוע דופק.. 150 שח אייבי

 

[Born2Bmom]

"זכיתי" בהריון בסיכון כך שאני נבדקת כל כמה ימים

אז לפחות יכולה לנשום בין בדיקה לבדיקה וזה קצת מרגיע אותי.
&nbsp
אחרי כל מה שאנחנו עוברות, זה ממש קשה להפנים שסופסוף בהריון. אני גם מתה לעשות בדיקת הריון רק כדי לראות שזה חיובי כדי שפעם אחת אראה בדיקת הריון ביתית חיובית אבל מתפדחת

&nbsp
אני מאוד מאוד עסוקה בעבודה כך שאין לי ממש זמן לדאוג במהלך היום, פשוט משתדלת לשמור על עצמי ולא להתאמץ יותר מידי (לא פשוט עם העבודה שלי).
&nbsp
כמו שהאחיות במרפאה אמרו לי אתמול:
"החששות והפחדים רק התחילו... welcome to parenthood!"

 

[רויאל בלו 79]

אני גם זכיתי להיבדק כל שבוע

בגלל התקצרות צוואר בשבוע 16 מלווה בצירים מוקדמים.
אני הולכת בשמחה. מה אכפת לי? שעתיים או יותר במוקד ויש שקט לעוד שבוע.
ויש לי בייבי לינק שמציל אותי כל פעם שאני בלחץ.
למרות שפצפון מאד פעיל. מספיק שאני אוכלת משהו, מספיק שבבוקר אני שוכבת על הגב בשקט והוא כבר עושה את שלו.